{
 "canonical": "https://talmai.wrootpress.com/unit/esth-plus-03.13-01/",
 "licence": "https://talmai.wrootpress.com/rights/",
 "unit": {
  "id": "esth-plus-03.13-01",
  "section": "Addition B",
  "letter": "B",
  "seq": 1,
  "rahlfs_ref": "3:13a",
  "rahlfs_verified": true,
  "swete_ref": "19.3.1a-7a",
  "mt_anchor": "Esth 3:13",
  "greek": {
   "text": "Τῆς δὲ ἐπιστολῆς ἐστὶν τὸ ἀντίγραφον τόδε· Βασιλεὺς μέγας Ἀρταξέρξης τοῖς ἀπὸ τῆς Ἰνδικῆς ἕως τῆς Αἰθιοπίας ἑκατὸν εἴκοσι ἑπτὰ χωρῶν ἄρχουσι καὶ τοπάρχαις ὑποτεταγμένοις τάδε γράφει.",
   "license": "cc-by-sa",
   "source": "Swete"
  },
  "english": {
   "text": "Now this is the copy of the letter: The great king Artaxerxes writes this to the rulers of the hundred twenty-seven provinces from India to Ethiopia, and to the subordinate governors.",
   "license": "cc-by",
   "status": "draft-awaiting-approval"
  },
  "motif": "The edict's address: the great king writes to all his governors.",
  "retroversions": [],
  "retroversions_withheld": 2,
  "summary": {
   "verbatim": 0,
   "motif": 1,
   "soft_yes": 3,
   "rejected": 16,
   "ancient_verbatim": 0,
   "rabbinic_witness": true,
   "retranslation_only": false
  }
 },
 "parallels": [
  {
   "plus_id": "esth-plus-03.13-01",
   "witness_id": "otzar-midr-book-esth-1579",
   "verdict": "soft-yes",
   "rationale": "The midrash quotes Haman's anti-Jewish letter as a full document with an epistolary opening ('Peace to you...we inform you'), the same device Addition B uses to quote the royal edict verbatim -- a narration MT never supplies (MT only summarizes the letters).",
   "ruled_by": "flagged by the editor for further study",
   "conduit": "medieval-retranslation",
   "conduit_confidence": "low",
   "witness": {
    "id": "otzar-midr-book-esth-1579",
    "work": "otzar-midr-book-esth",
    "ref": "Otzar Midrashim, Midrashim on Megilat Esther, Midrash on the Book of Esther 6",
    "ref_source": "Otzar Midrashim, Midrashim on Megilat Esther, Midrash on the Book of Esther 6",
    "language": "hebrew",
    "stratum": "medieval",
    "part": null,
    "date_range": [
     1200,
     1300
    ],
    "license": "pd",
    "source": "sefaria",
    "source_ref": "Otzar Midrashim, Midrashim on Megilat Esther, Midrash on the Book of Esther 6",
    "via": null,
    "text": "פרשה ד׳ א׳: ומרדכי ידע, ידע מימים קדמונים שיצא על ישראל צער גדול לפי שהיה ליל אחד במדרשו בוכה ומצטער על גלות ישראל ומתפלל ומתחנן להקב״ה שיגאלם במהרה ויוליכנו לבית הבחירה, ויישן וירא בחלום שהיה עומד במדבר בארץ מישור ושלא היה מכיר אותו מדבר, ויקבצו גוים רבים באותו מקום והם מתערבים אלה עם אלה, והיתה שם אומה קטנה ובזויה עומדת לבדה לצד אחד ברחוק מן הגוים ההם. וישא עיניו וירא והנה נחש גדול שהיה מתעלה מבין האומות ההם והיה הולך ועולה באויר וכל מה שעולה מתגדל מאד בגופו ובעביו, והיה נוטה לצד האומה הקטנה והיה קרב אליה, והיה חושב לעשות לה רעה. והנה כיסה את האומה הזאת הקטנה חשך ענן וערפל, וכשהגיע נחש זה על אומה זאת והנה סערה באה מארבע פנות העולם ותגע בנחש ותעטה אותו כאשר יעטה האדם הבגד, והיתה חותכת את הנחש חתיכות חתיכות, והיו אותן החתיכות מתעטפות ואובדות כמו קש והדק והמוץ אשר תדפנו רוח וכל אתר לא השתכח להון. מיד נגלה הענן והערפל מעל אותה האומה והיה זורח עליה השמש והאור כבתחלה. ויקץ מרדכי משנתו וכתב החלום ההוא על פנקסו ושמר הדבר וחתם סוד זה. והוסיף תפלות לבורא יתעלה כי ידע בודאי שצרה גדולה עוברת על ישראל וממנה יושע. ולכן לא נואש מלבקש רחמים לבורא יתברך וצוה לאסתר ג\"כ לבקש רחמים. —דבר אחר הכסף נתון לך, אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה רבש״ע כל זמן שאומות העולם עומדים עלי ואין מבקשים ממני לא כסף ולא זהב אלא לכלות אותי מן העולם, בפרעה ונבוכדנצר כתיב הממני נבובדנצר מלך בבל הציגני כלי ריק (ירמיה נ\"א ל״ד), אימתי הדיחני בשעה שקבץ עלי שבעה מלכיות ודן אותי בפניהם ואמר לי השתחוי לצלמי. אמר ר׳ חנינא בר׳ עגיל בשעה שאמר נבוכדנצר לחנניה מישאל ועזריה השתחוו לצלמי אמרו לו אין אנו משתחוים לצלם, אמר להם מפני מה אתם עוברים על גזרתי, אמרו לו גזרתו של הקב״ה גדולה משלך שכך כתוב בתורה לא יהיה לך אלהים אחרים וגו׳ (עי׳ פסחים קי״ח.) אמר להם ולמה מרדתם בו, אמרו לו לפי שמרדנו בו באנו לידיך, אמר להם אעפ\"כ איני מניחכם עד שתשתחוו לצלם, ואם אין אתם משתחוים לצלם הרי אני משליך אתכם בכבשן האש. אמרו לו וכי אש שלך קשה מאש של הקב״ה, אשו של הקב״ה אוכלת תמיד את הרשעים ולא תכבה אבל אש שלך אינו אלא לשעה, והאיך נשתחוה לע״ז שלך. מיד נטלן והשליכן לכבשן האש, בא גבריאל וצנן את האש, והיינו דאמר נבוכדנצר הלא גוברין תלתא רמינא וגו׳ (דניאל ג׳ כ״ד). ועמד המן לכלותם, ואמר המן לאחשורוש נאבד כל איש כאיש אחד, אמר אחשורוש אין אנו יכולים, אמר לו המן למה? אמר לו מפני שאלהיהם לא עזבם כל עיקר, ומלכים ראשונים שהיו גבורים ממני כל מי שבא עליהם בטלו מן העולם והיו לקלון. אעפ״כ המן הטריח לאחשורוש בדברים ביום ובלילה, ויועצו עצות רעות על ישראל, אמר אחשורוש הואיל וכך חפצתי לך ונמליך בחכמים וחרטומים, שלח לקבץ את כל חכמי אומות העולם ונמלך אחשורוש בהם, אמר להם רצונכם (האם דעתכם נוטה) לאבד אומה זו מן העולם? אמרו לו כלם בבת אחת מי הוא שמכשילך במכשול הזה לאבד ישראל? אם תאבדם מן העולם אין העולם מתקיים [שאינו] אלא בשביל ישראל ובשביל התורה שנתנה לישראל, ואפילו שמש וירח וכוכבים אינם מאירים בעולם אלא בשביל ישראל שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וגו׳, ולא עוד אלא שכל האומות נקראו נכרים וישראל נקראו קרובים ואף אלהיהם נקרא קרוב שנאמר קרוב י״י לנשברי לב. אין אדם בעולם שנוגע בהם שימלט מידו, ועוד הבט בספרי אבותיך ומלכים ראשונים שבקשו להזדווג בהם מה עלתה להם ומה עשה לפרעה. אמר להם (המן) אותו אלוה שטבע פרעה בים כבר הזקין ואינו יכול לראות ולשמוע שכבר עלה נבוכדנצד והחריב ביתו ושרף היכלו והגלה ישראל לגבול עמון ומואב ופזרן באומות ולא היה יכול לעשות להם כלום, שנאמר ויאמרו לא יראה יה. ופייסם המן בדברים אלו, מיד קבלו ממנו והסכימו כולם ביחד וכתבו אגרות וחתמו [ומסרו] לו להמן וכך כתוב באותן אגרות: \"שלום לכם עד אין חקר, מודיעים אנו לכם שאדם אחד יש בינינו ולא ממקומנו הוא אלא מזרע עמלק מזרע המלוכה מגדולי המלכות המן שמו, ושאלנו ממנו שאלה אחת קטנה וקלה וזו היא השאלה. עם אחד יש בינינו מפוזר ומפורד בזוי לכל העמים ודעתן גסה עליהם חפצים ברעתינו, וקללת המלך שרוי בפיהם, וכופרים ביראתינו (אלהיהם) כל ימיהם, באו וראו מה עשו לפרעה כשירדו למצרים קבלם בסבר פנים יפות והושיבם במיטב הארץ וזן אותם בשני רעבון והאכילם מכל טוב הארץ, מה עשו לו? באו עליו בעלילה ואמרו לו נלך לזבוח לאלהינו, לסוף שלשה ימים אנו באים, אם רצונך השאילונו כלי כסף וכלי זהב ושמלות. והשאילום וטענו כל אחד ואחד משאות על חמוריהם עד שנצלו אותם, יצאו ממצרים והלכו לים סוף, ורדף אחריהם פרעה וכל חילו בשביל ממונם. מה עשו להם עמד מכשף אחד שלהם משה בן עמרם שמו ונטל מקלו בידו ולחש על הים וייבש והעבירם בתוכו, ואינו יודע במה ייבשו. וכיון שבא פרעה אחריהם בקש להחזירם בשביל ממונו, ואיני יודע במה דחפם בים, ולא זכרו הטובה שעשה להם. והיה לו תלמיד אחד ושמו יהושע והכניס את ישראל לארץ, ולא די להם שנטלו חלקם שחלק יהושע להם אלא שהרג שלשים ואחד מלכים וטבחם כאכזרי. ובא עליהם סיסרא וכל המונו ואיני יודע מה עשו לנחל קישון שגרפן והשליכם לים, והיה להם מלך אחד ודוד שמו והיה משחית ומכלה כל הממלכות ולא חמל על בריה, עמד שלמה בנו ובנה לו בית אחד וקראו בית המקדש ואיני יודע מה היה בתוכו, וכשבאים למלחמה על מדינות ועירות נכנסין לתוכו ומכשפין כולם וכשיוצאין מתוכו הורגין את כולם, ומתוך טובה שהיה להם והרבה להם בסף וזהב, כי כל המלכים עובדים את שלמה ומביאין לו כסף וזהב ומרגליות טובות ואבנים יקרות ובשמים. ואח\"כ מרדו באלהיהם, עד שבא נבוכדנצר והגלם והביאם לבית מלכותו, ועדיין לא שנו מעשיהם, מלוצצים בנו ומלעיבים על יראתינו, ועכשיו ישבנו והפלנו גורלות, ונפל באדר, ובזמן שאגרות הללו באים לידכם השחיתום כלם ביום אחד, ושלומכם ישגא. בשעה שחתמו אגרות הללו ונתנו ביד המן יצא ופגע בו מרדכי, ופגעו שלשה תינוקות שיוצאין מבית רבן, והיה מרדכי מהלך אחריהם והמן וכל שרי המלוכה באים אחריהם, אמר מרדכי לתינוקות מה פסוקכם? פתח הראשון: אל תירא מפחד פתאום וגו׳, (משלי ג׳ כ״ה), שני אמר עוצו עצה ותופר וגו' (ישעיה ח׳ י׳), שלישי אמר ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול (שם מ״ו ד׳), מיד שמח מרדכי ואמר לו המן מה אמרו לך התינוקות ששחקת? אמר לו בשורות טובות בשרוני, מיד כעס המן בלבו ואמר איני שולח ידי תחלה אלא באלו התינוקות, אמר רב יצחק בר נפחא, המן בעלילה גדולה בא על ישראל, שנאמר ובמלאת הימים האלה וגו׳. ומפני שאכלו בסעודת אחשורוש נחחייבו כלייה ולא קבלו ממרדכי שהתרה בהם ואמר להם בשביל רעתכם הם עושים הסעודה, אל תלכו לבית המשתה כדי שלא יהא פתחון פה לשטן עליכם, ולא שמעו לו והלכו ונשתכרו, מיד עמד השטן לפני הקב״ה ואמר לפניו רבש״ע עד מתי תחכה לאומה זו שהם מפרישין לבם ממך (יעזבו את ה׳), אם רצונך תאבד אומה זו. א״ל הקב״ה מה יהא על התורה? אמר לפניו רבש\"ע הסתפק בעליונים. אז השוה הקב\"ה דעתו למחות שמם. באותה שעה אמר הקב״ה למה לי אומה זו שבשבילה רבו אנחותי בכל יום, אשביתם מן העולם. אמר לו הקב״ה לך והביא לי מגילה ואכתוב עליה כלייה. מיד הלך השטן והביא מגילה, באותה שעה יצתה התורה בבגדי אלמנותה וצעקה לפני הקב״ה ולקול בכיתה צעקו מלאכי שלום ואמרו רבש\"ע אם ישראל מתבטלין מן העולם אנו למה צריכין בעולם, כיון ששמעו חמה ולבנה וכוכבים אספו נגהם. באותה שעה בא אליהו ז״ל לאבות העולם בבהלה, והלך אצל משה ואמר: אי אבות העולם! מלאכי השרת שמש וירח וכוכבים וכל צבא מרום צועקים במרד וכל העולם כלו בחיל כיולדה, ואתם יושבים ודומים. אמרו לו מפני מה? אמר להם מפני שהלכו ישראל לסעודת אחשורוש נגזר עליהם לאבדם. אמר משה רבינו ע״ה לאליהו ז״ל כלום יש שום אדם כשר באותו הדור? אמרו יש ומרדכי שמו, א\"ל לך והודיעהו כדי שיעמוד הוא משם ואנו מכאן ונבקש רחמים לפני הקב\"ה. אמר לו רועה נאמן כבר כתב להם הקב״ה אגרות כלייה. אמר להם משה לאבות העולם אם בטיט חתומה רחמים נשמעים, ואם בדם מה שהיה היה. הלך אליהו ז\"ל וראה שהם חתומים בטיט והודיעו למשה. אמר ירחמם הבורא והלך והודיעו למרדכי, שנאמר ומרדכי ידע וגו׳. מה עשה קבץ כל התינוקות ועיניו מלאים מים, והלבישם שקים והושיבם באפר והיו צועקים ובוכים ועם כל זה היו עוסקים בתורה, והיה המן הרשע הולך בשמחת לבו, והיה מרדכי צועק לפני הקב״ה ואמר רבש\"ע נשבעת לאבות להרבות זרעם ככוכבי השמים ועתה נתת אותם כצאן לטבחה, זכור לאברהם ליצחק וליעקב. —ותתחלחל המלכה, אמר רב שפירסה נדה. —התך זה דניאל, ולמה נקרא שמו התך מפני שחתכוהו מגדולתו. —לדעת מה זה, שלחה לו הכי שמא עברו ישראל על חמשה חומשי תורה. —וצומו עלי שלשה עשר ארבעה עשר וחמשה עשר שבניסן, אמר לה מרדכי והרי יום שלישי הוא של פסח? אמרה לו צדיק שבישראל, אם אין ישראל למה לו פסח. —לילה ויום, לקבל תענית מבעוד יום. —וכאשר אבדתי אבדתי, כשם שאבדתי מבית אבא כך אבדתי ממך. —ויעבור מרדכי שהעביר יום טוב ראשון של פסח בתענית.",
    "withheld": null
   }
  },
  {
   "plus_id": "esth-plus-03.13-01",
   "witness_id": "abba-guryon-1972",
   "verdict": "soft-yes",
   "rationale": "MT Esth 3:12 says letters were written but supplies no text; both this witness and Addition B independently invent a full quoted royal letter to fill that exact gap -- the shared device is the invented speech itself.",
   "ruled_by": "flagged by the editor for further study",
   "conduit": "lost-intermediary",
   "conduit_confidence": "medium",
   "witness": {
    "id": "abba-guryon-1972",
    "work": "abba-guryon",
    "ref": "Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 3:16",
    "ref_source": "Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 3:16",
    "language": "hebrew",
    "stratum": "medieval",
    "part": null,
    "date_range": [
     850,
     1300
    ],
    "license": "pd",
    "source": "sefaria",
    "source_ref": "Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 3:16",
    "via": null,
    "text": "[אסתר ג יב] ויקראו סופרי המלך. מה כתיב בהון, כל עממיא אומיא ולשניא [די דארין בכל ארעא] שלמכון יסגא, ידוע לכון כי אדם אחד בא לפנינו, לא מארצנו ולא מאדמתינו, אלא מזרע עמלק, בן גדולים הוא, והמן שמו, ושאל ממני שאלה קטנה וקלה, אמר עם אחד יש בינינו ובזוי מכל העמים, מכשול בכל זמן, ודומים כמשוגעים, וחפצים ברעתינו, ורוחם גסה, וקללת המלך שרויה בפיהם, ומה קללה מקללים, אומרים ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו (תהלים י טז), ועוד אומרים לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאומים (תהלים קמט ז), וכופרים בטובה מימיהם, מה עשו לפרעה העני, כשירדו למצרים קבלן בסבר פנים יפות, והושיבן במיטב הארץ בארץ גושן, וזן אותן בשני רעבון, והאכילן מכל טובה, פלטין היה לו לבנות שם, ולא היה יכול לעמוד כנגדן, ובאו עליו בעלילה, אמרו לו לזבוח לאלהינו אנחנו הולכין ולבסוף ג' ימים אנחנו חוזרין, רצונך להשאילנו כלי כסף וכלי זהב ובגדים ומרגליות ונלך, והשאילום וטענו כל אחד ואחד מהם תשעים חמורים, עד שניצלו אותם, הלכו ונתעכבו ולא חזרו, הלכו אחריהם בשביל ממונם, ומה עשו להם, אדם אחד היה עמהם ושמו משה בן עמרם, ונטל מקלו וליחש עליו, והכה בים ויבש, ואיני יודע במה יבשו והעבירם בתוכו, כיון שראה כן פרעה אף הוא נכנס אחריהם, והיה מבקש לחזור ולא יכול, ואיני יודע במה רדפו, ונשקע הוא וכל חילו ולא זכרו הטובה שעשה עמהם פרעה. עמלק אבי אבא מה עשו לו בשעה שבא עליהם למלחמה, שנאמר ויבא עמלק (שמות יז ח), מהיכן בא, א\"ר כרוספדי מאצל בלעם הרשע בא שהלך ליטול עצה ממנו, א\"ל אני יודע שבעל עצה ומחשבה אתה, וכל היועץ עמך אינו נכשל, מה אתה יועצנו, אלו המצריים שעשו להם כמה טובות כך עשו להם, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה, א\"ל לך עשה עמהם מלחמה, ואם אתה לא תוכל להם, אין כל בריה יכולה להם, לפי שהן תלויין בזכותו של אברהם, אף אתה כן, מיד בא עליהם למלחמה, מה עשה אותו משה, היה לו תלמיד אחד, ושמו יהושע בן נון, אכזרי בלא רחמנות, ואמר לו משה בחר לנו אנשים (שמות יז ט), איני יודע אם בכשפים בא עליהם, מה עשה משה נטל אבן וישב עליה, ואיני יודע מה היה לוחש עד שרפו ידיהם של עם עמלק ונפלו לפניהם הרוגים, שנאמר ויחלוש יהושע את עמלק (שם), באו לארץ סיחון, גבורי עולם היו, ואיני יודע במה הרגום, באו למלכי מדין, אף אותם איבדום, מה עשה תלמיד של משה שהכניסם לארץ ז' עממים, איבדם מן העולם ונטל ארצם מידם, ואיבד ל\"א מלכים ולא ריחמן, ועוד באו לסיסרא ואיני יודע מה עשו לנחל קישון וגרפם ושטפם לים הגדול. ושוב היה להם מלך אחד ושמו דוד, והיה יוצא ומשחית ומכלה כל האומות ולא היה מרחם לכל בריה, שנאמר ואיש ואשה לא יחיה דוד (ש\"א כז יא), עמד אחריו שלמה בנו ובנה להם בית אחד וקראו בית המקדש, ואיני יודע מה היה להם בתוכו, וכשבאים עליהם למלחמה נכנסים בתוכו ועומדים שם, ואיני יודע מה עושים בו, לשעה קלה יוצאין והורגין הכל, ולא היה מדה טובה שלא נתגאו בה, ומתוך טובה יתרה שהיה להם לא חשבו כל אומה ולשון בעיניהם, עד שבא עליהם אדם אחד נבוכדנצר שמו, והיה ממשלה בידו, וקיבץ עליהם כל העולם כולו ותפשם, ולא הועיל להם כשפיהן, מהם הרג, מהם השליך בקולרין ובשלשלת של ברזל, והביאום בינינו, ואעפ\"כ לא שינו מעשיהם המכוערים, ומשחקים עלינו בכל יום, ומתלוצצים ומלעיגים עלינו ועל יראתנו, ותועבה אנו בעיניהם, בנותינו אינם לוקחים, ובנותיהם אינם נותנים לנו, לחמנו אינם אוכלים, ומשקנו אינם שותים, ואפילו מלכנו דומה בעיניהם כאשה נדה, הללו המדות מגונות באומה זו, ועוד מה שאין אנו יכולים לספר, ועכשיו חשבנו והפלנו גורלות על שנים עשר חדשי שנה, ונפל הגורל [על חדש אדר, והפלנו על ימי החודש, ונפל הגורל] על שלשה עשר יום לחדש, ועכשיו בזמן שאיגרות הללו באות לידיכם, השחיתו והשמידו לא תשאירו מהם פליטה.",
    "withheld": null
   }
  },
  {
   "plus_id": "esth-plus-03.13-01",
   "witness_id": "abba-guryon-1974",
   "verdict": "soft-yes",
   "rationale": "The Aramaic recension is a second, independent invented full text of the same unquoted MT letter, closing with its own 'copy of the letter' colophon like Addition B's.",
   "ruled_by": "flagged by the editor for further study",
   "conduit": "lost-intermediary",
   "conduit_confidence": "medium",
   "witness": {
    "id": "abba-guryon-1974",
    "work": "abba-guryon",
    "ref": "Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 3:18",
    "ref_source": "Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 3:18",
    "language": "hebrew",
    "stratum": "medieval",
    "part": null,
    "date_range": [
     850,
     1300
    ],
    "license": "pd",
    "source": "sefaria",
    "source_ref": "Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 3:18",
    "via": null,
    "text": "[אסתר ג יב] ויקראו סופרי המלך בחדש הראשון. מה כתיב בהון. (כל) [לכל] עממיא אומיא ולשנייא [די דארין בכל ארעא] שלמכון ישגא. ידוע לכון דגוברא חד אתא לוותנא, לא מדילנא ולא מארענא, אילהן מזרעא דעמלק, (בין) [ביר] רברבין עלמא הוא, והמן שמיה, ושאיל מיננא שאלתא זעירתא, ואמר עמא חד אית ביננא, דבזיזא מכל עמא, דזמנין לתקלא ולקלקולא, ומשתנין בגאותא, יודען בבישותנא ואחסורנא, ולטין אינון למלכא, ולטותא דמלכא תדירא בפומהון, וכד לטויתהון אמרין ה' מלכותיא קאים לעלם ולעלמי עלמיא אבדו בני עממיא מאתריה. ותו אינון אמרין למיעבד פורענותא בעממיא, וכפרין אינון בטיבותא כל ימיהון, מה עבדו לפרעה מלכא דמצראי נחתו לארעיה בעדן כפנא ערטלאין אינון נשיהון וטפליהון, וקבלינון בסבר פנים יפות בחדוון, ואותבינון בטוב ארעיה, וזנינון ומרעם לא חסרו פלטורין הוה ליה למיבני, ואמר להון למבנייה, ושרו למיבנייה בתרעמנותא, ועד כאן מתבני ולא שלים, אתו עלוהי כולהון בתסקופי מילין, ואמרו ליה מהלך תלתא יומין נהך ונדבח קדם ה' אלהנא ונהדר וניתוב, במטי מנך הב לן מנין דכסף ומנין דדהב איצטלוון ולבושין, ושאלינון וטענו ית בעיריהון כל אחד תשעים חמורים, ורוקינו ית מצראי, ולא חזרו להון קדל אזל בתריהון פרעה כד חזינון ערקין לשזבא ית נכסיה, כד מטנון על ימא, הוה ביניהם גבר רב (תרשיא) [חרשיא] דאיתרבי בביתיה, ומשה בן עמרם שמיה, ורמא ית חוטרי על ימא ובזייה, ואעבר ית משריתיה בימא ושניק רתיכי פרעה ושפר גברוהי ומשרייתה, ואליהון הוה בסעדהון, כל עדן דאינן קיימין אורייתה לא שבק חד למיקם קדמהון, ואף בלעם נביא חד דהוה ביננא קטלו בחרבא, וכדון עבדו לסיחון ולעוג מלכיא תקיפיא דארעא דכנען וקטלו ותרוכינון מן ארעיהון ואחסינו יתה, ואף מלכא רבא יקירא דעמלק שציאו אינון מלכיהון ונביאהון, ובתר כן קם מלכא אכזראה דוד שמיה, וקטיל בפלישתאי אדומאי עמונאי ומואבאי ולא קם חד קדמוהי, ובתר כן קם שלמה בריה גבר חכים וסוכלתן, ובנא להון ביתא בירושלם דלא אתבדרון לכא ולכא, וכד סגיאו בארעא חבו קדם אלהיהון, ומסרינון ביד נבוכדנצר מלכא, ואזלינון לבבל, ועד כען דאינון תחות ידנא נחנא כלא חשיבן קדמיהון, ודתיהון ונימוסיהון משנין מכל עמא, ולא מתחתנין בנא, וית אלהנא לא סגדין, ולא חשחין ליקרותנא, ולא מיסגד קודמנא, כבני חרי לא עביד עבודתנו, ולפיקודנא לא צייתו, בכן איתכנשו קדמנא רברייא סגנייא פחייתא והתיבנא עיטא וטעם וקיימנא איסר ורשום כדת מדי ופרס דלא תנגדי לשציותהון מדרי עלמא, ושלחנא איגרתא בכל שבע ועשרים ומאה מדינה די במלכותאי לקטלא יתהון בניהון נשיהן וטפליהון, וגבר לא ישתייר מתחות ידכון, ביום תלתא עשר דירחא באדר, כמא דעבדו לאבהתנא, וכמה דחשיבו למיעבד לנא, ונכסיהון יהון למיבז בכן תשכחון רחמין קדמאי דא נשתוון איגרתא די שלח אליכון ארתחששת מלכא דמדי ופרס.",
    "withheld": null
   }
  },
  {
   "plus_id": "esth-plus-03.13-01",
   "witness_id": "panim-acherim-1-1820",
   "verdict": "motif",
   "rationale": "Glosses 'patshegen ha-ketav' with the Greek loanword 'antigrafon d'iggarta,' directly preserving Addition B's own heading phrase (antigraphon tes epistoles) as the midrash's lemma -- though note that LXX Esth 3:14 (non-plus, MT-parallel text) already renders patshegen with a form of antigraphon, so the loanword itself may predate the plus; still, the specific Greek document-heading vocabulary is a genuine, distinctive match.",
   "ruled_by": "verification pass",
   "conduit": "lost-intermediary",
   "conduit_confidence": "medium",
   "witness": {
    "id": "panim-acherim-1-1820",
    "work": "panim-acherim-1",
    "ref": "Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Panim Acherim, Version I 1:25",
    "ref_source": "Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Panim Acherim, Version I 1:25",
    "language": "hebrew",
    "stratum": "medieval",
    "part": null,
    "date_range": [
     1000,
     1300
    ],
    "license": "pd",
    "source": "sefaria",
    "source_ref": "Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Panim Acherim, Version I 1:25",
    "via": null,
    "text": "[אסתר ג, יד] פתשגן הכתב. אנטיגרפון דאיגרתא. להנתן דת בכל מדינה ומדינה, א\"ר לוי אומות העולם נביאתן סתומה, ואינן יודעין אם להרוג ואם ליהרג. משל לאחד שהיה מהלך בדרך מן דוחקא [דאורחא] איתסבע (קם ליה) [קרסוליה], אמר הלואי הוי לי חד חמר, עבר עלוי חד רומאי דילדית חמרתיה, א\"ל סב ארכיב הדין [עולאי], א\"ל הא לא צלו דאישתמעית ברם אנא לא שאילת כהוגן או למרכב או למרכבה בך, משל לאדם שהיה מפרש לים הגדול, עבר עליו סער גדול ובקש לטבעו בים, אמר אי קם ליה הדין נחשולא, אנא מקריב לי חד עגל, כיון דקם ליה נחשולא, אמר לא אמרית ולא כלום, כן הן נבואתן של עובדי אלילים, להיות עתידים ליום הזה ואינן יודעין אם להרוג אם ליהרג, אבל ישראל נבואתן מפורסמות, להיות עתידים ליום הזה להנקם מאויביהם.",
    "withheld": null
   }
  }
 ]
}