{
 "canonical": "https://talmai.wrootpress.com/unit/esth-plus-08.12-02/",
 "licence": "https://talmai.wrootpress.com/rights/",
 "unit": {
  "id": "esth-plus-08.12-02",
  "section": "Addition E",
  "letter": "E",
  "seq": 2,
  "rahlfs_ref": "8:12b",
  "rahlfs_verified": false,
  "swete_ref": "19.8.1a-24a",
  "mt_anchor": "Esth 8:12",
  "greek": {
   "text": "πολλοὶ τῇ πλείστῃ τῶν εὐεργετούντων χρηστότητι πυκνότερον τιμώμενοι μεῖζον ἐφρόνησαν, καὶ οὐ μόνον τοὺς ὑποτεταγμένους ἡμῖν ζητοῦσι κακοποιεῖν, τόν τε κόρον οὐ δυνάμενοι φέρειν καὶ τοῖς ἑαυτῶν εὐεργέταις ἐπιχειροῦσι μηχανᾶσθαι·",
   "license": "cc-by-sa",
   "source": "Swete"
  },
  "english": {
   "text": "Many, honored too often by the great kindness of their benefactors, have grown more arrogant, and not only seek to do harm to those subject to us, but, unable to bear their own satiety, they even attempt to plot against their own benefactors;",
   "license": "cc-by",
   "status": "draft-awaiting-approval"
  },
  "motif": "Reflection: those honored too much grow arrogant and turn on their benefactors.",
  "retroversions": [
   {
    "hebrew": "רבים אשר הרבו לכבדם בטוב לב מטיביהם הגדילו לבם ולא די להם לבקש רעה על הנתונים תחתינו כי לא יכלו שאת את שבעם ויזמו מזמות גם על מטיביהם",
    "confidence": "medium",
    "notes": "Sense-for-sense; גדל לב per Obad 1:3, Ezek 28:5."
   },
   {
    "hebrew": "רבים מן המכבדים תמיד בחסד רב מעשי הטובה אליהם רם לבבם ולא לבד את עבדינו יבקשו להרע כי גם בשבעם לא יכלו לכלכל ויחשבו תחבלות על עשי הטוב להם",
    "confidence": "medium",
    "notes": "רם לבב per Deut 8:14 — the Deuteronomic satiety-then-pride sequence the Greek is imitating."
   }
  ],
  "retroversions_withheld": 0,
  "summary": {
   "verbatim": 1,
   "motif": 7,
   "soft_yes": 4,
   "rejected": 8,
   "ancient_verbatim": 0,
   "rabbinic_witness": true,
   "retranslation_only": false
  }
 },
 "parallels": [
  {
   "plus_id": "esth-plus-08.12-02",
   "witness_id": "tosafot-megillah-2113",
   "verdict": "verbatim",
   "rationale": "'אנשים רבים התנהגו הנהגה רעה מהחסד וכבוד המלכים... יתנכלו לאדון' renders Addition E's reflection that the over-honored grow arrogant and plot against their benefactors, absent from MT.",
   "ruled_by": "verification pass",
   "conduit": "medieval-retranslation",
   "conduit_confidence": "rule",
   "witness": {
    "id": "tosafot-megillah-2113",
    "work": "tosefet-esther-wikisource",
    "ref": "Tosefet le-Esther, צו המלך השני",
    "ref_source": "Tosefet le-Esther, צו המלך השני",
    "language": "hebrew",
    "stratum": "modern-anthology",
    "part": null,
    "date_range": [
     1200,
     2020
    ],
    "license": "cc-by-sa",
    "source": "wikisource",
    "source_ref": "צו המלך השני",
    "via": null,
    "text": "אמר המעתיק: גם זה מצאתי בלשון יון: פתשגן הכתב אשר שלח המלך על יד מרדכי להיות היהודים עתידים להנקם מאויביהם\nפרק ט״ז   א׳) ארתחששתא המלך הגדול המולך מהודו ועד כוש, אל כל האחשדרפנים והפחות אשר תחת ממשלתו, שלום!\n ב׳) מאשר אנשים רבים התנהגו הנהגה רעה מהחסד וכבוד המלכים הנתן להם.\n ג׳) ולא לבד החזיקו לשום אנשי המלכות מרמס לרגליהם אך מאשר לא יוכלו לסבול הכבוד הנתן להם יתנכלו לאדון אשר מאתו הממשלה באה אליהם.\n ד') ולא לבד שלא יחזיקו טובה לאשר טובה בידו והיותם מחללים גם כן יושר האנשים, אך כי יחשבו אשר כח בהם מיעודי השם הרואה הכל.\n ה׳) ויפילו הוללות בלבבם, עד כי לשומרים אמונת דתם והחוק אשר הפקד להם ועושים כל דבר בדרך אשר ראוי להודות להם יחזיקו [השונאים] להפך בחבל כזב.\n ו׳) ובעודם מסיתים אזנים השומעות הפשוטות מהמלכים בתרמית חושבים בזולתם את אשר בהם.\n ז׳) וזה דבר מפורסם בספורים ראשונים ישנים ונראה בכל יום באיזה דרך יפסק הנהגת המלך בעבור עצות רעות.\n ח׳) ואם כן ראוי אלינו להביט בשלום כל המדינות.\n ט') ולא תחשבו אם אנחנו מצוים דברים הפכיים שיבאו מקלות דעתנו אך שתדינוני לזכות בעשות הצווים כפי צורך העת והזמן.\n י') ולמען תשכילו את אשר אנחנו עושים ואומרים יודע לכם כי המן העמלקי היה מלב מקדניא וממשפחתם ונכרי ממשפחת הפרסיים טימא וניוול הרחמים אשר לנו בעבור אכזריותו.\n י״א) ואנחנו החזקנו בו עם היותו נכרי אלינו וגדלנו אותו ונשאנו אותו על כל השרים ועל כל הפרתמים והמשכנו האדנות אליו עד אשר נקרא אבינו והשתחוו לו כמשנה למלך.\n י״ב) והנה הוא קם בהפלגת הגאות לגרשנו מן המלכות ולגזור אותנו מארץ חיים.\n י״ג) כי חשב להמית מרדכי היהודי שבאמונתו ובטובו אנו עומדים ומפיו אנו חיים, ואסתר ריעת המלך עם כל עמה בעלילות חדשות אשר לא נשמעו מעולם.\n י״ד) במחשבתו אשר חשב ובנפלאות אשר יזם כי באבדם יוותר המלך לבדו ויתנכל עליו להמיתו ומלכות הפרסיים [תסוב] לאנשי מקדון.\n ט״ו) ואין אנחנו מוצאים ביהודים הנידונים למות על ידי הרוצח האכזרי שום עילה להשחיתם אך שנראה אותם מחזיקים בדת יושר. \n ט״ז) ובני עליון ואלהים חיים ומלך המלכים אשר מחסדו וטובו נתן המלכות לאבינו ולנו וישמור אותה לנו ולעמנו עד היום הזה.\n י״ז) ובעבור הכתבים אשר שלח בשמנו שתחשבו לאין.\n י״ח) בעבור מחשבתו הרעה הנה הוא תלוי על העץ אל עיר שושן ולא תחזיקו טובה לנו רק למלך עליון אשר השיב גמולו בראשו. \n י״ט) זאת הצוואה אשר אנחנו שולחים עתה תנתן בבל המדינות שיעזבו היהודים להחזיק בדת הראויה להם.\n כ׳) וכל האנשים אשר הכינו את עצמם להרע להם יוכלו היהודים להנקם מאויביהם ולכלותם ולהמיתם ביום שלשה עשר לחדש אדר. \n כ״א) זה היום יום בכי ומספד יהפך מיגון לשמחה.\n כ״ב) לכן זה היום תשימו במועדיכם, ושמנו אותו לעשותו יום משתה ושמחה, לבעבור אשר יהי נכרים לפני עובדי פרסיים אשר יש להם שכר טוב באמונתם ואשר יתנכלו להם יאבדו ברשעתם.\n כ״ג) כל מדינה שלא תרצה לקבל המועד הזה תאבד ותדלק באש ובחרב, ולא האנשים והנשים לבד אלא אף מקניהם וקנינם וכל בהמתם, בדרך שיהיו לאות ולמופת, והמקיימים אותו יתענגו על רוב החיים והשלום.\n<div class=\"mw-content-ltr\">נכתב ונחתם בשלשה ועשרים יום לירח סיון שנת שתים עשרה למלך ארתחששתא בעיר שושן הבירה</div>\nהנה העתקתי זה מלשון הגוים, ואולי כן היה ואבד ממנו כס׳ עדי וס׳ ברוך.\n<div class=\"mw-content-ltr\"> אני הכותב יעקב ב״ר מכיר</div>\n<center>תם</center>",
    "withheld": null
   }
  },
  {
   "plus_id": "esth-plus-08.12-02",
   "witness_id": "abba-guryon-1972",
   "verdict": "soft-yes",
   "rationale": "The letter's governing theorem -- beneficiaries repay benefactors with harm, worked through Pharaoh who fed Israel and was repaid with the despoiling -- is Addition E's own opening theorem, applied in the same genre (a royal letter about the Jews) to the opposite party.",
   "ruled_by": "flagged by the editor for further study",
   "conduit": "lost-intermediary",
   "conduit_confidence": "medium",
   "witness": {
    "id": "abba-guryon-1972",
    "work": "abba-guryon",
    "ref": "Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 3:16",
    "ref_source": "Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 3:16",
    "language": "hebrew",
    "stratum": "medieval",
    "part": null,
    "date_range": [
     850,
     1300
    ],
    "license": "pd",
    "source": "sefaria",
    "source_ref": "Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 3:16",
    "via": null,
    "text": "[אסתר ג יב] ויקראו סופרי המלך. מה כתיב בהון, כל עממיא אומיא ולשניא [די דארין בכל ארעא] שלמכון יסגא, ידוע לכון כי אדם אחד בא לפנינו, לא מארצנו ולא מאדמתינו, אלא מזרע עמלק, בן גדולים הוא, והמן שמו, ושאל ממני שאלה קטנה וקלה, אמר עם אחד יש בינינו ובזוי מכל העמים, מכשול בכל זמן, ודומים כמשוגעים, וחפצים ברעתינו, ורוחם גסה, וקללת המלך שרויה בפיהם, ומה קללה מקללים, אומרים ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו (תהלים י טז), ועוד אומרים לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאומים (תהלים קמט ז), וכופרים בטובה מימיהם, מה עשו לפרעה העני, כשירדו למצרים קבלן בסבר פנים יפות, והושיבן במיטב הארץ בארץ גושן, וזן אותן בשני רעבון, והאכילן מכל טובה, פלטין היה לו לבנות שם, ולא היה יכול לעמוד כנגדן, ובאו עליו בעלילה, אמרו לו לזבוח לאלהינו אנחנו הולכין ולבסוף ג' ימים אנחנו חוזרין, רצונך להשאילנו כלי כסף וכלי זהב ובגדים ומרגליות ונלך, והשאילום וטענו כל אחד ואחד מהם תשעים חמורים, עד שניצלו אותם, הלכו ונתעכבו ולא חזרו, הלכו אחריהם בשביל ממונם, ומה עשו להם, אדם אחד היה עמהם ושמו משה בן עמרם, ונטל מקלו וליחש עליו, והכה בים ויבש, ואיני יודע במה יבשו והעבירם בתוכו, כיון שראה כן פרעה אף הוא נכנס אחריהם, והיה מבקש לחזור ולא יכול, ואיני יודע במה רדפו, ונשקע הוא וכל חילו ולא זכרו הטובה שעשה עמהם פרעה. עמלק אבי אבא מה עשו לו בשעה שבא עליהם למלחמה, שנאמר ויבא עמלק (שמות יז ח), מהיכן בא, א\"ר כרוספדי מאצל בלעם הרשע בא שהלך ליטול עצה ממנו, א\"ל אני יודע שבעל עצה ומחשבה אתה, וכל היועץ עמך אינו נכשל, מה אתה יועצנו, אלו המצריים שעשו להם כמה טובות כך עשו להם, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה, א\"ל לך עשה עמהם מלחמה, ואם אתה לא תוכל להם, אין כל בריה יכולה להם, לפי שהן תלויין בזכותו של אברהם, אף אתה כן, מיד בא עליהם למלחמה, מה עשה אותו משה, היה לו תלמיד אחד, ושמו יהושע בן נון, אכזרי בלא רחמנות, ואמר לו משה בחר לנו אנשים (שמות יז ט), איני יודע אם בכשפים בא עליהם, מה עשה משה נטל אבן וישב עליה, ואיני יודע מה היה לוחש עד שרפו ידיהם של עם עמלק ונפלו לפניהם הרוגים, שנאמר ויחלוש יהושע את עמלק (שם), באו לארץ סיחון, גבורי עולם היו, ואיני יודע במה הרגום, באו למלכי מדין, אף אותם איבדום, מה עשה תלמיד של משה שהכניסם לארץ ז' עממים, איבדם מן העולם ונטל ארצם מידם, ואיבד ל\"א מלכים ולא ריחמן, ועוד באו לסיסרא ואיני יודע מה עשו לנחל קישון וגרפם ושטפם לים הגדול. ושוב היה להם מלך אחד ושמו דוד, והיה יוצא ומשחית ומכלה כל האומות ולא היה מרחם לכל בריה, שנאמר ואיש ואשה לא יחיה דוד (ש\"א כז יא), עמד אחריו שלמה בנו ובנה להם בית אחד וקראו בית המקדש, ואיני יודע מה היה להם בתוכו, וכשבאים עליהם למלחמה נכנסים בתוכו ועומדים שם, ואיני יודע מה עושים בו, לשעה קלה יוצאין והורגין הכל, ולא היה מדה טובה שלא נתגאו בה, ומתוך טובה יתרה שהיה להם לא חשבו כל אומה ולשון בעיניהם, עד שבא עליהם אדם אחד נבוכדנצר שמו, והיה ממשלה בידו, וקיבץ עליהם כל העולם כולו ותפשם, ולא הועיל להם כשפיהן, מהם הרג, מהם השליך בקולרין ובשלשלת של ברזל, והביאום בינינו, ואעפ\"כ לא שינו מעשיהם המכוערים, ומשחקים עלינו בכל יום, ומתלוצצים ומלעיגים עלינו ועל יראתנו, ותועבה אנו בעיניהם, בנותינו אינם לוקחים, ובנותיהם אינם נותנים לנו, לחמנו אינם אוכלים, ומשקנו אינם שותים, ואפילו מלכנו דומה בעיניהם כאשה נדה, הללו המדות מגונות באומה זו, ועוד מה שאין אנו יכולים לספר, ועכשיו חשבנו והפלנו גורלות על שנים עשר חדשי שנה, ונפל הגורל [על חדש אדר, והפלנו על ימי החודש, ונפל הגורל] על שלשה עשר יום לחדש, ועכשיו בזמן שאיגרות הללו באות לידיכם, השחיתו והשמידו לא תשאירו מהם פליטה.",
    "withheld": null
   }
  },
  {
   "plus_id": "esth-plus-08.12-02",
   "witness_id": "rashi-megillah-1373",
   "verdict": "motif",
   "rationale": "'Haman rose higher than Ahasuerus, saying what never entered the king's mind' is the specific favorite-outgrows-benefactor arrogance Addition E describes.",
   "ruled_by": "verification pass",
   "conduit": "oral",
   "conduit_confidence": "medium",
   "witness": {
    "id": "rashi-megillah-1373",
    "work": "rashi-megillah",
    "ref": "Rashi on Megillah 15a:9:3",
    "ref_source": "Rashi on Megillah 15a:9:3",
    "language": "hebrew",
    "stratum": "rashi",
    "part": null,
    "date_range": [
     1040,
     1105
    ],
    "license": "pd",
    "source": "sefaria",
    "source_ref": "Rashi on Megillah 15a:9:3",
    "via": null,
    "text": "גבה המן מאחשורוש - שמלאו לבו לדבר מה שלא עלה על לב אחשורוש:",
    "withheld": null
   }
  },
  {
   "plus_id": "esth-plus-08.12-02",
   "witness_id": "targ-sheni-esth-0264",
   "verdict": "motif",
   "rationale": "'He did not know how to bear his honor, nor even how to receive the kingship' matches Addition E's reflection that those honored too much by their benefactors grow arrogant.",
   "ruled_by": "verification pass",
   "conduit": "aramaic",
   "conduit_confidence": "rule",
   "witness": {
    "id": "targ-sheni-esth-0264",
    "work": "targ-sheni-esth",
    "ref": "Targum Sheni on Esther 8:13:1",
    "ref_source": "Targum Sheni on Esther 8:13:1",
    "language": "aramaic",
    "stratum": "geonic",
    "part": null,
    "date_range": [
     600,
     1000
    ],
    "license": "cc-by-sa",
    "source": "sefaria",
    "source_ref": "Targum Sheni on Esther 8:13:1",
    "via": null,
    "text": "פירש כתבא דדיטגמא איתפרסת מלכא אחשורוש שדר איגרתא על יתבי ימא ויבישתא ועל ארכוני מחוזאי ועל רברבני חילוותא דדיירין בכל ארעא וסגי כתבא כתבית למחויא לכון דבמטול דבעממין סגיאין שליטין ועל יתבי ימא ויבישתא אמליכית ובה במלכותא לא נתרברב אלא ברוחא ניחתא ובמכיכות רוחא נהלך כל יומא ובשלמא שגיאה למשוויא יתכון שלמא סגי וכל דדיירין תחות מלכות וכל דצבי דמיתגרא בימא וביבשתא למיתהפכא בין עמא לעמא ובין לישנא ללישנא חד אנא מן סופא דארעא ועד סופא כדין כתבית למחויא לכון על תמימותהון וקשיטותן דהוינן רחמין לכל עמא ומוקרין לכל מלכיא ועבדין טב עם שלטוניא דארעא ואית מנהון גברין בישין ואיתקרבן למלכותא ומלכותא איתמסרת בידיהון ובינכילותהון ובשקרותהון אטעיין ית מלכותא וכתבון ית איגרתא דלא תקנון קדם שמיא ואף בבני אנשא בישן. ועל מלכותא הינון קשיין והוא שאילתא דשאילו מן מלכא נקטלון גברין צדיקין ודמא זכיא סגיעתא נשפכון כד בישתא לא עבדו ודינא דקטלא לא הוו חייבין. ואיתיהון אינון גוברין צדיקין אסתר דמשבחא בכל הדרא ומרדכי דחכים בכל חכמתא ומומא בהון לא אשתכח ולא באומתהון ואנא חשיבית בגרמי דאומתא אחרנייתא שאיל מני אנא כדלא הויתי ידע דיהודאי שאיל מני דמתקריין בנוי דמרי כולא דהוא ברא שמיא וארעא ובמלכין רברבין ותקיפין מני דבר יתהון ולא בהתהון. מטול אף דהמן בר המדתא מהינדייה ומן זרעיה דבית עמלק הוה ואתא לוותן וחזא מינן טבתא רבתא ושבחא סגיאה ורבותא ורבינן יתיה ויקרינן יתיה וקרינן יתיה אבוי דמלכא ומן ימיניה דמלכא הוה יתיב והוא לא ידע למסוברא יקריה אוף לא למקבלא מלכותא אלא מהרהר הוה בליביה למקטל למלכא ולמסב מיניה ית מלכותא מטול דהמן בר המדתא צלבנן יתיה וכל דהוה שוי אסקינן ברישיה ומן דברא שמיא וארעא אסיקת מחשבתיה ברישיה.",
    "withheld": null
   }
  },
  {
   "plus_id": "esth-plus-08.12-02",
   "witness_id": "b-megillah-0754",
   "verdict": "motif",
   "rationale": "Haman as a village barber for 22 years, suddenly elevated, matches the plus's reflection that men honored too much by their benefactors grow arrogant.",
   "ruled_by": "verification pass",
   "conduit": "oral",
   "conduit_confidence": "medium",
   "witness": {
    "id": "b-megillah-0754",
    "work": "b-megillah",
    "ref": "Megillah 16a:9",
    "ref_source": "Megillah 16a:9",
    "language": "aramaic",
    "stratum": "amoraic",
    "part": null,
    "date_range": [
     200,
     500
    ],
    "license": "cc-by-sa",
    "source": "sefaria",
    "source_ref": "Megillah 16a:9",
    "via": null,
    "text": "שדרה אסתר ואסרתינהו לכולהו בי בני ולכולהו אומני עייליה איהו לבי בני ואסחיה ואזיל ואייתי זוזא מביתיה וקא שקיל ביה מזייה בהדי דקא שקיל ליה אינגד ואיתנח אמר ליה אמאי קא מיתנחת אמר ליה גברא דהוה חשיב ליה למלכא מכולהו רברבנוהי השתא לישוייה בלאני וספר אמר ליה רשע ולאו ספר של כפר קרצום היית תנא המן ספר של כפר קרצום היה עשרים ושתים שנה",
    "withheld": null
   }
  },
  {
   "plus_id": "esth-plus-08.12-02",
   "witness_id": "b-megillah-0739",
   "verdict": "motif",
   "rationale": "'Pride goes before destruction,' applied to Haman at the height of his honor, matches the plus's reflection that men honored too much grow arrogant.",
   "ruled_by": "verification pass",
   "conduit": "oral",
   "conduit_confidence": "medium",
   "witness": {
    "id": "b-megillah-0739",
    "work": "b-megillah",
    "ref": "Megillah 15b:16",
    "ref_source": "Megillah 15b:16",
    "language": "aramaic",
    "stratum": "amoraic",
    "part": null,
    "date_range": [
     200,
     500
    ],
    "license": "cc-by-sa",
    "source": "sefaria",
    "source_ref": "Megillah 15b:16",
    "via": null,
    "text": "רבה אמר (משלי טז, יח) לפני שבר גאון אביי ורבא דאמרי תרוייהו (ירמיהו נא, לט) בחומם אשית את משתיהם וגו' אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו א\"ל כמאן חזיא אסתר ועבדא הכי א\"ל ככולהו תנאי וככולהו אמוראי",
    "withheld": null
   }
  },
  {
   "plus_id": "esth-plus-08.12-02",
   "witness_id": "rashi-megillah-1302",
   "verdict": "motif",
   "rationale": "'If he becomes haughty he is brought to poverty and bound in fetters' is the specific arrogance-to-ruin principle Addition E states about those honored too often.",
   "ruled_by": "verification pass",
   "conduit": "oral",
   "conduit_confidence": "medium",
   "witness": {
    "id": "rashi-megillah-1302",
    "work": "rashi-megillah",
    "ref": "Rashi on Megillah 13b:6:2",
    "ref_source": "Rashi on Megillah 13b:6:2",
    "language": "hebrew",
    "stratum": "rashi",
    "part": null,
    "date_range": [
     1040,
     1105
    ],
    "license": "pd",
    "source": "sefaria",
    "source_ref": "Rashi on Megillah 13b:6:2",
    "via": null,
    "text": "ואם הגיס דעתו כו' - הכי סמכי קראי ויושיבם לנצח ויגבהו ואם אסורים בזקים על ידי שמגביהין עצמן באין לידי עניות ויסורים:",
    "withheld": null
   }
  },
  {
   "plus_id": "esth-plus-08.12-02",
   "witness_id": "yalkut-esther-1697",
   "verdict": "soft-yes",
   "rationale": "The parable of the pig fed generously and then slaughtered explicitly explains Haman's promotion as the cause of his fall ('בתחלה גדל ולבסוף ויתלו את המן'), matching the plus's reflection on those honored too generously growing arrogant; not MT material.",
   "ruled_by": "flagged by the editor for further study",
   "conduit": "lost-intermediary",
   "conduit_confidence": "medium",
   "witness": {
    "id": "yalkut-esther-1697",
    "work": "yalkut-esther",
    "ref": "Yalkut Shimoni on Nach 1053:40",
    "ref_source": "Yalkut Shimoni on Nach 1053:40",
    "language": "hebrew",
    "stratum": "medieval",
    "part": null,
    "date_range": [
     1200,
     1300
    ],
    "license": "unknown",
    "source": "sefaria",
    "source_ref": "Yalkut Shimoni on Nach 1053:40",
    "via": null,
    "text": null,
    "withheld": "Licence not stated — research only, never published verbatim"
   }
  },
  {
   "plus_id": "esth-plus-08.12-02",
   "witness_id": "pdre-1503",
   "verdict": "soft-yes",
   "rationale": "Haman's own boast 'ha-melekh megadel oti ve-ha-malkah meromemet oti ve-ein gadol mimeni' is a specific narrative instance of Addition E's opening reflection that those over-honored by their benefactors' kindness grow arrogant, immediately before his fall.",
   "ruled_by": "flagged by the editor for further study",
   "conduit": "oral",
   "conduit_confidence": "low",
   "witness": {
    "id": "pdre-1503",
    "work": "pdre",
    "ref": "Pirkei DeRabbi Eliezer 50:6",
    "ref_source": "Pirkei DeRabbi Eliezer 50:6",
    "language": "hebrew",
    "stratum": "geonic",
    "part": null,
    "date_range": [
     750,
     850
    ],
    "license": "pd",
    "source": "sefaria",
    "source_ref": "Pirkei DeRabbi Eliezer 50:6",
    "via": null,
    "text": "רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אִיסְטְרַטְלָטוֹס הָיָה הָמָן, וְכָתַב אִגְּרוֹת פִּתְקִין וְהִפִּיל גּוֹרָלוֹת עַל הַמַּזָּלוֹת לֵידַע בֵּין יוֹם לְיוֹם, בֵּין חֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ, בֵּין מַזָּל לְמַזָּל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל״. וְכָתַב אִגְּרוֹת וְשָׁלַח בְּכָל הַמְּדִינוֹת לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר בְּיוֹם שְׁלִישִׁי בְּמַזַּל אַרְיֵה. וְשָׁמַע מָרְדֳּכַי וְקָרַע אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ שַׂק וָאֵפֶר וַיֵּצֵא בִּרְחוֹב הָעִיר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמָרְדֳּכַי יָדַע״. וְהָיָה צוֹעֵק וּבוֹכֶה וְאוֹמֵר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ לְהַרְבּוֹת אֶת זַרְעָם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם, וְעַתָּה נָתַתָּ אוֹתָנוּ כַּצֹּאן לַטִּבְחָה. זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בְּךָ לְהַרְבּוֹת אֶת זַרְעָם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם״. שָׁמְעָה אֶסְתֵּר וְתָשַׁשׁ כֹּחָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד״. שָׁלְחָה וְקָרְאָה לַהֲתָךְ נֶאֱמַן בֵּיתָהּ לֵידַע מַה נַּעֲשָׂה לְמָרְדֳּכָי. וַיֵּצֵא הֲתָךְ לְמָרְדֳּכָי וַיַּגֵּד לוֹ אֶת הַדָּבָר. וְנִכְנַס הֲתָךְ וְהִגִּיד לְאֶסְתֵּר. וְרָאָה הָמָן יוֹצֵא וּבָא לַהֲתָךְ וַהֲרָגוֹ. וְלֹא מָצְאָה אֶסְתֵּר אִישׁ נֶאֱמָן אַחֵר לִשְׁלֹחַ אוֹתוֹ אֶל מָרְדֳּכָי. וְאָמְרָה הִיא בְּנַפְשָׁהּ לָבֹא אֶל מָרְדֳּכָי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לְהָשִׁיב אֶל מָרְדֳּכָי״. אָמְרָה לוֹ: ״לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצָאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם״. וְאֵלּוּ הֵן: י״ג בְּנִיסָן, י״ד בְּנִיסָן, ט״ו בְּנִיסָן. אָמַר לָהּ מָרְדֳּכָי: ״וַהֲלֹא יוֹם שְׁלִישִׁי הוּא יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח?״ אָמְרָה לוֹ: ״זָקֵן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל וְאַתָּה רֹאשׁ לַסַּנְהֶדְרִין וְאַתָּה אוֹמֵר דָּבָר זֶה? וְאִם אֵין יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח, לְמִי הוּא פֶּסַח?״ וְשָׁמַע מָרְדֳּכַי אֶת דְּבָרֶיהָ וְהוֹדָה לָהּ מָרְדֳּכַי וְעָשָׂה לָהּ כָּל אֲשֶׁר צִוְּתָהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּעֲבֹר מָרְדֳּכַי וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר״. מַה הוּא לְשׁוֹן ״וַיַּעֲבֹר מָרְדֳּכַי״? מְלַמֵּד שֶׁעָבַר יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח בְּלֹא אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לָבְשָׁה אֶסְתֵּר בִּגְדֵי מַלְכוּת וְשָׁלְחָה וְקָרְאָה לַמֶּלֶךְ וּלְהָמָן לִסְעוּדָה שֶׁעָשְׂתָה בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן. כֵּיוָן שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ, אָמַר הָמָן בְּלִבּוֹ: ״הַמֶּלֶךְ מְגַדֵּל אוֹתִי וְהַמַּלְכָּה מְרוֹמֶמֶת אוֹתִי וְאֵין גָּדוֹל מִמֶּנִּי בְּכָל מַלְכוּתוֹ״. וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ הַרְבֵּה מְאֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב״.",
    "withheld": null
   }
  },
  {
   "plus_id": "esth-plus-08.12-02",
   "witness_id": "b-megillah-0725",
   "verdict": "motif",
   "rationale": "Haman's own words -- his vast wealth 'worth nothing to me' -- directly match the plus's reflection that men 'unable to bear their own satiety' turn on their benefactors.",
   "ruled_by": "verification pass",
   "conduit": "oral",
   "conduit_confidence": "medium",
   "witness": {
    "id": "b-megillah-0725",
    "work": "b-megillah",
    "ref": "Megillah 15b:2",
    "ref_source": "Megillah 15b:2",
    "language": "aramaic",
    "stratum": "amoraic",
    "part": null,
    "date_range": [
     200,
     500
    ],
    "license": "cc-by-sa",
    "source": "sefaria",
    "source_ref": "Megillah 15b:2",
    "via": null,
    "text": "וכל זה איננו שוה לי מלמד שכל גנזיו של אותו רשע חקוקין על לבו ובשעה שרואה את מרדכי יושב בשער המלך אמר כל זה איננו שוה לי",
    "withheld": null
   }
  },
  {
   "plus_id": "esth-plus-08.12-02",
   "witness_id": "yalkut-esther-1696",
   "verdict": "motif",
   "rationale": "R. Levi's parable of the recruit deliberately raised so his execution will be exemplary matches the plus's reflection on those honored too often by their benefactors; not MT material.",
   "ruled_by": "verification pass",
   "conduit": "lost-intermediary",
   "conduit_confidence": "medium",
   "witness": {
    "id": "yalkut-esther-1696",
    "work": "yalkut-esther",
    "ref": "Yalkut Shimoni on Nach 1053:39",
    "ref_source": "Yalkut Shimoni on Nach 1053:39",
    "language": "hebrew",
    "stratum": "medieval",
    "part": null,
    "date_range": [
     1200,
     1300
    ],
    "license": "unknown",
    "source": "sefaria",
    "source_ref": "Yalkut Shimoni on Nach 1053:39",
    "via": null,
    "text": null,
    "withheld": "Licence not stated — research only, never published verbatim"
   }
  },
  {
   "plus_id": "esth-plus-08.12-02",
   "witness_id": "abba-guryon-1958",
   "verdict": "soft-yes",
   "rationale": "The mashal of the pig fattened without measure only for the slaughter, applied directly to Haman, illustrates the same non-generic theorem as Addition E's opening clause: those honored too often, 'unable to bear their own satiety,' turn on their benefactors.",
   "ruled_by": "flagged by the editor for further study",
   "conduit": "lost-intermediary",
   "conduit_confidence": "medium",
   "witness": {
    "id": "abba-guryon-1958",
    "work": "abba-guryon",
    "ref": "Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 3:2",
    "ref_source": "Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 3:2",
    "language": "hebrew",
    "stratum": "medieval",
    "part": null,
    "date_range": [
     850,
     1300
    ],
    "license": "pd",
    "source": "sefaria",
    "source_ref": "Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 3:2",
    "via": null,
    "text": "[אסתר ג א] וישם את כסאו. לאדם שיש לו סייחה וחמורתא וחזירתא, והיה נותן לחמורתא ולסייחה במדה, ולחזירתא שלא במדה, אמרה חמורתא לסייחה אנו שעושין מלאכה לבעל הבית נותן לנו במדה, ולחזירתא שאין עושה מלאכה נותן לה שלא במדה, אמרה סייחה לחמורתא תבא השעה ותראה, כיון שבא קלנדס נטלו החזירתא ונחרוה, הוי אומר לא המאכל גורם אלא הבטלה, לכך נאמר אחר הדברים האלה גידל, ואחר כך ויתלו את המן על העץ. כתיב אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע כגללו לנצח יאבד (איוב כ ז), מה הגללים הללו מזוהמין כך הוא מזוהם, רואיו יאמרו איו (שם), חמיין ליה ולא חכימין ליה היכן הוא המן והיכן שלותו, מה כתיב למעלה מן הענין, ויתלו שניהם על העץ, אף סופו של אותו האיש לעלות ולצלוב, רבי [פנחס] הוי משתעי הדין עובדא אריא עביד סעודתא לכל חייתא ובעירא, ועבד להון גנונא מן מלכי דאריותא, כיון דאכלו אמרו מאן יימר לן זמירא, תלו עיניהון בתעלא, אמר להו עיינין אתון לי למאן דאימא, אמרו ליה אין, דלי עניה כלפי משכי מעלויהון ואמר מאן דחמין לן מעלאי, יחמי לן מתתאי, כך מי שהראה לן בצלובן של בגתן ותרש יראה לנו בצליבא של המן, ומי שפרע מן הראשונים הוא יפרע מן האחרונים.",
    "withheld": null
   }
  }
 ]
}