{
"canonical": "https://talmai.wrootpress.com/unit/esth-plus-08.12-05/",
"licence": "https://talmai.wrootpress.com/rights/",
"unit": {
"id": "esth-plus-08.12-05",
"section": "Addition E",
"letter": "E",
"seq": 5,
"rahlfs_ref": "8:12e",
"rahlfs_verified": false,
"swete_ref": "19.8.1a-24a",
"mt_anchor": "Esth 8:12",
"greek": {
"text": "τῷ τῆς κακοηθείας ψευδεῖ παραλογισμῷ παραλογισαμένων τὴν τῶν ἐπικρατούντων ἀκέραιον εὐγνωμοσύνην.",
"license": "cc-by-sa",
"source": "Swete"
},
"english": {
"text": "deceiving, by the false reasoning of malice, the sincere good faith of those who hold power.",
"license": "cc-by",
"status": "draft-awaiting-approval"
},
"motif": "Malice deceives the sincere good faith of rulers.",
"retroversions": [
{
"hebrew": "בהתעתם במרמת רעתם את תם לבב המושלים",
"confidence": "high",
"notes": "תם לבב per Gen 20:5, 1 Kgs 9:4 for ἀκέραιον εὐγνωμοσύνην; מרמה for παραλογισμός."
},
{
"hebrew": "כי הטו בשקר רעתם את ישר לב השליטים",
"confidence": "medium",
"notes": "ישר לב variant."
}
],
"retroversions_withheld": 0,
"summary": {
"verbatim": 2,
"motif": 4,
"soft_yes": 2,
"rejected": 4,
"ancient_verbatim": 1,
"rabbinic_witness": true,
"retranslation_only": false
}
},
"parallels": [
{
"plus_id": "esth-plus-08.12-05",
"witness_id": "esther-rabbah-2077",
"verdict": "soft-yes",
"rationale": "Haman's lie that Israel's God 'has grown old and can do nothing' overturning the sages' initial refusal matches Addition E's abstract description of malice deceiving 'the sincere good faith of those who hold power' — the same non-MT scene of deceptive persuasion.",
"ruled_by": "flagged by the editor for further study",
"conduit": "lost-intermediary",
"conduit_confidence": "medium",
"witness": {
"id": "esther-rabbah-2077",
"work": "esther-rabbah",
"ref": "Esther Rabbah 7:13",
"ref_source": "Esther Rabbah ז יג",
"language": "hebrew",
"stratum": "medieval",
"part": "ER-2",
"date_range": [
1000,
1150
],
"license": "cc-by-sa",
"source": "wikisource",
"source_ref": "אסתר רבה ז יג",
"via": null,
"text": "אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם (אסתר ג, ט), אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הָמָן הָרָשָׁע לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בּוֹא וּנְאַבֵּד אֶת יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם, אָמַר לוֹ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, לָא יָכֹלְתָּ לְהוֹן, בְּדִיל דֶּאֱלָהֲהוֹן לָא שָׁבֵיק לוֹן כָּל עִקָּר, תָּא חֲזֵי מָה עֲבֵיד לוֹן לְמַלְכִין קַמָּאֵי דַּהֲווֹן קוֹמֵינָן דַּהֲווֹן פָּשְׁטִין יְדֵיהוֹן עֲלֵיהוֹן, דַּהֲווֹן מַלְכַיָא רַבְרְבַיָא וְגוּבְרַיָא טְפֵי מִינָּן, וְכָל מַאן דְּאָתֵי עֲלֵיהוֹן לְמֵבְדִּינְהוּ מִן עָלְמָא וּדְיָעַץ עֲלֵיהוֹן, מִיבַּטֵּל מִן עָלְמָא וַהֲוֵי לִמְתָל לְכָל דָּרֵי עָלְמָא, וַאֲנַן דְּלָא מַעֲלֵינַן כְּוָתַיְהוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, שְׁבֵיק לָךְ מִלְמַלָּלָא, תּוּב בְּפִתְגָּמָא דְּנָא. וְאַף עַל פִּי כֵן הָיָה הָמָן הָרָשָׁע מְטָרֵד עַל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַל פִּתְגָּמָא דְּנָא כָּל שַׁעְתָּא וְשַׁעְתָּא וּמְיָעֲצוֹ עֵצוֹת רָעוֹת עַל יִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הוֹאִיל וְכָךְ נִמָּלֵךְ בַּחֲכָמִים וּבַחַרְטֻמִּים. מִיָּד שָׁלַח וְקִבֵּץ אֶת כָּל חַכְמֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, בָּאוּ כֻלָּן לְפָנָיו, אָמַר לָהֶם אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, רְצוֹנְכֶם שֶׁנְּאַבֵּד אֻמָּה זוֹ מִן הָעוֹלָם, אָמְרוּ לוֹ כֻּלָּן בְּבַת אַחַת מִי הוּא זֶה וְאֵיזֶה הוּא אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן וְרוֹצֶה לְהַשְׁלִיךְ בְּדָבָר זֶה, שֶׁאִם אַתָּה מְאַבֵּד יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה לג, כה): אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹבְדֵי גִּלּוּלִים נִקְרְאוּ נָכְרִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, [וישראל נקראים קרובים], הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א ח, מא): וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְךָ יִשְׂרָאֵל הוּא. וְיִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ קְרוֹבִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קמח, יד): לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ד, כב): בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל, (דברים יד, א): בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְרָא קָרוֹב לְיִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קמה, יח): קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת. וְאֵין אֻמָּה קְרוֹבָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, ז): כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו, וְאָדָם שֶׁרוֹצֶה לִשְׁלֹחַ יָד בִּקְרוֹבָיו וּבְבָנָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵיךְ יִמָּלֵט, לְפִי שֶׁהוּא שַׁלִּיט בָּעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְנֶפֶשׁ כָּל חַי, בְּיָדוֹ לְהַגְבִּיהַּ וּלְהַשְׁפִּיל, לְהָמִית וּלְהַחֲיּוֹת. לֵךְ הִתְבּוֹנֵן בַּמְלָכִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁעָבְרוּ עַל שֶׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בְּיִשְׂרָאֵל, מָה עָלְתָה בָּהֶם, כְּמוֹ פַּרְעֹה וְסַנְחֵרִיב. מִיָּד אָמַר לוֹן הָמָן, אֱלוֹהַּ שֶׁטִּבַּע פַּרְעֹה בַּיָּם וְעָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל נִסִּים וּגְבוּרוֹת שֶׁשְּׁמַעְתֶּם, כְּבָר הוּא זָקֵן וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כְּלוּם, שֶׁכְּבָר עָלָה נְבוּכַדְנֶצַּר וְהֶחֱרִיב בֵּיתוֹ, וְשָׂרַף אֶת הֵיכָלוֹ, וְהִגְלָה אֶת יִשְׂרָאֵל וּפִזְרָן בֵּין הָאֻמּוֹת, וְהֵיכָן כֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ שֶׁכְּבָר הִזְקִין, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צד, ז): וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה יָהּ וְלֹא יָבִין אֱלֹהֵי יַעֲקֹב. כֵּיוָן שֶׁאָמַר לָהֶם כֵּן כָּעִנְיָן הַזֶּה, מִיָּד קִבְּלוּ דְבָרָיו וְהִסְכִּימָה דַעְתָּם לְכַלּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, וְכָתְבוּ אִגְרוֹת וְחָתְמוּ. וְכֵן כָּתְבוּ בְּאוֹתָן אִגְרוֹת, שָׁלוֹם לָכֶם עַד אֵין חֵקֶר, יִוָּדַע לָכֶם שֶׁאָדָם יֵשׁ בֵּינֵינוּ, וְלֹא מִמְקוֹמֵנוּ הוּא אֶלָּא מִזֶּרַע הַמְלוּכָה הוּא, וּמִזַּרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק וּמִגְּדוֹלֵי הַדּוֹר הוּא, וְהָמָן שְׁמוֹ, וְשָׁאַל מִמֶּנּוּ שְׁאֵלָה קְטַנָּה וְקַלָּה עַל עַם אֶחָד אֲשֶׁר יֵשׁ בֵּינֵינוּ, נִבְזֶה מִכָּל הָעַמִּים, וְדַעְתָּם גַּסָּה עֲלֵיהֶם, חֲפֵצִים בְּרָעָתֵנוּ וְקִלְּלַת הַמֶּלֶךְ שְׁגוּרָה בְּפִיהֶם, וּמַהוּ קְלָלָה שֶׁמְקַלְּלִין אוֹתָנוּ (תהלים י, טז): ה' מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ. וְעוֹד אוֹמְרִים (תהלים קמט, ז): לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם תּוֹכֵחוֹת בַּלְאֻמִּים. וְכוֹפְרִים בְּמִי שֶׁעָשָׂה לָהֶם טוֹבָה, בּוֹאוּ וּרְאוּ מֵאוֹתוֹ עָנִי פַּרְעֹה מֶה עָשׂוּ, כְּשֶׁיָּרְדוּ לְמִצְרַיִם קִבְּלָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, וְהוֹשִׁיבָם בְּמֵיטַב הָאָרֶץ, וְזָן אוֹתָן בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן, וְהֶאֱכִילָם כָּל טוּב שֶׁבְּאַרְצוֹ, פַּלְטֵרִים הָיוּ לוֹ לִבְנוֹת וְהָיוּ בּוֹנִין שָׁם, בְּכָל זֹאת לֹא הָיָה יָכוֹל לָהֶם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבָּאוּ בַּעֲלִילָה וְאָמְרוּ לוֹ (שמות ה, ג): לִזְבֹּחַ לַה' אֱלֹהֵינוּ נֵלֵךְ דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים, אַחַר כָּךְ נָשׁוּב, אִם רְצוֹנְךָ הַשְׁאִילֵנוּ כְּלֵי כֶסֶף וכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלוֹת, וְהִשְׁאִילוּם כַּסְפָּם וּזְהָבָם וְכָל הַבְּגָדִים הַטּוֹבִים שֶׁלָּהֶם, וְטָעֲנוּ כָּל אֶחָד כַּמָּה חֲמוֹרִים שֶׁלָּהֶם לְאֵין מִסְפָּר, עַד שֶׁנִּצְּלוּ אֶת מִצְרַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות יב, לו): וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם, וּבָרְחוּ לָהֶם. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע פַּרְעֹה שֶׁהָיוּ בּוֹרְחִים, הָלַךְ אַחֲרֵיהֶם לְהָשִׁיב אֶת מָמוֹנוֹ, מֶה עָשׂוּ לוֹ, הָיָה עִמָּהֶם אָדָם אֶחָד וּשְׁמוֹ משֶׁה בֶּן עַמְרָם, וּבִכְשָׁפָיו נָטַל מַקֵּל אֶחָד וְלָחַשׁ עָלָיו וְהִכָּה בּוֹ אֶת הַיָּם עַד שֶׁנֶּחֱרַב, וְנִכְנְסוּ כֻּלָּם בַּיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְעָבְרוּ כֻלָּם, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה עָבְרוּ, וּבַמֶּה יִבְּשׁוּ הַמַּיִם. כֵּיוָן שֶׁרָאָה פַּרְעֹה נִכְנַס אַחֲרֵיהֶם לְהַחֲזִיר אֶת מָמוֹנוֹ, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה דְּחָפוּהוּ בְּתוֹךְ הַיָּם, וְנִטְבַּע הוּא וְכָל חֵילוֹ בַּיָּם, וְלֹא זָכְרוּ הַטּוֹבָה שֶׁעָשָׂה לָהֶם, הֲלֹא תִשְׁמְעוּ שֶׁהֵם כְּפוּיֵי טוֹבָה. וְעוֹד מֶה עָשׂוּ לַעֲמָלֵק אֲבִי אַבָּא, בְּשָׁעָה שֶׁבָּא עֲלֵיהֶם לַמִּלְחָמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יז, ח): וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִים, וּמֵהֵיכָן בָּא עֲמָלֵק, אָמַר רַבִּי כְּרוּסְפְּדָאי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁבָּא מֵאֵצֶל בִּלְעָם הָרָשָׁע, שֶׁבָּא לִטֹּל עֵצָה מִמֶּנּוּ, וְאָמַר לוֹ יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁבַּעַל עֵצָה אַתָּה וְגַם בַּעַל מַחְשָׁבוֹת רָעוֹת, וְכָל הַנּוֹטֵל עֵצָה מִמְךָ אֵינוֹ נִכְשָׁל. אָמַר לוֹ רְאֵה מֶה עָשׂוּ אֻמָּה זוֹ לְמִצְרַיִם, שֶׁעָשׂוּ לָהֶם כַּמָּה טוֹבוֹת, וּמַה לְּמִצְרַיִם שֶׁעָשׂוּ לָהֶם כַּמָּה טוֹבוֹת עָשׂוּ לָהֶם כָּךְ, לִשְׁאָר אֻמּוֹת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, הֵיאַךְ אַתָּה יוֹעֲצֵנִי, אָמַר לוֹ בִּלְעָם, לֵךְ וַעֲשֵׂה עִמָּהֶם מִלְחָמָה, וְאִם אֵין אַתָּה עוֹשֶׂה עִמָּהֶם מִלְחָמָה אֵין אַתָּה יָכוֹל לָהֶם, מִפְּנֵי שֶׁהֵן תְּלוּיִין בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אֲבִיהֶם, וְאַף אַתָּה שֶׁהוּא בֶּן בְּנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, תָּלוּי בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. מִיָּד בָּא עֲלֵיהֶם לַמִּלְחָמָה. מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ משֶׁה פַּרְנָס שֶׁלָּהֶם, הָיָה לוֹ תַּלְמִיד אֶחָד יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן שְׁמוֹ, וְהָיָה אַכְזָרִי עַד מְאֹד וְלֹא הָיָה לוֹ רַחֲמִים, אָמַר לוֹ אוֹתוֹ משֶׁה (שמות יז, ט): בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק, אֵינִי יוֹדֵעַ אוֹתָן אֲנָשִׁים שֶׁבָּחַר אִם בַּעֲלֵי כְשָׁפִים הֵם, אוֹ אִם גִּבּוֹרֵי מִלְחָמָה, מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ משֶׁה נָטַל מַקֵּל בְּיָדוֹ וְאֵינִי יוֹדֵעַ מֶה עָשָׂה בוֹ, וְכֵיוָן שֶׁבָּא עֲלֵיהֶם אֵינִי יוֹדֵעַ מַה לָּחַשׁ עֲלֵיהֶם וְרָפוּ יְדֵיהֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות יז, יג): וַיַּחֲלשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב. בָּאוּ עַל סִיחוֹן וְעוֹג גִּבּוֹרֵי אַרְצֵנוּ, שֶׁאֵין כָּל בְּרִיָּה הָיְתָה יְכוֹלָה לַעֲמֹד בִּפְנֵיהֶם, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה הֲרָגוּם. בָּאוּ עֲלֵיהֶם מַלְכֵי מִדְיָן, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה הֲרָגָן. וְעוֹד מֶה עָשָׂה תַּלְמִיד שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ משֶׁה, הִכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ כְּנַעַן, וְלֹא דַי שֶׁנָּטַל אֶת אַרְצָם, אֶלָּא שֶׁהָרַג מֵהֶם שְׁלשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים, וְחִלֵּק אֶת אַרְצָם לְיִשְׂרָאֵל, וְלֹא חָמַל עֲלֵיהֶן, וְאוֹתָן שֶׁלֹא בִּקֵּשׁ לַהֲרֹג הָיוּ לוֹ לַעֲבָדִים. בָּאוּ עֲלֵיהֶם סִיסְרָא וַהֲמוֹנוֹ וְאֵינִי יוֹדֵעַ מֶה עָשׂוּ לוֹ לְנַחַל קִישׁוֹן שֶׁגְּרָפָם וּשְׁטָפָם וְהִשְׁלִיכָם לַיָּם הַגָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ה, כא): נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם. וְהָיָה לָהֶם מֶלֶךְ רִאשׁוֹן שָׁאוּל שְׁמוֹ, וְהָלַךְ וְנִלְחַם בְּאֶרֶץ אֲבִי אַבָּא עֲמָלֵק, וְהָרַג מֵהֶם מֵאָה אֲלָפִים פָּרָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, וְגַם לֹא חָמַל עַל אִישׁ וְעַל אִשָּׁה וְלֹא עַל עוֹלֵל וְיוֹנֵק, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה הֲרָגָם. וְעוֹד מֶה עָשָׂה לַאֲגַג זְקֵנִי שֶׁחָמְלוּ עָלָיו תְּחִלָּה, לַסּוֹף בָּא אָדָם מֵהֶם וּשְׁמוֹ שְׁמוּאֵל, חֲתָכוֹ וְנָתַן בְּשָׂרוֹ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם, כְּדִכְתִיב (שמואל א טו, לג): וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת אֲגָג, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה הֲרָגוֹ מִיתָה מְשֻׁנָּה כָּזֹאת שֶׁשְּׁמַעְתֶּם. וְאַחַר זֹאת הָיָה לָהֶם מֶלֶךְ אֶחָד דָּוִד בֶּן יִשַּׁי שְׁמוֹ, וְהָיָה מַשְׁחִית וּמְכַלֶּה אֶת כָּל הַמַּמְלָכוֹת וְלֹא הָיָה חוֹמֵל עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כז, יא): אִישׁ וְאִשָּׁה לֹא יְחַיֶּה דָּוִד. וְעָמַד אַחֲרָיו שְׁלֹמֹה בְּנוֹ וּבָנָה לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל בַּיִת אֶחָד וְקָרָא לוֹ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְאֵינִי יוֹדֵעַ מֶה הָיָה לָהֶם בְּתוֹכוֹ, כְּשֶׁבָּאִין לְמִלְחָמָה נִכְנָסִין בְּתוֹכוֹ וּמְכַשְׁפִים בְּתוֹכוֹ, וּכְשֶׁהֵן יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ הוֹרְגִים וּמַחֲרִיבִים אֶת הָעוֹלָם. וּמֵרֹב טוֹבָה שֶׁהָיָה לָהֶם מָרְדוּ בֵּאלֹהֵיהֶם, וְעוֹד שֶׁהִזְקִין אוֹתוֹ אֱלוֹהַּ שֶׁלָּהֶם, וּבָא נְבוּכַדְנֶצַּר וְשָׂרַף אוֹתוֹ בַּיִת שֶׁלָּהֶם, וְהִגְלָם מֵעַל אַדְמָתָם וְהֵבִיאָם בֵּינֵינוּ, וַעֲדַיִּן לֹא שִׁנּוּ מַעֲשֵׂיהֶם הַמְכֹעָרִין. וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵם בַּגָּלוּת בֵּינֵינוּ, מַלְעִיגִין אוֹתָנוּ וְאֶת אֱמוּנַת אֱלֹהֵינוּ, וְעַכְשָׁיו הִסְכַּמְנוּ כֻּלָּנוּ לְדֵעָה אַחַת, וְהִפַּלְנוּ גוֹרָלוֹת לְאַבְּדָן מִן הָעוֹלָם, וּבְאֵיזֶה זְמַן יִתָּכֵן לָנוּ לְכַלּוֹתָם, וְנָפַל עֲלֵיהֶם הַגּוֹרָל בְּחֹדֶשׁ אֲדָר בִּשְׁלשָׁה עָשָׂר בּוֹ. וְעַכְשָׁו כְּשֶׁיַּגִּיעוּ אֲלֵיכֶם הָאִגְּרוֹת הַלָּלוּ תִּהְיוּ מְזֻמָּנִים לְאוֹתוֹ הַיּוֹם, לְהַשְּׁמִיד לַהֲרֹג אֶת כָּל הַיְּהוּדִים שֶׁבֵּינֵיכֶם, מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, וְלֹא תַשְׁאִירוּ מֵהֶם שָׂרִיד וּפָלִיט. וּבְשָׁעָה שֶׁנֶּחְתְּמוּ אוֹתָן הָאִגְּרוֹת וְנִתְּנוּ בְּיַד הָמָן, וַיָּבוֹא שָׂמֵחַ הוּא וְכָל בְּנֵי חֲבוּרָתוֹ, וּפָגְעוּ בְּמָרְדֳּכַי שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, וְרָאָה מָרְדֳּכַי שְׁלשָׁה תִּינוֹקוֹת שֶׁהָיוּ בָּאִים מִבֵּית הַסֵּפֶר, וְרָץ מָרְדֳּכַי אַחֲרֵיהֶם, וּכְשֶׁרָאָה הָמָן וְכָל חֲבוּרָתוֹ שֶׁהָיָה רָץ מָרְדֳּכַי אַחֲרֵי הַתִּינוֹקוֹת, הָלְכוּ אַחֲרֵי מָרְדֳּכַי לָדַעַת מַה יִּשְׁאַל מָרְדֳּכַי מֵהֶם, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ מָרְדֳּכַי אֵצֶל הַתִּינוֹקוֹת שָׁאַל לְאֶחָד מֵהֶם פְּסֹק לִי פְּסוּקֶיךָ, אָמַר לוֹ (משלי ג, כה): אַל תִּירָא מִפַּחַד פִּתְאֹם וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹא. פָּתַח הַשֵּׁנִי וְאָמַר, אֲנִי קָרִיתִי הַיּוֹם וּבָזֶה הַפָּסוּק עָמַדְתִּי מִבֵּית הַסֵּפֶר (ישעיה ח, י): עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל. פָּתַח הַשְּׁלִישִׁי וְאָמַר (ישעיה מו, ד): וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָֹּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע מָרְדֳּכַי כָּךְ שָׂחַק וְהָיָה שָׂמֵחַ שִׂמְחָה גְדוֹלָה. אָמַר לוֹ הָמָן מָה הִיא זֹאת הַשִֹּׂמְחָה שֶׁשָֹּׂמַחְתָּ לְדִבְרֵי הַתִּינוֹקוֹת הַלָּלוּ, אָמַר עַל בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת שֶׁבִּשְׂרוּנִי שֶׁלֹא אֶפְחַד מִן הָעֵצָה הָרָעָה שֶׁיָּעַצְתָּ עָלֵינוּ. מִיָּד כָּעַס הָמָן הָרָשָׁע וְאָמַר אֵין אֲנִי שׁוֹלֵחַ יָדַי תְּחִלָּה אֶלָּא בְּאֵלּוּ הַתִּינוֹקוֹת. אָמַר רַבִּי יִצְחָק נַפְחָא, הָמָן הָרָשָׁע בַּעֲלִילָה גְדוֹלָה בָּא עַל יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (אסתר א, ה): וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וגו', וְאֵין הָעָם הָאָמוּר כָּאן אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים לג, כט): אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּה' וגו', אָמַר הָמָן לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה, הַעֲמֵד לָהֶם זוֹנוֹת, וְעָשָׂה לָהֶם מִשְׁתֶּה וְגָזַר עֲלֵיהֶם שֶׁיָּבוֹאוּ כֻּלָּם וְיֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ וְיַעֲשׂוּ כִּרְצוֹנָם, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר א, ח): לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ. כֵּיוָן שֶׁרָאָה מָרְדֳּכַי כָּךְ עָמַד וְהִכְרִיז עֲלֵיהֶם וְאָמַר לָהֶם לֹא תֵלְכוּ לֶאֱכֹל בִּסְעוּדָתוֹ שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שֶׁלֹא הִזְמִין אֶתְכֶם כִּי אִם לְלַמֵּד עֲלֵיכֶם קָטֵיגוֹרְיָא, כְּדֵי שֶׁיְהֵא פִּתְחוֹן פֶּה עִם מִדַּת הַדִּין לְקַטְרֵג עֲלֵיכֶם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא שָׁמְעוּ לְדִבְרֵי מָרְדֳּכַי וְהָלְכוּ כֻּלָּם לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל שְׁמוֹנָה עָשָׂר אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת הָלְכוּ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְנִשְׁתַּכְּרוּ וְנִתְקַלְקְלוּ. מִיָּד עָמַד שָׂטָן וְהִלְשִׁין עֲלֵיהֶם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עַד מָתַי תִּדְבַּק בְּאֻמָּה זוֹ שֶׁהֵם מַפְרִישִׁין לְבָבָם וֶאֱמוּנָתָם מִמְךָ, אִם רְצוֹנְךָ אַבֵּד אֻמָּה זוֹ מִן הָעוֹלָם, כִּי אֵינָם בָּאִים בִּתְשׁוּבָה לְפָנֶיךָ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹרָה מַה תְּהֵא עָלֶיהָ, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם תִּסְתַּפֵּק בָּעֶלְיוֹנִים, וְגַם הִשְׁוָה דַעְתּוֹ לִמְחוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָמָּה לִי אֻמָּה שֶׁבִּשְׁבִילָהּ הִרְבֵּיתִי אוֹתוֹתַי וּמוֹפְתַי לְכָל הַקָּמִים עֲלֵיהֶם לְרָעָה (דברים לב, כו): אַשְׁבִּיתָה מֶאֱנוֹשׁ זִכְרָם. מִיָּד אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַשָֹּׂטָן הָבֵא לִי מְגִלָּה וְאֶכְתֹּב עָלֶיהָ כְּלָיָה. בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה הָלַךְ הַשָֹּׂטָן וְהֵבִיא לוֹ מְגִלָּה וְכָתַב עָלֶיהָ. מִיָּד יָצְתָה הַתּוֹרָה בְּבִגְדֵּי אַלְמְנוּת וְנָתְנָה קוֹלָהּ בִּבְכִי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְגַם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת צָעֲקוּ לְקוֹל בְּכִיָּתָהּ, וְאָמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם יִשְׂרָאֵל בְּטֵלִים מִן הָעוֹלָם אָנוּ לְמָה אָנוּ צְרִיכִין בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לג, ז): הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ חַמָּה וּלְבָנָה כָּךְ, אָסְפוּ נָגְהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נ, ג): אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה רָץ אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב בְּבֶהָלָה אֵצֶל אֲבוֹת הָעוֹלָם וְאֵצֶל משֶׁה בֶּן עַמְרָם, וְאָמַר לָהֶם עַד מָתַי אֲבוֹת הָעוֹלָם רְדוּמִים בְּשֵׁנָה וְאִי אַתֶּם מַשְׁגִּיחִים עַל הַצָּרָה שֶׁבְּנֵיכֶם שְׁרוּיִין בָּהּ, כִּי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְחַמָּה וּלְבָנָה וְכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְשָׁמַיִם וָאָרֶץ וְכָל צְבָא הַמָּרוֹם בּוֹכִים בְּמֶרֶר, וְאַתֶּם עוֹמְדִים מִנֶּגֶד וְאֵינְכֶם מַשְׁגִּיחִים. אָמְרוּ לוֹ מִפְּנֵי מָה, אָמַר לָהֶם מִפְּנֵי שֶׁנֶּהֱנוּ מִסְּעוּדָתוֹ שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וּבַעֲבוּר זֹאת נִגְזְרָה עֲלֵיהֶם גְּזֵרָה לְכַלּוֹתָם מִן הָעוֹלָם וּלְאַבֵּד אֶת זִכְרָם. אָמְרוּ לוֹ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב אִם הֵם עָבְרוּ עַל דָּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנֶחְתְּמָה גְּזֵרָתָם, מָה אָנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת. חָזַר אֵלִיָּהוּ וְאָמַר לוֹ לְמשֶׁה אִי רוֹעֶה נֶאֱמָן כַּמָּה פְּעָמִים עָמַדְתָּ עַל הַפֶּרֶץ לְיִשְׂרָאֵל וּבִטַּלְתָּ גְּזֵרָתָם לְבִלְתִּי הַשְׁחִית, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, כג): לוּלֵי משֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית, מַה תַּעֲנֶה עַל הַצָּרָה הַזֹּאת (ישעיה לז, ג): כִּי בָאוּ בָנִים עַד מַשְׁבֵּר וגו'. אָמַר לוֹ משֶׁה כְּלוּם יֵשׁ אָדָם כָּשֵׁר בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, אָמַר לוֹ יֵשׁ, וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי. אָמַר לוֹ לֵךְ וְהוֹדִיעוֹ כְּדֵי שֶׁיַּעֲמֹד הוּא מִשָּׁם בִּתְפִלָּה, וַאֲנִי מִכָּאן, וּנְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לוֹ, רוֹעֶה נֶאֱמָן, כְּבָר נִכְתְּבָה אִגֶּרֶת כְּלָיָה עַל יִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ משֶׁה אִם בְּטִיט הִיא חֲתוּמָה תְּפִלָּתֵנוּ נִשְׁמַעַת, וְאִם בְּדָם נֶחְתְּמָה מַה שֶּׁהָיָה הוּא, אָמַר לוֹ בְּטִיט הִיא חֲתוּמָה. אָמַר לוֹ משֶׁה רַבֵּנוּ לֵךְ וְהוֹדִיעַ לְמָרְדֳּכַי, מִיָּד הָלַךְ וְהוֹדִיעַ לְמָרְדֳּכַי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו, כֵּיוָן שֶׁהִגִּידוּ לְאֶסְתֵּר, מִיָּד וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד. מַהוּ וַתִּתְחַלְחַל, מְלַמֵּד שֶׁפֵּרְסָה נִדָּה.",
"withheld": null
}
},
{
"plus_id": "esth-plus-08.12-05",
"witness_id": "tosafot-megillah-2113",
"verdict": "verbatim",
"rationale": "'להפך בחבל כזב' renders Addition E's distinctive charge that malice deceives the sincere good faith of rulers, not in MT.",
"ruled_by": "verification pass",
"conduit": "medieval-retranslation",
"conduit_confidence": "rule",
"witness": {
"id": "tosafot-megillah-2113",
"work": "tosefet-esther-wikisource",
"ref": "Tosefet le-Esther, צו המלך השני",
"ref_source": "Tosefet le-Esther, צו המלך השני",
"language": "hebrew",
"stratum": "modern-anthology",
"part": null,
"date_range": [
1200,
2020
],
"license": "cc-by-sa",
"source": "wikisource",
"source_ref": "צו המלך השני",
"via": null,
"text": "אמר המעתיק: גם זה מצאתי בלשון יון: פתשגן הכתב אשר שלח המלך על יד מרדכי להיות היהודים עתידים להנקם מאויביהם\nפרק ט״ז א׳) ארתחששתא המלך הגדול המולך מהודו ועד כוש, אל כל האחשדרפנים והפחות אשר תחת ממשלתו, שלום!\n ב׳) מאשר אנשים רבים התנהגו הנהגה רעה מהחסד וכבוד המלכים הנתן להם.\n ג׳) ולא לבד החזיקו לשום אנשי המלכות מרמס לרגליהם אך מאשר לא יוכלו לסבול הכבוד הנתן להם יתנכלו לאדון אשר מאתו הממשלה באה אליהם.\n ד') ולא לבד שלא יחזיקו טובה לאשר טובה בידו והיותם מחללים גם כן יושר האנשים, אך כי יחשבו אשר כח בהם מיעודי השם הרואה הכל.\n ה׳) ויפילו הוללות בלבבם, עד כי לשומרים אמונת דתם והחוק אשר הפקד להם ועושים כל דבר בדרך אשר ראוי להודות להם יחזיקו [השונאים] להפך בחבל כזב.\n ו׳) ובעודם מסיתים אזנים השומעות הפשוטות מהמלכים בתרמית חושבים בזולתם את אשר בהם.\n ז׳) וזה דבר מפורסם בספורים ראשונים ישנים ונראה בכל יום באיזה דרך יפסק הנהגת המלך בעבור עצות רעות.\n ח׳) ואם כן ראוי אלינו להביט בשלום כל המדינות.\n ט') ולא תחשבו אם אנחנו מצוים דברים הפכיים שיבאו מקלות דעתנו אך שתדינוני לזכות בעשות הצווים כפי צורך העת והזמן.\n י') ולמען תשכילו את אשר אנחנו עושים ואומרים יודע לכם כי המן העמלקי היה מלב מקדניא וממשפחתם ונכרי ממשפחת הפרסיים טימא וניוול הרחמים אשר לנו בעבור אכזריותו.\n י״א) ואנחנו החזקנו בו עם היותו נכרי אלינו וגדלנו אותו ונשאנו אותו על כל השרים ועל כל הפרתמים והמשכנו האדנות אליו עד אשר נקרא אבינו והשתחוו לו כמשנה למלך.\n י״ב) והנה הוא קם בהפלגת הגאות לגרשנו מן המלכות ולגזור אותנו מארץ חיים.\n י״ג) כי חשב להמית מרדכי היהודי שבאמונתו ובטובו אנו עומדים ומפיו אנו חיים, ואסתר ריעת המלך עם כל עמה בעלילות חדשות אשר לא נשמעו מעולם.\n י״ד) במחשבתו אשר חשב ובנפלאות אשר יזם כי באבדם יוותר המלך לבדו ויתנכל עליו להמיתו ומלכות הפרסיים [תסוב] לאנשי מקדון.\n ט״ו) ואין אנחנו מוצאים ביהודים הנידונים למות על ידי הרוצח האכזרי שום עילה להשחיתם אך שנראה אותם מחזיקים בדת יושר. \n ט״ז) ובני עליון ואלהים חיים ומלך המלכים אשר מחסדו וטובו נתן המלכות לאבינו ולנו וישמור אותה לנו ולעמנו עד היום הזה.\n י״ז) ובעבור הכתבים אשר שלח בשמנו שתחשבו לאין.\n י״ח) בעבור מחשבתו הרעה הנה הוא תלוי על העץ אל עיר שושן ולא תחזיקו טובה לנו רק למלך עליון אשר השיב גמולו בראשו. \n י״ט) זאת הצוואה אשר אנחנו שולחים עתה תנתן בבל המדינות שיעזבו היהודים להחזיק בדת הראויה להם.\n כ׳) וכל האנשים אשר הכינו את עצמם להרע להם יוכלו היהודים להנקם מאויביהם ולכלותם ולהמיתם ביום שלשה עשר לחדש אדר. \n כ״א) זה היום יום בכי ומספד יהפך מיגון לשמחה.\n כ״ב) לכן זה היום תשימו במועדיכם, ושמנו אותו לעשותו יום משתה ושמחה, לבעבור אשר יהי נכרים לפני עובדי פרסיים אשר יש להם שכר טוב באמונתם ואשר יתנכלו להם יאבדו ברשעתם.\n כ״ג) כל מדינה שלא תרצה לקבל המועד הזה תאבד ותדלק באש ובחרב, ולא האנשים והנשים לבד אלא אף מקניהם וקנינם וכל בהמתם, בדרך שיהיו לאות ולמופת, והמקיימים אותו יתענגו על רוב החיים והשלום.\nנכתב ונחתם בשלשה ועשרים יום לירח סיון שנת שתים עשרה למלך ארתחששתא בעיר שושן הבירה
\nהנה העתקתי זה מלשון הגוים, ואולי כן היה ואבד ממנו כס׳ עדי וס׳ ברוך.\n אני הכותב יעקב ב״ר מכיר
\nתם",
"withheld": null
}
},
{
"plus_id": "esth-plus-08.12-05",
"witness_id": "targ-sheni-esth-0264",
"verdict": "verbatim",
"rationale": "Targum Sheni 8:13 reproduces Addition E clause by clause in the Greek's order (review §3); verbatim under the written standard.",
"ruled_by": "adversarial review, adopted by the editor",
"conduit": "aramaic",
"conduit_confidence": "rule",
"witness": {
"id": "targ-sheni-esth-0264",
"work": "targ-sheni-esth",
"ref": "Targum Sheni on Esther 8:13:1",
"ref_source": "Targum Sheni on Esther 8:13:1",
"language": "aramaic",
"stratum": "geonic",
"part": null,
"date_range": [
600,
1000
],
"license": "cc-by-sa",
"source": "sefaria",
"source_ref": "Targum Sheni on Esther 8:13:1",
"via": null,
"text": "פירש כתבא דדיטגמא איתפרסת מלכא אחשורוש שדר איגרתא על יתבי ימא ויבישתא ועל ארכוני מחוזאי ועל רברבני חילוותא דדיירין בכל ארעא וסגי כתבא כתבית למחויא לכון דבמטול דבעממין סגיאין שליטין ועל יתבי ימא ויבישתא אמליכית ובה במלכותא לא נתרברב אלא ברוחא ניחתא ובמכיכות רוחא נהלך כל יומא ובשלמא שגיאה למשוויא יתכון שלמא סגי וכל דדיירין תחות מלכות וכל דצבי דמיתגרא בימא וביבשתא למיתהפכא בין עמא לעמא ובין לישנא ללישנא חד אנא מן סופא דארעא ועד סופא כדין כתבית למחויא לכון על תמימותהון וקשיטותן דהוינן רחמין לכל עמא ומוקרין לכל מלכיא ועבדין טב עם שלטוניא דארעא ואית מנהון גברין בישין ואיתקרבן למלכותא ומלכותא איתמסרת בידיהון ובינכילותהון ובשקרותהון אטעיין ית מלכותא וכתבון ית איגרתא דלא תקנון קדם שמיא ואף בבני אנשא בישן. ועל מלכותא הינון קשיין והוא שאילתא דשאילו מן מלכא נקטלון גברין צדיקין ודמא זכיא סגיעתא נשפכון כד בישתא לא עבדו ודינא דקטלא לא הוו חייבין. ואיתיהון אינון גוברין צדיקין אסתר דמשבחא בכל הדרא ומרדכי דחכים בכל חכמתא ומומא בהון לא אשתכח ולא באומתהון ואנא חשיבית בגרמי דאומתא אחרנייתא שאיל מני אנא כדלא הויתי ידע דיהודאי שאיל מני דמתקריין בנוי דמרי כולא דהוא ברא שמיא וארעא ובמלכין רברבין ותקיפין מני דבר יתהון ולא בהתהון. מטול אף דהמן בר המדתא מהינדייה ומן זרעיה דבית עמלק הוה ואתא לוותן וחזא מינן טבתא רבתא ושבחא סגיאה ורבותא ורבינן יתיה ויקרינן יתיה וקרינן יתיה אבוי דמלכא ומן ימיניה דמלכא הוה יתיב והוא לא ידע למסוברא יקריה אוף לא למקבלא מלכותא אלא מהרהר הוה בליביה למקטל למלכא ולמסב מיניה ית מלכותא מטול דהמן בר המדתא צלבנן יתיה וכל דהוה שוי אסקינן ברישיה ומן דברא שמיא וארעא אסיקת מחשבתיה ברישיה.",
"withheld": null
}
},
{
"plus_id": "esth-plus-08.12-05",
"witness_id": "b-megillah-0660",
"verdict": "motif",
"rationale": "'No one knew slander like Haman' directly matches the plus's 'deceiving, by the false reasoning of malice, the sincere good faith of those who hold power.'",
"ruled_by": "verification pass",
"conduit": "oral",
"conduit_confidence": "medium",
"witness": {
"id": "b-megillah-0660",
"work": "b-megillah",
"ref": "Megillah 13b:16",
"ref_source": "Megillah 13b:16",
"language": "aramaic",
"stratum": "amoraic",
"part": null,
"date_range": [
200,
500
],
"license": "cc-by-sa",
"source": "sefaria",
"source_ref": "Megillah 13b:16",
"via": null,
"text": "ישנו עם אחד אמר רבא ליכא דידע לישנא בישא כהמן אמר ליה תא ניכלינהו אמר ליה מסתפינא מאלהיו דלא ליעביד בי כדעבד בקמאי אמר ליה ישנו מן המצות",
"withheld": null
}
},
{
"plus_id": "esth-plus-08.12-05",
"witness_id": "panim-acherim-1-1803",
"verdict": "soft-yes",
"rationale": "Ahasuerus's own sound judgment ('we cannot prevail against them, their God never abandons them... desist from this evil') is overborne by Haman's persuasion -- matching Addition E's precise claim that malice deceives 'the sincere good faith of those who hold power.'",
"ruled_by": "flagged by the editor for further study",
"conduit": "lost-intermediary",
"conduit_confidence": "medium",
"witness": {
"id": "panim-acherim-1-1803",
"work": "panim-acherim-1",
"ref": "Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Panim Acherim, Version I 1:8",
"ref_source": "Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Panim Acherim, Version I 1:8",
"language": "hebrew",
"stratum": "medieval",
"part": null,
"date_range": [
1000,
1300
],
"license": "pd",
"source": "sefaria",
"source_ref": "Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Panim Acherim, Version I 1:8",
"via": null,
"text": "כתיב [אסתר ג, ז] הפיל פור הוא הגורל. ר' יוסי אמר (איסטרוגלוס) [איסטרולוגוס] היה המן וכתב פיתקין והפיל גורל על המזלות לידע בין יום ליום ובין חדש לחדש ובין מזל למזל. תנו רבנן כיון שאמר המן הרשע להפיל גורלות על ישראל, בא לו יום ראשון והפיל גורלות, ורוח הקודש צווחת ואומרת על עמי ידו גורל (יואל ד ג), חזר הגורל לפניו, יצתה בת קול ואמרה לו רשע גורלך שלך הוא להצלב על העץ, חזר אותו הרשע והפיל גורלות על שבעת ימי בראשית, באותה שעה הלך יום ראשון לפני הקב\"ה ואמר רבונו של עולם בי בראת שמים וארץ, ואמרת אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה לג כה), (כדלעיל עד לדגים לא מצא כלום, שמח המן הרשע בלבו ואמר כשם שדגים נבלעים כך שונאי ישראל נבלעים בידי, יצתה בת קול ואמרה רשע דגים שאמרת פעמים בולעין ופעמים נבלעים, והמן הרשע נבלע ושורפין אותו ואת בניו בגיהנם בכל שנה ושנה, שנאמר תשיתמו כתנור אש לעת פניך ה' באפו יבלעם ותאכלם אש (תהלים כא י)). א\"ר שמעון בשעה שאמר המן לאחשורוש נאבד את ישראל, אמר אין אנו יכולים להם, לפי שאלהיהם אינו עוזבן כל עיקר, ויש לנו ללמוד מפרעה, וממלכים הראשונים, שהיו גיבורים ממני, ועמדו עליהם ונפלו תחתיהם, ובטלו מן העולם, והיו לחרפה ולקלון לכל הדורות, חדל לך מן הרעה הזאת, משל אחשורוש והמן לשני בני אדם, לאחד שהיה לו תל בתוך שדהו וכו', (כדלעיל עד הכסף נתון לך).",
"withheld": null
}
},
{
"plus_id": "esth-plus-08.12-05",
"witness_id": "panim-acherim-2-1870",
"verdict": "motif",
"rationale": "The king refuses to sell the Jews and Haman argues him out of it with a false premise ('that was true while God favored them, but now his house is destroyed and he is angry with them') -- matching Addition E's 'malice deceiving... the sincere good faith of those who hold power' precisely.",
"ruled_by": "verification pass",
"conduit": "lost-intermediary",
"conduit_confidence": "medium",
"witness": {
"id": "panim-acherim-2-1870",
"work": "panim-acherim-2",
"ref": "Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Panim Acherim, Version II 3:9",
"ref_source": "Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Panim Acherim, Version II 3:9",
"language": "hebrew",
"stratum": "medieval",
"part": null,
"date_range": [
1000,
1300
],
"license": "pd",
"source": "sefaria",
"source_ref": "Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Panim Acherim, Version II 3:9",
"via": null,
"text": "[אסתר א, יט] אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף. אם רצונך מן הגרוטאות שבביתי אני מביא, ושוקל על ידי האומנים, והם טבעו המטבע על שמך, להביא אל גנזי המלך, אמר לו אחשורוש הואיל ואתה מבקש לקחתם ממני, אם אותם היהודים שהם משכימים ואומרים ה' אלהינו ה' אחד, איני מוכרן לך, שהם פקדון בידי, ומתיירא אני שלא יעשה לי כשם שעשה לפרעה ולסיחון ולעוג ולשלשים ואחד מלכים ולסיסרא וליבין ולסנחריב, זכור אני מה שעשה לנבוכדנצר שהחריב את ביתו, שנתענה עם כל חיה ועם כל בהמה, וכן לבלשצר, ועליהם הכתוב אומר משגיא לגוים ויאבדם (איוב יב כג), אף אני קשה לי, אמר לו המן אמת הן כל הדברים שאמרת, שהיו בזמן שהקב\"ה רצוי להם, אבל עכשיו שנחרב ביתו ומקדשו, הוא כעוס עליהם, א\"ל אני סוכם לך חשבון ס' ריבוא כשיצאו ממצרים, נתנו ס' ריבוא בקע לגלגולת, והרי עולה (פירוש שלך) מבקע לגלגולת עשרת אלפים ככר כסף, ובשקל שהם שוקלין להקב\"ה אני שוקל לך, לכך נאמר ועשרת אלפים ככר כסף, א\"ל המלך אם אתה מבקש ליקח אותם, אני מוכר לך, אלא בשביל כבודך, בוא אני ואתה ונפיל גורלות, אם עלו הן בידך והכסף בידי, אני מוכרן לך, אבל אם יעלו הם בידי והכסף בידך, איני מוכר לך, שהם פקדון בידי, הפילו שניהם גורלות, ורוח הקדש צווחת על עמי ידו גורל (יואל ד ג), ועל עוונותיו של המן עלה העם בידו, וא\"ל אני שוקל לך את הכסף, והיצר להמן צרה גדולה על הכסף, ראה המלך שהצר לו על הכסף, אמר לו הכסף נתון לך, איני מבקש לא משכרן ולא מהפסידן.",
"withheld": null
}
},
{
"plus_id": "esth-plus-08.12-05",
"witness_id": "yalkut-esther-1652",
"verdict": "motif",
"rationale": "The same passage makes the advisers, not the king, the culprits who are punished for deceiving him — matching the plus's 'deceiving... the sincere good faith of those who hold power'; not MT material.",
"ruled_by": "verification pass",
"conduit": "lost-intermediary",
"conduit_confidence": "medium",
"witness": {
"id": "yalkut-esther-1652",
"work": "yalkut-esther",
"ref": "Yalkut Shimoni on Nach 1051:5",
"ref_source": "Yalkut Shimoni on Nach 1051:5",
"language": "hebrew",
"stratum": "medieval",
"part": null,
"date_range": [
1200,
1300
],
"license": "unknown",
"source": "sefaria",
"source_ref": "Yalkut Shimoni on Nach 1051:5",
"via": null,
"text": null,
"withheld": "Licence not stated — research only, never published verbatim"
}
},
{
"plus_id": "esth-plus-08.12-05",
"witness_id": "abba-guryon-1949",
"verdict": "motif",
"rationale": "The same passage's explicit premise -- the king acted 'not of my own knowledge but on the counsel of the princes' -- is the specific mechanism Addition E names as advisers deceiving the sincere good faith of those in power.",
"ruled_by": "verification pass",
"conduit": "lost-intermediary",
"conduit_confidence": "medium",
"witness": {
"id": "abba-guryon-1949",
"work": "abba-guryon",
"ref": "Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 2:1",
"ref_source": "Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 2:1",
"language": "hebrew",
"stratum": "medieval",
"part": null,
"date_range": [
850,
1300
],
"license": "pd",
"source": "sefaria",
"source_ref": "Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 2:1",
"via": null,
"text": "[אסתר ב א] אחר הדברים האלה כשוך חמת. כשהפך מיינו ביקש אותה, אמרו לו אתה הרגת אותה, אמר להם למה, אמרו לו שאמרת שתבא לפניך ערומה ולא באה, אמר להם לא יפה עשיתי, ומי נתן לי עצה להרגה, אמרו לו שבעת שרי פרס ומדי, מיד הרגן, ולפיכך לא הזכירן עוד, ויש אומרים שנתנו לו עצה לבטל בנין בית המקדש, לפיכך נגזר עליהם מיתה.",
"withheld": null
}
}
]
}