Talmaiתלמי

Witness

Sifrei Aggadah on Esther: Midrash Abba Guryon

Date c. 850–1300 · Stratum Medieval · Language hebrew · Paragraphs on the bench 68

What it is Buber's edition

Text sefaria, Vilna, 1886 · Licence Public domain

Parallels (11)

Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 3:5 · Sifrei Aggadah on Esther: Midrash Abba Guryon · c. 850–1300 · Medieval · conduit: lost intermediary (medium)

MT gives Mordecai no reason for refusing to bow; both here and in Addition C he is given the same non-MT apologia, refusing to honor a man over God ('shall I bow to a commoner?').

Ruled by: verification pass.
Show the witness text (171 words)
[אסתר ג ד] ויהי באמרם אליו יום ויום. ר' בנייה בשם ר' לוי אמר בניה של רחל ניסן שוה וגדולתן שוה, ניסן שוה לשם ויהי כדברה אל יוסף יום יום (בראשית לט י), וכאן ויהי באמרם אליו יום יום, וגדולתן שוה ביוסף כתיב ויסר פרעה את טבעתו (שם מא מב), ובמרדכי כתיב ויסר המלך את טבעתו, ביוסף כתיב וישם רביד הזהב (שם שם), וכאן כתיב ועטרת זהב גדולה (אסתר ח טו), ביוסף כתיב וירכב אותו במרכבת המשנה (בראשית מא מג), וכאן כתיב וירכיבהו על הסוס ברחוב העיר (אסתר ו ט). ר' לוי בשם ר' חמא ב"ר חנינא אמר, אמר להם מרדכי משה רבינו הזהירנו בתורה ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה (דברים כז טו), וזה הרשע שם עצמו ע"ז, ועוד ישעיה הנביא אמר חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא (ישעיה ב כב), ולא עוד אלא שאני יליד בית איסגינטורין של מלך, ומשתחוה להדיוט, הדא הוא דכתיב ותגשן השפחות וגו' ותגש גם לאה וילדיהן ואחר נגש יוסף ורחל וגו' (בראשית לג ז), ועדיין זקני בנימין לא נולד.
Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 3:4 · Sifrei Aggadah on Esther: Midrash Abba Guryon · c. 850–1300 · Medieval · conduit: lost intermediary (medium)

The bow is reframed as a no-win loyalty test between God and the nations, the same non-MT God-vs-man premise underlying Mordecai's apologia in Addition C, though without the personal-pride denial.

Ruled by: verification pass.
Show the witness text (62 words)
[אסתר ג ב] וכל עבדי המלך. ר' יוסי ב"ר חנינא פתח, טמנו גאים פח לי (תהלים קמ ו), אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע פרשו לי אומות העולם פח לי, אומרים לי עבוד ע"ז, לשמוע להם אני נענשת לפניך, שלא לשמוע להם הורגים אותי, א"ר חנינא לזאב שפרסו לו מצודה על פי הבאר, אם ירד לשתות ניצוד, ואם אינו יורד ימות בצמא.
Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 3:5 · Sifrei Aggadah on Esther: Midrash Abba Guryon · c. 850–1300 · Medieval · conduit: lost intermediary (medium)

The refusal is explicitly framed in both as not personal pride but a refusal to set a man's glory beside God's, matching Addition C's 'I did this so that I might not set the glory of a man above the glory of God.'

Ruled by: verification pass.
Show the witness text (171 words)
[אסתר ג ד] ויהי באמרם אליו יום ויום. ר' בנייה בשם ר' לוי אמר בניה של רחל ניסן שוה וגדולתן שוה, ניסן שוה לשם ויהי כדברה אל יוסף יום יום (בראשית לט י), וכאן ויהי באמרם אליו יום יום, וגדולתן שוה ביוסף כתיב ויסר פרעה את טבעתו (שם מא מב), ובמרדכי כתיב ויסר המלך את טבעתו, ביוסף כתיב וישם רביד הזהב (שם שם), וכאן כתיב ועטרת זהב גדולה (אסתר ח טו), ביוסף כתיב וירכב אותו במרכבת המשנה (בראשית מא מג), וכאן כתיב וירכיבהו על הסוס ברחוב העיר (אסתר ו ט). ר' לוי בשם ר' חמא ב"ר חנינא אמר, אמר להם מרדכי משה רבינו הזהירנו בתורה ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה (דברים כז טו), וזה הרשע שם עצמו ע"ז, ועוד ישעיה הנביא אמר חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא (ישעיה ב כב), ולא עוד אלא שאני יליד בית איסגינטורין של מלך, ומשתחוה להדיוט, הדא הוא דכתיב ותגשן השפחות וגו' ותגש גם לאה וילדיהן ואחר נגש יוסף ורחל וגו' (בראשית לג ז), ועדיין זקני בנימין לא נולד.
Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 3:5 · Sifrei Aggadah on Esther: Midrash Abba Guryon · c. 850–1300 · Medieval · conduit: lost intermediary (medium)

MT never has Haman claim divine honors; both here ('this wicked man set himself up as an object of worship') and in Addition C ('a mortal king marveled at forever') the same non-MT apotheosis charge is independently added.

Ruled by: verification pass.
Show the witness text (171 words)
[אסתר ג ד] ויהי באמרם אליו יום ויום. ר' בנייה בשם ר' לוי אמר בניה של רחל ניסן שוה וגדולתן שוה, ניסן שוה לשם ויהי כדברה אל יוסף יום יום (בראשית לט י), וכאן ויהי באמרם אליו יום יום, וגדולתן שוה ביוסף כתיב ויסר פרעה את טבעתו (שם מא מב), ובמרדכי כתיב ויסר המלך את טבעתו, ביוסף כתיב וישם רביד הזהב (שם שם), וכאן כתיב ועטרת זהב גדולה (אסתר ח טו), ביוסף כתיב וירכב אותו במרכבת המשנה (בראשית מא מג), וכאן כתיב וירכיבהו על הסוס ברחוב העיר (אסתר ו ט). ר' לוי בשם ר' חמא ב"ר חנינא אמר, אמר להם מרדכי משה רבינו הזהירנו בתורה ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה (דברים כז טו), וזה הרשע שם עצמו ע"ז, ועוד ישעיה הנביא אמר חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא (ישעיה ב כב), ולא עוד אלא שאני יליד בית איסגינטורין של מלך, ומשתחוה להדיוט, הדא הוא דכתיב ותגשן השפחות וגו' ותגש גם לאה וילדיהן ואחר נגש יוסף ורחל וגו' (בראשית לג ז), ועדיין זקני בנימין לא נולד.
Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 1:5 · Sifrei Aggadah on Esther: Midrash Abba Guryon · c. 850–1300 · Medieval · conduit: lost intermediary (medium)

The Jews present refuse to recline with the Temple vessels at the banquet and are given a separate table -- the same concrete, non-MT refusal of the king's table that Addition C turns into Esther's plea.

Ruled by: verification pass.
Show the witness text (110 words)
[אסתר א ד] בהראותו את עושר. ומהיכן היה לו העושר הזה, אמר ר' תנחומא נבוכדנצר עינו צרה היה בממונו, וכיון שנטה למות אמר כל הממון הזה איני מניחו לאויל מרודך בני, עשה ספינות נחשת ומילאן זהב, והטמינן בארץ, והפך פרת עליהן, וכשעמד כורש לבנות בית המקדש, הפך פרת מעליהן ומצאן, שנאמר ונתתי לך אוצרות חשך ומטמוני סתרים (ישעיה מה ג), אמר ר' לוי ששה תיסווריות מלאין כסף וזהב היה מראה להם אחשורוש בכל יום ויום, באותן שמונים ומאת יום, שנאמר בהראותו את עושר כבוד מלכותו [ואת יקר תפארת גדולתו הרי ששה], וישראל היו שם, וכשהיו ישראל רואים כלי בית המקדש שם, לא היו רוצים להסב עמהם, ועשה להם מסיבה לעצמם.
Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 2:1 · Sifrei Aggadah on Esther: Midrash Abba Guryon · c. 850–1300 · Medieval · conduit: lost intermediary (medium)

Both independently exculpate the king and place the blood on his advisers: Addition E's 'the persuasion of friends... made many partners in innocent blood' matches the midrash's named, executed 'seven princes of Persia and Media' blamed for Vashti's death, with no MT basis for either.

Ruled by: verification pass.
Show the witness text (63 words)
[אסתר ב א] אחר הדברים האלה כשוך חמת. כשהפך מיינו ביקש אותה, אמרו לו אתה הרגת אותה, אמר להם למה, אמרו לו שאמרת שתבא לפניך ערומה ולא באה, אמר להם לא יפה עשיתי, ומי נתן לי עצה להרגה, אמרו לו שבעת שרי פרס ומדי, מיד הרגן, ולפיכך לא הזכירן עוד, ויש אומרים שנתנו לו עצה לבטל בנין בית המקדש, לפיכך נגזר עליהם מיתה.
Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 2:1 · Sifrei Aggadah on Esther: Midrash Abba Guryon · c. 850–1300 · Medieval · conduit: lost intermediary (medium)

The same passage's explicit premise -- the king acted 'not of my own knowledge but on the counsel of the princes' -- is the specific mechanism Addition E names as advisers deceiving the sincere good faith of those in power.

Ruled by: verification pass.
Show the witness text (63 words)
[אסתר ב א] אחר הדברים האלה כשוך חמת. כשהפך מיינו ביקש אותה, אמרו לו אתה הרגת אותה, אמר להם למה, אמרו לו שאמרת שתבא לפניך ערומה ולא באה, אמר להם לא יפה עשיתי, ומי נתן לי עצה להרגה, אמרו לו שבעת שרי פרס ומדי, מיד הרגן, ולפיכך לא הזכירן עוד, ויש אומרים שנתנו לו עצה לבטל בנין בית המקדש, לפיכך נגזר עליהם מיתה.
Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 6:3 · Sifrei Aggadah on Esther: Midrash Abba Guryon · c. 850–1300 · Medieval · conduit: lost intermediary (medium)

MT gives no basis for Haman threatening the king's own life; both here (the king's dream of Haman standing over him with a drawn sword) and in Addition E ('undertook to deprive us of our power and even our life') this specific non-MT charge is independently invented.

Ruled by: verification pass.
Show the witness text (42 words)
[אסתר ו ג] ויאמר המלך מה נעשה יקר וגדולה למרדכי על זה [ויאמרו נערי המלך משרתיו לא נעשה עמו דבר]. כיון שהזכירו לפניו מרדכי בא עליו מעט שינה, וראה בחלומו המן עומד והסייף בידו להורגו, ונבעת המלך, ונדדה שנתו, ויאמר מי בחצר.
Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 3:12 · Sifrei Aggadah on Esther: Midrash Abba Guryon · c. 850–1300 · Medieval · conduit: lost intermediary (medium)

Both mount the identical non-MT defense that the Jews are indicted for no chargeable conduct except keeping the law/Torah -- Michael's brief and Addition E's verdict take the same argument-shape, which MT never adjudicates at all.

Ruled by: verification pass.
Show the witness text (61 words)
[אסתר ג ח] ולמלך אין שוה להניחם. אמר ר' לוי כל מה שהיה המן מקטרג ישראל מלמטה, היה מיכאל מלמד זכות מלמעלה, אמר לפניו רבש"ע גלוי וידוע לפניך שאין מקטרגין שעבדו ע"ז, ולא על שגילו עריות, ולא על ששפכו דמים, אלא על ששומרים תורתך, א"ל הקב"ה חייך לא שבקינון ולא אשבקינון, דכתיב כי לא יטוש ה' את עמו (ש"א יב כב).
Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 3:9 · Sifrei Aggadah on Esther: Midrash Abba Guryon · c. 850–1300 · Medieval · conduit: lost intermediary (medium)

God's one-line gloss 'you are Israel's lot' compresses the pur into a two-sided allotment (Israel vs. the nations), matching Addition F's own two-lots allegory -- thin but a genuine, non-MT interpretive move shared by both.

Ruled by: verification pass.
Show the witness text (19 words)
[אסתר ג ז] הפיל פור הוא הגורל. אמר רב חמא בר חנינא א"ל הקב"ה את הוא גורלן של ישראל.
Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 3:10 · Sifrei Aggadah on Esther: Midrash Abba Guryon · c. 850–1300 · Medieval · conduit: lost intermediary (medium)

Both make the pur a matter adjudicated in a heavenly court (each day/month pleading its merit before God), matching Addition F's 'these two lots came... to the day of judgment before God' -- a non-MT device, since MT's pur is simply cast.

Ruled by: verification pass.
Show the witness text (420 words)
[אסתר ג ז] מיום ליום ומחודש לחודש. ארז"ל כשאמר המן להפיל גורלות [התחיל להפיל גורלות] לימים שנאמר מיום ליום. עלה יום א' לפני הקב"ה ואמר לפניו רבש"ע בי נבראו שמים וארץ, ואמרת אם ימדו שמים ממעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל (ירמיה לא לו), ורשע זה מבקש לאבדן, עקור שמים וארץ, ואח"כ כלה אותם. בא לו יום ב' לפני הקב"ה ואמר רבש"ע בי נברא רקיע והבדלת בין מים העליונים למים התחתונים, ובניך הבדלת מבין האומות, עקור רקיע ואח"כ כלה אותם. בא לו יום ג' עלה לרקיע אמר לפניו רבש"ע בי נבראו אילנות ובניך מקלסין אותך בהן, שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו' (ויקרא כג מ), עקור אילנות ואח"כ כלה אותם. בא לו יום ד' עלה לרקיע ואמר לפניו רבש"ע בי נבראו [מאורות] שמש וירח וכוכבים ומזלות וישראל נמשלו בהם, שנאמר והנה השמש והירח וגו' (בראשית לז ט), עקור מאורות ואח"כ כלה אותם. בא לו יום ה' עלה לרקיע אמר לפניו רבש"ע בי נבראו בהמות ועופות, ומקריבין לפניך קרבן, עקור בהמה ועוף ואח"כ כלה אותם. בא לו יום ו' עלה לרקיע, אמר בי נבראו אדם וחוה, וישראל קרויין אדם, שנאמר ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם (יחזקאל לד לא), [בטל כל בני אדם ואח"כ כלה אותם]. בא לו יום ז' עלה לרקיע אמר כתיב ביני ובין בני ישראל אות הוא לעולם (שמות לא יז), עקור אותו ואח"כ כלה אותם, כיון שראה שלא היה יכול לימים, בא לו לחדשים, שנאמר ומחודש לחודש (אסתר ג ז), ועלה לניסן זכות הפסח, לאייר זכות המן, לסיון זכות מתן תורה, לתמוז זכות הארץ, לאב והפכתי אבלם לששון (ירמיה לא יב), לאלול זכות החומה, דכתיב ותשלם החומה בעשרים וחמשה לאלול (נחמיה ו טו), לתשרי זכות הרגלים, לחשוון זכות שרה, לכסליו וטבת זכות חנוכה, לשבט זכות אנשי כנסת הגדולה, באדר שמח, אמר אבדוק המזלות, טלה ויקחו להם איש שה (שמות יב ג), שור, שור או כשב (ויקרא כב כז), תאומים פרץ וזרח, שנאמר והנה תאומים בבטנה (בראשית לח כז), סרטן זכות יונה, אריה זכות דניאל, בתולה זכות חנניה מישאל ועזריה, מאזנים זכות איוב שנאמר ישקלני במאזני צדק (איוב לא ו), עקרב זכות יחזקאל, שנאמר ואל עקרבים אתה יושב (יחזקאל ב ו), קשת זכות יוסף, שנאמר ותשב באיתן קשתו (בראשית מט כד), גדי זכות יעקב, שנאמר ואת עורות גדיי העזים (שם כז טז), דלי זכות משה, שנאמר וגם דלה דלה לנו (שמות ב יט), דגים לא מצא להם זכות, אמר כשם שהדגים נבלעים, כך שונא ישראל נבלעים, תפושים הם בידי כהדא נונא, א"ל הקב"ה לית אינון בידך אלא את בידיהון, מה הדג הזה פעמים בולע ופעמים נבלע, אף את נבלע בידיהן.
Flagged for further study (16)
Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 6:2 · Sifrei Aggadah on Esther: Midrash Abba Guryon · c. 850–1300 · Medieval · conduit: lost intermediary (medium)

MT gives no reason for Haman's enmity toward Mordecai; here Haman's son Shimshai has a specific interest in suppressing the record of the eunuchs' plot, matching Addition A's non-MT causal claim that Haman sought to harm Mordecai 'on account of' the two eunuchs.

Ruled by: flagged by the editor for further study.
Show the witness text (43 words)
[אסתר ו א] ויאמר להביא את ספר הזכרונות. אמר ר' יוחנן שמשיי בן המן היה קורא, וכשהיה מגיע לזכות מרדכי היה גולל והדפין נגללין מאליהן. ויש אומרים האותיות זעקו מעצמן ואמרו אשר הגיד מרדכי על בגתנא ותרש, שנאמר ויהיו נקראים לפני המלך. מיד.
Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 3:16 · Sifrei Aggadah on Esther: Midrash Abba Guryon · c. 850–1300 · Medieval · conduit: lost intermediary (medium)

MT Esth 3:12 says letters were written but supplies no text; both this witness and Addition B independently invent a full quoted royal letter to fill that exact gap -- the shared device is the invented speech itself.

Ruled by: flagged by the editor for further study.
Show the witness text (602 words)
[אסתר ג יב] ויקראו סופרי המלך. מה כתיב בהון, כל עממיא אומיא ולשניא [די דארין בכל ארעא] שלמכון יסגא, ידוע לכון כי אדם אחד בא לפנינו, לא מארצנו ולא מאדמתינו, אלא מזרע עמלק, בן גדולים הוא, והמן שמו, ושאל ממני שאלה קטנה וקלה, אמר עם אחד יש בינינו ובזוי מכל העמים, מכשול בכל זמן, ודומים כמשוגעים, וחפצים ברעתינו, ורוחם גסה, וקללת המלך שרויה בפיהם, ומה קללה מקללים, אומרים ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו (תהלים י טז), ועוד אומרים לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאומים (תהלים קמט ז), וכופרים בטובה מימיהם, מה עשו לפרעה העני, כשירדו למצרים קבלן בסבר פנים יפות, והושיבן במיטב הארץ בארץ גושן, וזן אותן בשני רעבון, והאכילן מכל טובה, פלטין היה לו לבנות שם, ולא היה יכול לעמוד כנגדן, ובאו עליו בעלילה, אמרו לו לזבוח לאלהינו אנחנו הולכין ולבסוף ג' ימים אנחנו חוזרין, רצונך להשאילנו כלי כסף וכלי זהב ובגדים ומרגליות ונלך, והשאילום וטענו כל אחד ואחד מהם תשעים חמורים, עד שניצלו אותם, הלכו ונתעכבו ולא חזרו, הלכו אחריהם בשביל ממונם, ומה עשו להם, אדם אחד היה עמהם ושמו משה בן עמרם, ונטל מקלו וליחש עליו, והכה בים ויבש, ואיני יודע במה יבשו והעבירם בתוכו, כיון שראה כן פרעה אף הוא נכנס אחריהם, והיה מבקש לחזור ולא יכול, ואיני יודע במה רדפו, ונשקע הוא וכל חילו ולא זכרו הטובה שעשה עמהם פרעה. עמלק אבי אבא מה עשו לו בשעה שבא עליהם למלחמה, שנאמר ויבא עמלק (שמות יז ח), מהיכן בא, א"ר כרוספדי מאצל בלעם הרשע בא שהלך ליטול עצה ממנו, א"ל אני יודע שבעל עצה ומחשבה אתה, וכל היועץ עמך אינו נכשל, מה אתה יועצנו, אלו המצריים שעשו להם כמה טובות כך עשו להם, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה, א"ל לך עשה עמהם מלחמה, ואם אתה לא תוכל להם, אין כל בריה יכולה להם, לפי שהן תלויין בזכותו של אברהם, אף אתה כן, מיד בא עליהם למלחמה, מה עשה אותו משה, היה לו תלמיד אחד, ושמו יהושע בן נון, אכזרי בלא רחמנות, ואמר לו משה בחר לנו אנשים (שמות יז ט), איני יודע אם בכשפים בא עליהם, מה עשה משה נטל אבן וישב עליה, ואיני יודע מה היה לוחש עד שרפו ידיהם של עם עמלק ונפלו לפניהם הרוגים, שנאמר ויחלוש יהושע את עמלק (שם), באו לארץ סיחון, גבורי עולם היו, ואיני יודע במה הרגום, באו למלכי מדין, אף אותם איבדום, מה עשה תלמיד של משה שהכניסם לארץ ז' עממים, איבדם מן העולם ונטל ארצם מידם, ואיבד ל"א מלכים ולא ריחמן, ועוד באו לסיסרא ואיני יודע מה עשו לנחל קישון וגרפם ושטפם לים הגדול. ושוב היה להם מלך אחד ושמו דוד, והיה יוצא ומשחית ומכלה כל האומות ולא היה מרחם לכל בריה, שנאמר ואיש ואשה לא יחיה דוד (ש"א כז יא), עמד אחריו שלמה בנו ובנה להם בית אחד וקראו בית המקדש, ואיני יודע מה היה להם בתוכו, וכשבאים עליהם למלחמה נכנסים בתוכו ועומדים שם, ואיני יודע מה עושים בו, לשעה קלה יוצאין והורגין הכל, ולא היה מדה טובה שלא נתגאו בה, ומתוך טובה יתרה שהיה להם לא חשבו כל אומה ולשון בעיניהם, עד שבא עליהם אדם אחד נבוכדנצר שמו, והיה ממשלה בידו, וקיבץ עליהם כל העולם כולו ותפשם, ולא הועיל להם כשפיהן, מהם הרג, מהם השליך בקולרין ובשלשלת של ברזל, והביאום בינינו, ואעפ"כ לא שינו מעשיהם המכוערים, ומשחקים עלינו בכל יום, ומתלוצצים ומלעיגים עלינו ועל יראתנו, ותועבה אנו בעיניהם, בנותינו אינם לוקחים, ובנותיהם אינם נותנים לנו, לחמנו אינם אוכלים, ומשקנו אינם שותים, ואפילו מלכנו דומה בעיניהם כאשה נדה, הללו המדות מגונות באומה זו, ועוד מה שאין אנו יכולים לספר, ועכשיו חשבנו והפלנו גורלות על שנים עשר חדשי שנה, ונפל הגורל [על חדש אדר, והפלנו על ימי החודש, ונפל הגורל] על שלשה עשר יום לחדש, ועכשיו בזמן שאיגרות הללו באות לידיכם, השחיתו והשמידו לא תשאירו מהם פליטה.
Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 3:18 · Sifrei Aggadah on Esther: Midrash Abba Guryon · c. 850–1300 · Medieval · conduit: lost intermediary (medium)

The Aramaic recension is a second, independent invented full text of the same unquoted MT letter, closing with its own 'copy of the letter' colophon like Addition B's.

Ruled by: flagged by the editor for further study.
Show the witness text (407 words)
[אסתר ג יב] ויקראו סופרי המלך בחדש הראשון. מה כתיב בהון. (כל) [לכל] עממיא אומיא ולשנייא [די דארין בכל ארעא] שלמכון ישגא. ידוע לכון דגוברא חד אתא לוותנא, לא מדילנא ולא מארענא, אילהן מזרעא דעמלק, (בין) [ביר] רברבין עלמא הוא, והמן שמיה, ושאיל מיננא שאלתא זעירתא, ואמר עמא חד אית ביננא, דבזיזא מכל עמא, דזמנין לתקלא ולקלקולא, ומשתנין בגאותא, יודען בבישותנא ואחסורנא, ולטין אינון למלכא, ולטותא דמלכא תדירא בפומהון, וכד לטויתהון אמרין ה' מלכותיא קאים לעלם ולעלמי עלמיא אבדו בני עממיא מאתריה. ותו אינון אמרין למיעבד פורענותא בעממיא, וכפרין אינון בטיבותא כל ימיהון, מה עבדו לפרעה מלכא דמצראי נחתו לארעיה בעדן כפנא ערטלאין אינון נשיהון וטפליהון, וקבלינון בסבר פנים יפות בחדוון, ואותבינון בטוב ארעיה, וזנינון ומרעם לא חסרו פלטורין הוה ליה למיבני, ואמר להון למבנייה, ושרו למיבנייה בתרעמנותא, ועד כאן מתבני ולא שלים, אתו עלוהי כולהון בתסקופי מילין, ואמרו ליה מהלך תלתא יומין נהך ונדבח קדם ה' אלהנא ונהדר וניתוב, במטי מנך הב לן מנין דכסף ומנין דדהב איצטלוון ולבושין, ושאלינון וטענו ית בעיריהון כל אחד תשעים חמורים, ורוקינו ית מצראי, ולא חזרו להון קדל אזל בתריהון פרעה כד חזינון ערקין לשזבא ית נכסיה, כד מטנון על ימא, הוה ביניהם גבר רב (תרשיא) [חרשיא] דאיתרבי בביתיה, ומשה בן עמרם שמיה, ורמא ית חוטרי על ימא ובזייה, ואעבר ית משריתיה בימא ושניק רתיכי פרעה ושפר גברוהי ומשרייתה, ואליהון הוה בסעדהון, כל עדן דאינן קיימין אורייתה לא שבק חד למיקם קדמהון, ואף בלעם נביא חד דהוה ביננא קטלו בחרבא, וכדון עבדו לסיחון ולעוג מלכיא תקיפיא דארעא דכנען וקטלו ותרוכינון מן ארעיהון ואחסינו יתה, ואף מלכא רבא יקירא דעמלק שציאו אינון מלכיהון ונביאהון, ובתר כן קם מלכא אכזראה דוד שמיה, וקטיל בפלישתאי אדומאי עמונאי ומואבאי ולא קם חד קדמוהי, ובתר כן קם שלמה בריה גבר חכים וסוכלתן, ובנא להון ביתא בירושלם דלא אתבדרון לכא ולכא, וכד סגיאו בארעא חבו קדם אלהיהון, ומסרינון ביד נבוכדנצר מלכא, ואזלינון לבבל, ועד כען דאינון תחות ידנא נחנא כלא חשיבן קדמיהון, ודתיהון ונימוסיהון משנין מכל עמא, ולא מתחתנין בנא, וית אלהנא לא סגדין, ולא חשחין ליקרותנא, ולא מיסגד קודמנא, כבני חרי לא עביד עבודתנו, ולפיקודנא לא צייתו, בכן איתכנשו קדמנא רברייא סגנייא פחייתא והתיבנא עיטא וטעם וקיימנא איסר ורשום כדת מדי ופרס דלא תנגדי לשציותהון מדרי עלמא, ושלחנא איגרתא בכל שבע ועשרים ומאה מדינה די במלכותאי לקטלא יתהון בניהון נשיהן וטפליהון, וגבר לא ישתייר מתחות ידכון, ביום תלתא עשר דירחא באדר, כמא דעבדו לאבהתנא, וכמה דחשיבו למיעבד לנא, ונכסיהון יהון למיבז בכן תשכחון רחמין קדמאי דא נשתוון איגרתא די שלח אליכון ארתחששת מלכא דמדי ופרס.
Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 3:16 · Sifrei Aggadah on Esther: Midrash Abba Guryon · c. 850–1300 · Medieval · conduit: lost intermediary (medium)

Haman is introduced by name and rank INSIDE the quoted decree itself as the petitioner -- the same device Addition B uses (the counselor of exceptional judgment, second in honor) -- which MT's unquoted letter cannot license.

Ruled by: flagged by the editor for further study.
Show the witness text (602 words)
[אסתר ג יב] ויקראו סופרי המלך. מה כתיב בהון, כל עממיא אומיא ולשניא [די דארין בכל ארעא] שלמכון יסגא, ידוע לכון כי אדם אחד בא לפנינו, לא מארצנו ולא מאדמתינו, אלא מזרע עמלק, בן גדולים הוא, והמן שמו, ושאל ממני שאלה קטנה וקלה, אמר עם אחד יש בינינו ובזוי מכל העמים, מכשול בכל זמן, ודומים כמשוגעים, וחפצים ברעתינו, ורוחם גסה, וקללת המלך שרויה בפיהם, ומה קללה מקללים, אומרים ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו (תהלים י טז), ועוד אומרים לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאומים (תהלים קמט ז), וכופרים בטובה מימיהם, מה עשו לפרעה העני, כשירדו למצרים קבלן בסבר פנים יפות, והושיבן במיטב הארץ בארץ גושן, וזן אותן בשני רעבון, והאכילן מכל טובה, פלטין היה לו לבנות שם, ולא היה יכול לעמוד כנגדן, ובאו עליו בעלילה, אמרו לו לזבוח לאלהינו אנחנו הולכין ולבסוף ג' ימים אנחנו חוזרין, רצונך להשאילנו כלי כסף וכלי זהב ובגדים ומרגליות ונלך, והשאילום וטענו כל אחד ואחד מהם תשעים חמורים, עד שניצלו אותם, הלכו ונתעכבו ולא חזרו, הלכו אחריהם בשביל ממונם, ומה עשו להם, אדם אחד היה עמהם ושמו משה בן עמרם, ונטל מקלו וליחש עליו, והכה בים ויבש, ואיני יודע במה יבשו והעבירם בתוכו, כיון שראה כן פרעה אף הוא נכנס אחריהם, והיה מבקש לחזור ולא יכול, ואיני יודע במה רדפו, ונשקע הוא וכל חילו ולא זכרו הטובה שעשה עמהם פרעה. עמלק אבי אבא מה עשו לו בשעה שבא עליהם למלחמה, שנאמר ויבא עמלק (שמות יז ח), מהיכן בא, א"ר כרוספדי מאצל בלעם הרשע בא שהלך ליטול עצה ממנו, א"ל אני יודע שבעל עצה ומחשבה אתה, וכל היועץ עמך אינו נכשל, מה אתה יועצנו, אלו המצריים שעשו להם כמה טובות כך עשו להם, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה, א"ל לך עשה עמהם מלחמה, ואם אתה לא תוכל להם, אין כל בריה יכולה להם, לפי שהן תלויין בזכותו של אברהם, אף אתה כן, מיד בא עליהם למלחמה, מה עשה אותו משה, היה לו תלמיד אחד, ושמו יהושע בן נון, אכזרי בלא רחמנות, ואמר לו משה בחר לנו אנשים (שמות יז ט), איני יודע אם בכשפים בא עליהם, מה עשה משה נטל אבן וישב עליה, ואיני יודע מה היה לוחש עד שרפו ידיהם של עם עמלק ונפלו לפניהם הרוגים, שנאמר ויחלוש יהושע את עמלק (שם), באו לארץ סיחון, גבורי עולם היו, ואיני יודע במה הרגום, באו למלכי מדין, אף אותם איבדום, מה עשה תלמיד של משה שהכניסם לארץ ז' עממים, איבדם מן העולם ונטל ארצם מידם, ואיבד ל"א מלכים ולא ריחמן, ועוד באו לסיסרא ואיני יודע מה עשו לנחל קישון וגרפם ושטפם לים הגדול. ושוב היה להם מלך אחד ושמו דוד, והיה יוצא ומשחית ומכלה כל האומות ולא היה מרחם לכל בריה, שנאמר ואיש ואשה לא יחיה דוד (ש"א כז יא), עמד אחריו שלמה בנו ובנה להם בית אחד וקראו בית המקדש, ואיני יודע מה היה להם בתוכו, וכשבאים עליהם למלחמה נכנסים בתוכו ועומדים שם, ואיני יודע מה עושים בו, לשעה קלה יוצאין והורגין הכל, ולא היה מדה טובה שלא נתגאו בה, ומתוך טובה יתרה שהיה להם לא חשבו כל אומה ולשון בעיניהם, עד שבא עליהם אדם אחד נבוכדנצר שמו, והיה ממשלה בידו, וקיבץ עליהם כל העולם כולו ותפשם, ולא הועיל להם כשפיהן, מהם הרג, מהם השליך בקולרין ובשלשלת של ברזל, והביאום בינינו, ואעפ"כ לא שינו מעשיהם המכוערים, ומשחקים עלינו בכל יום, ומתלוצצים ומלעיגים עלינו ועל יראתנו, ותועבה אנו בעיניהם, בנותינו אינם לוקחים, ובנותיהם אינם נותנים לנו, לחמנו אינם אוכלים, ומשקנו אינם שותים, ואפילו מלכנו דומה בעיניהם כאשה נדה, הללו המדות מגונות באומה זו, ועוד מה שאין אנו יכולים לספר, ועכשיו חשבנו והפלנו גורלות על שנים עשר חדשי שנה, ונפל הגורל [על חדש אדר, והפלנו על ימי החודש, ונפל הגורל] על שלשה עשר יום לחדש, ועכשיו בזמן שאיגרות הללו באות לידיכם, השחיתו והשמידו לא תשאירו מהם פליטה.
Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 3:18 · Sifrei Aggadah on Esther: Midrash Abba Guryon · c. 850–1300 · Medieval · conduit: lost intermediary (medium)

The Aramaic recension repeats the same in-letter introduction of Haman by name and rank, independently confirming the shared device.

Ruled by: flagged by the editor for further study.
Show the witness text (407 words)
[אסתר ג יב] ויקראו סופרי המלך בחדש הראשון. מה כתיב בהון. (כל) [לכל] עממיא אומיא ולשנייא [די דארין בכל ארעא] שלמכון ישגא. ידוע לכון דגוברא חד אתא לוותנא, לא מדילנא ולא מארענא, אילהן מזרעא דעמלק, (בין) [ביר] רברבין עלמא הוא, והמן שמיה, ושאיל מיננא שאלתא זעירתא, ואמר עמא חד אית ביננא, דבזיזא מכל עמא, דזמנין לתקלא ולקלקולא, ומשתנין בגאותא, יודען בבישותנא ואחסורנא, ולטין אינון למלכא, ולטותא דמלכא תדירא בפומהון, וכד לטויתהון אמרין ה' מלכותיא קאים לעלם ולעלמי עלמיא אבדו בני עממיא מאתריה. ותו אינון אמרין למיעבד פורענותא בעממיא, וכפרין אינון בטיבותא כל ימיהון, מה עבדו לפרעה מלכא דמצראי נחתו לארעיה בעדן כפנא ערטלאין אינון נשיהון וטפליהון, וקבלינון בסבר פנים יפות בחדוון, ואותבינון בטוב ארעיה, וזנינון ומרעם לא חסרו פלטורין הוה ליה למיבני, ואמר להון למבנייה, ושרו למיבנייה בתרעמנותא, ועד כאן מתבני ולא שלים, אתו עלוהי כולהון בתסקופי מילין, ואמרו ליה מהלך תלתא יומין נהך ונדבח קדם ה' אלהנא ונהדר וניתוב, במטי מנך הב לן מנין דכסף ומנין דדהב איצטלוון ולבושין, ושאלינון וטענו ית בעיריהון כל אחד תשעים חמורים, ורוקינו ית מצראי, ולא חזרו להון קדל אזל בתריהון פרעה כד חזינון ערקין לשזבא ית נכסיה, כד מטנון על ימא, הוה ביניהם גבר רב (תרשיא) [חרשיא] דאיתרבי בביתיה, ומשה בן עמרם שמיה, ורמא ית חוטרי על ימא ובזייה, ואעבר ית משריתיה בימא ושניק רתיכי פרעה ושפר גברוהי ומשרייתה, ואליהון הוה בסעדהון, כל עדן דאינן קיימין אורייתה לא שבק חד למיקם קדמהון, ואף בלעם נביא חד דהוה ביננא קטלו בחרבא, וכדון עבדו לסיחון ולעוג מלכיא תקיפיא דארעא דכנען וקטלו ותרוכינון מן ארעיהון ואחסינו יתה, ואף מלכא רבא יקירא דעמלק שציאו אינון מלכיהון ונביאהון, ובתר כן קם מלכא אכזראה דוד שמיה, וקטיל בפלישתאי אדומאי עמונאי ומואבאי ולא קם חד קדמוהי, ובתר כן קם שלמה בריה גבר חכים וסוכלתן, ובנא להון ביתא בירושלם דלא אתבדרון לכא ולכא, וכד סגיאו בארעא חבו קדם אלהיהון, ומסרינון ביד נבוכדנצר מלכא, ואזלינון לבבל, ועד כען דאינון תחות ידנא נחנא כלא חשיבן קדמיהון, ודתיהון ונימוסיהון משנין מכל עמא, ולא מתחתנין בנא, וית אלהנא לא סגדין, ולא חשחין ליקרותנא, ולא מיסגד קודמנא, כבני חרי לא עביד עבודתנו, ולפיקודנא לא צייתו, בכן איתכנשו קדמנא רברייא סגנייא פחייתא והתיבנא עיטא וטעם וקיימנא איסר ורשום כדת מדי ופרס דלא תנגדי לשציותהון מדרי עלמא, ושלחנא איגרתא בכל שבע ועשרים ומאה מדינה די במלכותאי לקטלא יתהון בניהון נשיהן וטפליהון, וגבר לא ישתייר מתחות ידכון, ביום תלתא עשר דירחא באדר, כמא דעבדו לאבהתנא, וכמה דחשיבו למיעבד לנא, ונכסיהון יהון למיבז בכן תשכחון רחמין קדמאי דא נשתוון איגרתא די שלח אליכון ארתחששת מלכא דמדי ופרס.
Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 4:1 · Sifrei Aggadah on Esther: Midrash Abba Guryon · c. 850–1300 · Medieval · conduit: lost intermediary (medium)

Both texts frame the enemy's aim as total, ancient destruction rather than plunder -- Nebuchadnezzar then Haman decreeing 'not a half or a third but the whole vine' -- matching Addition C's non-MT 'they have desired to destroy your inheritance from the beginning.'

Ruled by: flagged by the editor for further study.
Show the witness text (918 words)
[אסתר ד א] ומרדכי ידע את כל אשר נעשה. וכשיצא המן מפלטין של מלך ואיגרות בידו וכל שרי המלך אחריו. פגע בהם מרדכי, ראה שלשה תינוקת יוצאין מבית רבן, אמר להם מרדכי אמרו לי פסוקיכם, פתח ראשון ואמר אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבא (משלי ג כה), פתח שני ואמר עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל (ישעיה ח י), פתח שלישי ואמר ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט (שם מו ד), מיד צחק מרדכי, א"ל המן מה אמרו לך התינוקת הללו שצחקת, א"ל בשורות טובות בשרוני, מיד כעס המן בלבו, אמר איני שולח יד תחלה אלא בתנוקת הללו, אמר ר' יצחק נפחא בעלילה גדולה בא המן על ישראל, שנאמר ובמלאות הימים האלה עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן הבירה (אסתר א ה), ואין עם אלא ישראל, שנאמר עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק (דברים לג יט), א"ל המן לאחשורוש אלהיהם של אלו שונא זמה הוא, אלא העמד עליהם זונות ועשה להם משתה וגזור עליהם שיבואו ויאכלו וישתו כרצונם, שנאמר לעשות כרצון איש ואיש, ומי שירצה לבוא יבא, ומי שלא ירצה לבוא לא יבא, כדי שלא יהא להם פתחון פה לומר על כרחם הביאום, גזר המלך כך, מיד עמד מרדכי והכריז ואמר בניי הואיל ולרצונכם הוא אל תלכו, שלא יהא פתחון פה לשטן עליכם, הניחו דברי מרדכי והלכו לבית המשתה, א"ר ישמעאל שמונה עשר אלף ותשע מאות הלכו לבית המשתה ואכלו ושתו וקלקלו, והשטן השטין אותם לפני הקב"ה ואמר לפניו רבש"ע עד מתי תדבק באומה זו שהם מכעיסים לפניך, אם רצונך תאבד אומה זו מן העולם, א"ל תורה מה תהא עליה, אמר לפניו תסתפק בעליונים, אף הקב"ה השוה דעתו לכך, באותה שעה אמר הקב"ה למה לי אומה זו שבשבילה רבו אנחותיי בכל יום, שנאמר אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם (דברים לב כו), הביאו לי אגרות וכתבו עליהם כלייה, מיד הביא השטן איגרות וכתב וחתם, כיון שראתה תורה כך, יצאה בבגדי אלמנותיה, ונתנה קולה בבכי, ולקול בכייתה צעקו מלאכי השרת, שנאמר הן אראלם צעקו חוצה וגו' (ישעיה לג ז), ואמרו אם אין ישראל שמעטיפין דם לשמונה אנו מה צריכים לעולם, דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה לג כה), וכתיב הבט לברית כי מלאו מחשכי ארץ וגו' (תהלים עד כ), כיון ששמעה חמה ולבנה כך, חגרו שקים ונתנו קולם בבכי, שנאמר שמש וירח קדרו וככבים אספו נגהם (יואל ב י), ושמים וארץ נתאבלו, שנאמר אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם (ישעיה נ ג), מיד רץ אליהו בבהלה אצל אבות העולם וצדיקי עולם ונביאים הראשונים, ואמר להם שמים וארץ וצבא מרום בוכים במר נפש, וכל העולם אחזתו חיל כיולדה, ואתם שוכבים במנוחה, אמרו לו על מה, אמר להם מפני שנגזר על שונאי ישראל כלייה, למה, מפני שנהנו בסעודה של אחשורוש, כיון ששמע משה כך אמר לאליהו כלום יש אדם כשר באותו הדור, א"ל יש אדם אחד ושמו מרדכי, א"ל לך והודיעו, ויעמוד הוא משום ואנו מכאן, א"ל רועה נאמן כבר כתבו כלייה על צאנך וכבר חתומה, אמר להם לאבות העולם אם בטיט חתומה רחמינו נשמעים, ואם בדם חתומה מה שהיה היה, בא אליהו אצל מרדכי והודיעו, שנאמר ומרדכי ידע וגו', ועד עכשיו לא היה יודע, אלא דלא היה מתיירא עד שבא אליהו והודיעו מה שהסכימו למעלה, מיד ויקרע מרדכי את בגדיו, מה עשה קבץ כל תינוקות של בית רבן, ועינה אותם מלחם וממים, והלביש שקים עליהם, והיו צועקים בבכיה וביללה, באותה שעה אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע כל זמן שאומות העולם עומדים עלי, אינם מבקשים ממני לא כסף ולא זהב, אלא לכלותינו מן העולם, שנאמר ואכרות קומת ארזיו (ישעיה לז כד), עמד עלי נבוכדנצר מלך בבל ובקש לכלותי מן העולם, שנאמר אכלני הממני נבוכדנצר מלך בבל (נחמיה נא לד), אימתי הממני בשעה שהעמיד צלם בהיכל, קיבץ עלי שבעים מלכים ודן אותי לפניהם, ואמר לי השתחוו לצלם, א"ל חנניה מישאל ועזריה אין אנו משתחוים, אמר להם מפני מה, אמרו לו מפני שגזירותיו של הקב"ה קשים מגזירותיך, שאמר לנו לא יהיה לך אלהים אחרים על פני (שמות כ ב), אמר להם ולמה מרדתם בו, אמרו לו לכך באנו לידיך, אמר להם אין אתם מתייראין מכבשן האש שלי, אמרו לו וכי אש שלך קשה מאשו של הקב"ה, והלא שש אשות יש לו להקב"ה, יש אש אוכלת אש, זה אשו של הקב"ה, שהיא אוכלת אש של מלאכי השרת, ויש אש שמתיירא מאשו של הקב"ה, שבשעה שהפיל חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש ירד גבריאל וצינן את האש, ולא היה לכבשן האש רשות להבעיר, ויש אש שאוכלת ושותה, זה אשו של אליהו, שנאמר ואת המים אשר בתעלה לחכה (מ"א יח לח), ויש אש שותה ואינה אוכלת, זה אישו של חמה, ויש אש אוכלת ואינו שותה זה אש שלנו, ויש אש לא אוכלת ולא שותה, זה אש של מלאכי השרת, ולא עוד אלא שאש שלך אינה אלא לפי שעה, אבל אשו של הקב"ה אדם נכוה בה לעולמי עולמים, ולא עוד שאין מניחין נשמתו לצאת אלא מטרפת בתוכו, וכשאדם מרחיק ממנו ארבע מאות ושלשים פרסאות הוא נכוה בה, ועוד ז' מדורים יש בגיהנם, וכל מדור ומדור עומקו מאה ריבוא פרסאות, והתחתון שבהם ארקא שמו, והוא חציו אש וחציו ברד, וכשדנים בו הרשע, מוציאין אותו מאש לברד ומברד לאש, ועוד מדה אחרת יש בו, יש עקרב אחד שיש בו תשע מאות ותשעים ותשע חליות, ועל כל חוליא וחוליא יש לו תשע מאות וצ"ט חביות של דם, וכל חבית וחבית יש בו תשע מאות וצ"ט לוגין, ואדם שכופר בהקב"ה ומשתחווה לצלם דנין אותו בכולם, ואנו היאך נשתחוה לצלמא דדהבא, ואילולי אותן צדיקים שקדשו את שמך, כבר אבדנו מהעולם, ועכשיו עמד עלינו המן הרשע, וביקש לעקור את הגפן, ולא גזר להניח מחצה או שליש או רביע, אלא את הגפן כולה, שנאמר להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן.
Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 4:1 · Sifrei Aggadah on Esther: Midrash Abba Guryon · c. 850–1300 · Medieval · conduit: lost intermediary (medium)

Both supply a cause MT withholds: the decree is punishment for Israel's own sin (the 18,900 who feasted with the gentiles), matching Addition C's confession 'we have sinned before you... you are righteous, Lord.'

Ruled by: flagged by the editor for further study.
Show the witness text (918 words)
[אסתר ד א] ומרדכי ידע את כל אשר נעשה. וכשיצא המן מפלטין של מלך ואיגרות בידו וכל שרי המלך אחריו. פגע בהם מרדכי, ראה שלשה תינוקת יוצאין מבית רבן, אמר להם מרדכי אמרו לי פסוקיכם, פתח ראשון ואמר אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבא (משלי ג כה), פתח שני ואמר עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל (ישעיה ח י), פתח שלישי ואמר ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט (שם מו ד), מיד צחק מרדכי, א"ל המן מה אמרו לך התינוקת הללו שצחקת, א"ל בשורות טובות בשרוני, מיד כעס המן בלבו, אמר איני שולח יד תחלה אלא בתנוקת הללו, אמר ר' יצחק נפחא בעלילה גדולה בא המן על ישראל, שנאמר ובמלאות הימים האלה עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן הבירה (אסתר א ה), ואין עם אלא ישראל, שנאמר עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק (דברים לג יט), א"ל המן לאחשורוש אלהיהם של אלו שונא זמה הוא, אלא העמד עליהם זונות ועשה להם משתה וגזור עליהם שיבואו ויאכלו וישתו כרצונם, שנאמר לעשות כרצון איש ואיש, ומי שירצה לבוא יבא, ומי שלא ירצה לבוא לא יבא, כדי שלא יהא להם פתחון פה לומר על כרחם הביאום, גזר המלך כך, מיד עמד מרדכי והכריז ואמר בניי הואיל ולרצונכם הוא אל תלכו, שלא יהא פתחון פה לשטן עליכם, הניחו דברי מרדכי והלכו לבית המשתה, א"ר ישמעאל שמונה עשר אלף ותשע מאות הלכו לבית המשתה ואכלו ושתו וקלקלו, והשטן השטין אותם לפני הקב"ה ואמר לפניו רבש"ע עד מתי תדבק באומה זו שהם מכעיסים לפניך, אם רצונך תאבד אומה זו מן העולם, א"ל תורה מה תהא עליה, אמר לפניו תסתפק בעליונים, אף הקב"ה השוה דעתו לכך, באותה שעה אמר הקב"ה למה לי אומה זו שבשבילה רבו אנחותיי בכל יום, שנאמר אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם (דברים לב כו), הביאו לי אגרות וכתבו עליהם כלייה, מיד הביא השטן איגרות וכתב וחתם, כיון שראתה תורה כך, יצאה בבגדי אלמנותיה, ונתנה קולה בבכי, ולקול בכייתה צעקו מלאכי השרת, שנאמר הן אראלם צעקו חוצה וגו' (ישעיה לג ז), ואמרו אם אין ישראל שמעטיפין דם לשמונה אנו מה צריכים לעולם, דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה לג כה), וכתיב הבט לברית כי מלאו מחשכי ארץ וגו' (תהלים עד כ), כיון ששמעה חמה ולבנה כך, חגרו שקים ונתנו קולם בבכי, שנאמר שמש וירח קדרו וככבים אספו נגהם (יואל ב י), ושמים וארץ נתאבלו, שנאמר אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם (ישעיה נ ג), מיד רץ אליהו בבהלה אצל אבות העולם וצדיקי עולם ונביאים הראשונים, ואמר להם שמים וארץ וצבא מרום בוכים במר נפש, וכל העולם אחזתו חיל כיולדה, ואתם שוכבים במנוחה, אמרו לו על מה, אמר להם מפני שנגזר על שונאי ישראל כלייה, למה, מפני שנהנו בסעודה של אחשורוש, כיון ששמע משה כך אמר לאליהו כלום יש אדם כשר באותו הדור, א"ל יש אדם אחד ושמו מרדכי, א"ל לך והודיעו, ויעמוד הוא משום ואנו מכאן, א"ל רועה נאמן כבר כתבו כלייה על צאנך וכבר חתומה, אמר להם לאבות העולם אם בטיט חתומה רחמינו נשמעים, ואם בדם חתומה מה שהיה היה, בא אליהו אצל מרדכי והודיעו, שנאמר ומרדכי ידע וגו', ועד עכשיו לא היה יודע, אלא דלא היה מתיירא עד שבא אליהו והודיעו מה שהסכימו למעלה, מיד ויקרע מרדכי את בגדיו, מה עשה קבץ כל תינוקות של בית רבן, ועינה אותם מלחם וממים, והלביש שקים עליהם, והיו צועקים בבכיה וביללה, באותה שעה אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע כל זמן שאומות העולם עומדים עלי, אינם מבקשים ממני לא כסף ולא זהב, אלא לכלותינו מן העולם, שנאמר ואכרות קומת ארזיו (ישעיה לז כד), עמד עלי נבוכדנצר מלך בבל ובקש לכלותי מן העולם, שנאמר אכלני הממני נבוכדנצר מלך בבל (נחמיה נא לד), אימתי הממני בשעה שהעמיד צלם בהיכל, קיבץ עלי שבעים מלכים ודן אותי לפניהם, ואמר לי השתחוו לצלם, א"ל חנניה מישאל ועזריה אין אנו משתחוים, אמר להם מפני מה, אמרו לו מפני שגזירותיו של הקב"ה קשים מגזירותיך, שאמר לנו לא יהיה לך אלהים אחרים על פני (שמות כ ב), אמר להם ולמה מרדתם בו, אמרו לו לכך באנו לידיך, אמר להם אין אתם מתייראין מכבשן האש שלי, אמרו לו וכי אש שלך קשה מאשו של הקב"ה, והלא שש אשות יש לו להקב"ה, יש אש אוכלת אש, זה אשו של הקב"ה, שהיא אוכלת אש של מלאכי השרת, ויש אש שמתיירא מאשו של הקב"ה, שבשעה שהפיל חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש ירד גבריאל וצינן את האש, ולא היה לכבשן האש רשות להבעיר, ויש אש שאוכלת ושותה, זה אשו של אליהו, שנאמר ואת המים אשר בתעלה לחכה (מ"א יח לח), ויש אש שותה ואינה אוכלת, זה אישו של חמה, ויש אש אוכלת ואינו שותה זה אש שלנו, ויש אש לא אוכלת ולא שותה, זה אש של מלאכי השרת, ולא עוד אלא שאש שלך אינה אלא לפי שעה, אבל אשו של הקב"ה אדם נכוה בה לעולמי עולמים, ולא עוד שאין מניחין נשמתו לצאת אלא מטרפת בתוכו, וכשאדם מרחיק ממנו ארבע מאות ושלשים פרסאות הוא נכוה בה, ועוד ז' מדורים יש בגיהנם, וכל מדור ומדור עומקו מאה ריבוא פרסאות, והתחתון שבהם ארקא שמו, והוא חציו אש וחציו ברד, וכשדנים בו הרשע, מוציאין אותו מאש לברד ומברד לאש, ועוד מדה אחרת יש בו, יש עקרב אחד שיש בו תשע מאות ותשעים ותשע חליות, ועל כל חוליא וחוליא יש לו תשע מאות וצ"ט חביות של דם, וכל חבית וחבית יש בו תשע מאות וצ"ט לוגין, ואדם שכופר בהקב"ה ומשתחווה לצלם דנין אותו בכולם, ואנו היאך נשתחוה לצלמא דדהבא, ואילולי אותן צדיקים שקדשו את שמך, כבר אבדנו מהעולם, ועכשיו עמד עלינו המן הרשע, וביקש לעקור את הגפן, ולא גזר להניח מחצה או שליש או רביע, אלא את הגפן כולה, שנאמר להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן.
Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 3:1 · Sifrei Aggadah on Esther: Midrash Abba Guryon · c. 850–1300 · Medieval · conduit: lost intermediary (medium)

The Temple is absent from MT Esther entirely; both here (Haman's capital crime is counseling against rebuilding the Temple) and in Addition C ('quench the glory of your house and your altar') the conflict is independently relocated onto the sanctuary.

Ruled by: flagged by the editor for further study.
Show the witness text (74 words)
[אסתר ג א] אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן. לא נתגדל המן אלא לרעתו. אמר ר' יהושע בן לוי משל לגולייר שקלל בנו של מלך, אמר המלך אם אני הורגו יאמרו הכל גליור הרג, אמר המלך אגדלנו ואחר כך אהרגנו, עשה אותו טריכונוס, ואחר כך עשה אותו הגמון, ואחר כך התיז את ראשו, כך אמר הקב"ה אם יהרג המן שיעץ לבטל בנין בית המקדש אין מי יודעו, אלא יתגדל ואחר כך יתלה.
Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 3:16 · Sifrei Aggadah on Esther: Midrash Abba Guryon · c. 850–1300 · Medieval · conduit: lost intermediary (medium)

A specific, non-stock niddah image links the two: Addition C has Esther loathe the royal diadem 'as a menstrual cloth,' and this letter complains that even the king looks to Jewish eyes 'like a menstruant woman' -- the same image, inverted between petitioner and grievance.

Ruled by: flagged by the editor for further study.
Show the witness text (602 words)
[אסתר ג יב] ויקראו סופרי המלך. מה כתיב בהון, כל עממיא אומיא ולשניא [די דארין בכל ארעא] שלמכון יסגא, ידוע לכון כי אדם אחד בא לפנינו, לא מארצנו ולא מאדמתינו, אלא מזרע עמלק, בן גדולים הוא, והמן שמו, ושאל ממני שאלה קטנה וקלה, אמר עם אחד יש בינינו ובזוי מכל העמים, מכשול בכל זמן, ודומים כמשוגעים, וחפצים ברעתינו, ורוחם גסה, וקללת המלך שרויה בפיהם, ומה קללה מקללים, אומרים ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו (תהלים י טז), ועוד אומרים לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאומים (תהלים קמט ז), וכופרים בטובה מימיהם, מה עשו לפרעה העני, כשירדו למצרים קבלן בסבר פנים יפות, והושיבן במיטב הארץ בארץ גושן, וזן אותן בשני רעבון, והאכילן מכל טובה, פלטין היה לו לבנות שם, ולא היה יכול לעמוד כנגדן, ובאו עליו בעלילה, אמרו לו לזבוח לאלהינו אנחנו הולכין ולבסוף ג' ימים אנחנו חוזרין, רצונך להשאילנו כלי כסף וכלי זהב ובגדים ומרגליות ונלך, והשאילום וטענו כל אחד ואחד מהם תשעים חמורים, עד שניצלו אותם, הלכו ונתעכבו ולא חזרו, הלכו אחריהם בשביל ממונם, ומה עשו להם, אדם אחד היה עמהם ושמו משה בן עמרם, ונטל מקלו וליחש עליו, והכה בים ויבש, ואיני יודע במה יבשו והעבירם בתוכו, כיון שראה כן פרעה אף הוא נכנס אחריהם, והיה מבקש לחזור ולא יכול, ואיני יודע במה רדפו, ונשקע הוא וכל חילו ולא זכרו הטובה שעשה עמהם פרעה. עמלק אבי אבא מה עשו לו בשעה שבא עליהם למלחמה, שנאמר ויבא עמלק (שמות יז ח), מהיכן בא, א"ר כרוספדי מאצל בלעם הרשע בא שהלך ליטול עצה ממנו, א"ל אני יודע שבעל עצה ומחשבה אתה, וכל היועץ עמך אינו נכשל, מה אתה יועצנו, אלו המצריים שעשו להם כמה טובות כך עשו להם, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה, א"ל לך עשה עמהם מלחמה, ואם אתה לא תוכל להם, אין כל בריה יכולה להם, לפי שהן תלויין בזכותו של אברהם, אף אתה כן, מיד בא עליהם למלחמה, מה עשה אותו משה, היה לו תלמיד אחד, ושמו יהושע בן נון, אכזרי בלא רחמנות, ואמר לו משה בחר לנו אנשים (שמות יז ט), איני יודע אם בכשפים בא עליהם, מה עשה משה נטל אבן וישב עליה, ואיני יודע מה היה לוחש עד שרפו ידיהם של עם עמלק ונפלו לפניהם הרוגים, שנאמר ויחלוש יהושע את עמלק (שם), באו לארץ סיחון, גבורי עולם היו, ואיני יודע במה הרגום, באו למלכי מדין, אף אותם איבדום, מה עשה תלמיד של משה שהכניסם לארץ ז' עממים, איבדם מן העולם ונטל ארצם מידם, ואיבד ל"א מלכים ולא ריחמן, ועוד באו לסיסרא ואיני יודע מה עשו לנחל קישון וגרפם ושטפם לים הגדול. ושוב היה להם מלך אחד ושמו דוד, והיה יוצא ומשחית ומכלה כל האומות ולא היה מרחם לכל בריה, שנאמר ואיש ואשה לא יחיה דוד (ש"א כז יא), עמד אחריו שלמה בנו ובנה להם בית אחד וקראו בית המקדש, ואיני יודע מה היה להם בתוכו, וכשבאים עליהם למלחמה נכנסים בתוכו ועומדים שם, ואיני יודע מה עושים בו, לשעה קלה יוצאין והורגין הכל, ולא היה מדה טובה שלא נתגאו בה, ומתוך טובה יתרה שהיה להם לא חשבו כל אומה ולשון בעיניהם, עד שבא עליהם אדם אחד נבוכדנצר שמו, והיה ממשלה בידו, וקיבץ עליהם כל העולם כולו ותפשם, ולא הועיל להם כשפיהן, מהם הרג, מהם השליך בקולרין ובשלשלת של ברזל, והביאום בינינו, ואעפ"כ לא שינו מעשיהם המכוערים, ומשחקים עלינו בכל יום, ומתלוצצים ומלעיגים עלינו ועל יראתנו, ותועבה אנו בעיניהם, בנותינו אינם לוקחים, ובנותיהם אינם נותנים לנו, לחמנו אינם אוכלים, ומשקנו אינם שותים, ואפילו מלכנו דומה בעיניהם כאשה נדה, הללו המדות מגונות באומה זו, ועוד מה שאין אנו יכולים לספר, ועכשיו חשבנו והפלנו גורלות על שנים עשר חדשי שנה, ונפל הגורל [על חדש אדר, והפלנו על ימי החודש, ונפל הגורל] על שלשה עשר יום לחדש, ועכשיו בזמן שאיגרות הללו באות לידיכם, השחיתו והשמידו לא תשאירו מהם פליטה.
Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 4:1 · Sifrei Aggadah on Esther: Midrash Abba Guryon · c. 850–1300 · Medieval · conduit: lost intermediary (medium)

Mordecai's non-MT proclamation that Israel should not attend the king's banquet ('since it is voluntary, do not go') makes abstention the pious act -- exactly what Addition C has Esther plead she has done.

Ruled by: flagged by the editor for further study.
Show the witness text (918 words)
[אסתר ד א] ומרדכי ידע את כל אשר נעשה. וכשיצא המן מפלטין של מלך ואיגרות בידו וכל שרי המלך אחריו. פגע בהם מרדכי, ראה שלשה תינוקת יוצאין מבית רבן, אמר להם מרדכי אמרו לי פסוקיכם, פתח ראשון ואמר אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבא (משלי ג כה), פתח שני ואמר עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל (ישעיה ח י), פתח שלישי ואמר ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט (שם מו ד), מיד צחק מרדכי, א"ל המן מה אמרו לך התינוקת הללו שצחקת, א"ל בשורות טובות בשרוני, מיד כעס המן בלבו, אמר איני שולח יד תחלה אלא בתנוקת הללו, אמר ר' יצחק נפחא בעלילה גדולה בא המן על ישראל, שנאמר ובמלאות הימים האלה עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן הבירה (אסתר א ה), ואין עם אלא ישראל, שנאמר עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק (דברים לג יט), א"ל המן לאחשורוש אלהיהם של אלו שונא זמה הוא, אלא העמד עליהם זונות ועשה להם משתה וגזור עליהם שיבואו ויאכלו וישתו כרצונם, שנאמר לעשות כרצון איש ואיש, ומי שירצה לבוא יבא, ומי שלא ירצה לבוא לא יבא, כדי שלא יהא להם פתחון פה לומר על כרחם הביאום, גזר המלך כך, מיד עמד מרדכי והכריז ואמר בניי הואיל ולרצונכם הוא אל תלכו, שלא יהא פתחון פה לשטן עליכם, הניחו דברי מרדכי והלכו לבית המשתה, א"ר ישמעאל שמונה עשר אלף ותשע מאות הלכו לבית המשתה ואכלו ושתו וקלקלו, והשטן השטין אותם לפני הקב"ה ואמר לפניו רבש"ע עד מתי תדבק באומה זו שהם מכעיסים לפניך, אם רצונך תאבד אומה זו מן העולם, א"ל תורה מה תהא עליה, אמר לפניו תסתפק בעליונים, אף הקב"ה השוה דעתו לכך, באותה שעה אמר הקב"ה למה לי אומה זו שבשבילה רבו אנחותיי בכל יום, שנאמר אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם (דברים לב כו), הביאו לי אגרות וכתבו עליהם כלייה, מיד הביא השטן איגרות וכתב וחתם, כיון שראתה תורה כך, יצאה בבגדי אלמנותיה, ונתנה קולה בבכי, ולקול בכייתה צעקו מלאכי השרת, שנאמר הן אראלם צעקו חוצה וגו' (ישעיה לג ז), ואמרו אם אין ישראל שמעטיפין דם לשמונה אנו מה צריכים לעולם, דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה לג כה), וכתיב הבט לברית כי מלאו מחשכי ארץ וגו' (תהלים עד כ), כיון ששמעה חמה ולבנה כך, חגרו שקים ונתנו קולם בבכי, שנאמר שמש וירח קדרו וככבים אספו נגהם (יואל ב י), ושמים וארץ נתאבלו, שנאמר אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם (ישעיה נ ג), מיד רץ אליהו בבהלה אצל אבות העולם וצדיקי עולם ונביאים הראשונים, ואמר להם שמים וארץ וצבא מרום בוכים במר נפש, וכל העולם אחזתו חיל כיולדה, ואתם שוכבים במנוחה, אמרו לו על מה, אמר להם מפני שנגזר על שונאי ישראל כלייה, למה, מפני שנהנו בסעודה של אחשורוש, כיון ששמע משה כך אמר לאליהו כלום יש אדם כשר באותו הדור, א"ל יש אדם אחד ושמו מרדכי, א"ל לך והודיעו, ויעמוד הוא משום ואנו מכאן, א"ל רועה נאמן כבר כתבו כלייה על צאנך וכבר חתומה, אמר להם לאבות העולם אם בטיט חתומה רחמינו נשמעים, ואם בדם חתומה מה שהיה היה, בא אליהו אצל מרדכי והודיעו, שנאמר ומרדכי ידע וגו', ועד עכשיו לא היה יודע, אלא דלא היה מתיירא עד שבא אליהו והודיעו מה שהסכימו למעלה, מיד ויקרע מרדכי את בגדיו, מה עשה קבץ כל תינוקות של בית רבן, ועינה אותם מלחם וממים, והלביש שקים עליהם, והיו צועקים בבכיה וביללה, באותה שעה אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע כל זמן שאומות העולם עומדים עלי, אינם מבקשים ממני לא כסף ולא זהב, אלא לכלותינו מן העולם, שנאמר ואכרות קומת ארזיו (ישעיה לז כד), עמד עלי נבוכדנצר מלך בבל ובקש לכלותי מן העולם, שנאמר אכלני הממני נבוכדנצר מלך בבל (נחמיה נא לד), אימתי הממני בשעה שהעמיד צלם בהיכל, קיבץ עלי שבעים מלכים ודן אותי לפניהם, ואמר לי השתחוו לצלם, א"ל חנניה מישאל ועזריה אין אנו משתחוים, אמר להם מפני מה, אמרו לו מפני שגזירותיו של הקב"ה קשים מגזירותיך, שאמר לנו לא יהיה לך אלהים אחרים על פני (שמות כ ב), אמר להם ולמה מרדתם בו, אמרו לו לכך באנו לידיך, אמר להם אין אתם מתייראין מכבשן האש שלי, אמרו לו וכי אש שלך קשה מאשו של הקב"ה, והלא שש אשות יש לו להקב"ה, יש אש אוכלת אש, זה אשו של הקב"ה, שהיא אוכלת אש של מלאכי השרת, ויש אש שמתיירא מאשו של הקב"ה, שבשעה שהפיל חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש ירד גבריאל וצינן את האש, ולא היה לכבשן האש רשות להבעיר, ויש אש שאוכלת ושותה, זה אשו של אליהו, שנאמר ואת המים אשר בתעלה לחכה (מ"א יח לח), ויש אש שותה ואינה אוכלת, זה אישו של חמה, ויש אש אוכלת ואינו שותה זה אש שלנו, ויש אש לא אוכלת ולא שותה, זה אש של מלאכי השרת, ולא עוד אלא שאש שלך אינה אלא לפי שעה, אבל אשו של הקב"ה אדם נכוה בה לעולמי עולמים, ולא עוד שאין מניחין נשמתו לצאת אלא מטרפת בתוכו, וכשאדם מרחיק ממנו ארבע מאות ושלשים פרסאות הוא נכוה בה, ועוד ז' מדורים יש בגיהנם, וכל מדור ומדור עומקו מאה ריבוא פרסאות, והתחתון שבהם ארקא שמו, והוא חציו אש וחציו ברד, וכשדנים בו הרשע, מוציאין אותו מאש לברד ומברד לאש, ועוד מדה אחרת יש בו, יש עקרב אחד שיש בו תשע מאות ותשעים ותשע חליות, ועל כל חוליא וחוליא יש לו תשע מאות וצ"ט חביות של דם, וכל חבית וחבית יש בו תשע מאות וצ"ט לוגין, ואדם שכופר בהקב"ה ומשתחווה לצלם דנין אותו בכולם, ואנו היאך נשתחוה לצלמא דדהבא, ואילולי אותן צדיקים שקדשו את שמך, כבר אבדנו מהעולם, ועכשיו עמד עלינו המן הרשע, וביקש לעקור את הגפן, ולא גזר להניח מחצה או שליש או רביע, אלא את הגפן כולה, שנאמר להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן.
Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 3:16 · Sifrei Aggadah on Esther: Midrash Abba Guryon · c. 850–1300 · Medieval · conduit: lost intermediary (medium)

The letter's governing theorem -- beneficiaries repay benefactors with harm, worked through Pharaoh who fed Israel and was repaid with the despoiling -- is Addition E's own opening theorem, applied in the same genre (a royal letter about the Jews) to the opposite party.

Ruled by: flagged by the editor for further study.
Show the witness text (602 words)
[אסתר ג יב] ויקראו סופרי המלך. מה כתיב בהון, כל עממיא אומיא ולשניא [די דארין בכל ארעא] שלמכון יסגא, ידוע לכון כי אדם אחד בא לפנינו, לא מארצנו ולא מאדמתינו, אלא מזרע עמלק, בן גדולים הוא, והמן שמו, ושאל ממני שאלה קטנה וקלה, אמר עם אחד יש בינינו ובזוי מכל העמים, מכשול בכל זמן, ודומים כמשוגעים, וחפצים ברעתינו, ורוחם גסה, וקללת המלך שרויה בפיהם, ומה קללה מקללים, אומרים ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו (תהלים י טז), ועוד אומרים לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאומים (תהלים קמט ז), וכופרים בטובה מימיהם, מה עשו לפרעה העני, כשירדו למצרים קבלן בסבר פנים יפות, והושיבן במיטב הארץ בארץ גושן, וזן אותן בשני רעבון, והאכילן מכל טובה, פלטין היה לו לבנות שם, ולא היה יכול לעמוד כנגדן, ובאו עליו בעלילה, אמרו לו לזבוח לאלהינו אנחנו הולכין ולבסוף ג' ימים אנחנו חוזרין, רצונך להשאילנו כלי כסף וכלי זהב ובגדים ומרגליות ונלך, והשאילום וטענו כל אחד ואחד מהם תשעים חמורים, עד שניצלו אותם, הלכו ונתעכבו ולא חזרו, הלכו אחריהם בשביל ממונם, ומה עשו להם, אדם אחד היה עמהם ושמו משה בן עמרם, ונטל מקלו וליחש עליו, והכה בים ויבש, ואיני יודע במה יבשו והעבירם בתוכו, כיון שראה כן פרעה אף הוא נכנס אחריהם, והיה מבקש לחזור ולא יכול, ואיני יודע במה רדפו, ונשקע הוא וכל חילו ולא זכרו הטובה שעשה עמהם פרעה. עמלק אבי אבא מה עשו לו בשעה שבא עליהם למלחמה, שנאמר ויבא עמלק (שמות יז ח), מהיכן בא, א"ר כרוספדי מאצל בלעם הרשע בא שהלך ליטול עצה ממנו, א"ל אני יודע שבעל עצה ומחשבה אתה, וכל היועץ עמך אינו נכשל, מה אתה יועצנו, אלו המצריים שעשו להם כמה טובות כך עשו להם, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה, א"ל לך עשה עמהם מלחמה, ואם אתה לא תוכל להם, אין כל בריה יכולה להם, לפי שהן תלויין בזכותו של אברהם, אף אתה כן, מיד בא עליהם למלחמה, מה עשה אותו משה, היה לו תלמיד אחד, ושמו יהושע בן נון, אכזרי בלא רחמנות, ואמר לו משה בחר לנו אנשים (שמות יז ט), איני יודע אם בכשפים בא עליהם, מה עשה משה נטל אבן וישב עליה, ואיני יודע מה היה לוחש עד שרפו ידיהם של עם עמלק ונפלו לפניהם הרוגים, שנאמר ויחלוש יהושע את עמלק (שם), באו לארץ סיחון, גבורי עולם היו, ואיני יודע במה הרגום, באו למלכי מדין, אף אותם איבדום, מה עשה תלמיד של משה שהכניסם לארץ ז' עממים, איבדם מן העולם ונטל ארצם מידם, ואיבד ל"א מלכים ולא ריחמן, ועוד באו לסיסרא ואיני יודע מה עשו לנחל קישון וגרפם ושטפם לים הגדול. ושוב היה להם מלך אחד ושמו דוד, והיה יוצא ומשחית ומכלה כל האומות ולא היה מרחם לכל בריה, שנאמר ואיש ואשה לא יחיה דוד (ש"א כז יא), עמד אחריו שלמה בנו ובנה להם בית אחד וקראו בית המקדש, ואיני יודע מה היה להם בתוכו, וכשבאים עליהם למלחמה נכנסים בתוכו ועומדים שם, ואיני יודע מה עושים בו, לשעה קלה יוצאין והורגין הכל, ולא היה מדה טובה שלא נתגאו בה, ומתוך טובה יתרה שהיה להם לא חשבו כל אומה ולשון בעיניהם, עד שבא עליהם אדם אחד נבוכדנצר שמו, והיה ממשלה בידו, וקיבץ עליהם כל העולם כולו ותפשם, ולא הועיל להם כשפיהן, מהם הרג, מהם השליך בקולרין ובשלשלת של ברזל, והביאום בינינו, ואעפ"כ לא שינו מעשיהם המכוערים, ומשחקים עלינו בכל יום, ומתלוצצים ומלעיגים עלינו ועל יראתנו, ותועבה אנו בעיניהם, בנותינו אינם לוקחים, ובנותיהם אינם נותנים לנו, לחמנו אינם אוכלים, ומשקנו אינם שותים, ואפילו מלכנו דומה בעיניהם כאשה נדה, הללו המדות מגונות באומה זו, ועוד מה שאין אנו יכולים לספר, ועכשיו חשבנו והפלנו גורלות על שנים עשר חדשי שנה, ונפל הגורל [על חדש אדר, והפלנו על ימי החודש, ונפל הגורל] על שלשה עשר יום לחדש, ועכשיו בזמן שאיגרות הללו באות לידיכם, השחיתו והשמידו לא תשאירו מהם פליטה.
Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 3:2 · Sifrei Aggadah on Esther: Midrash Abba Guryon · c. 850–1300 · Medieval · conduit: lost intermediary (medium)

The mashal of the pig fattened without measure only for the slaughter, applied directly to Haman, illustrates the same non-generic theorem as Addition E's opening clause: those honored too often, 'unable to bear their own satiety,' turn on their benefactors.

Ruled by: flagged by the editor for further study.
Show the witness text (194 words)
[אסתר ג א] וישם את כסאו. לאדם שיש לו סייחה וחמורתא וחזירתא, והיה נותן לחמורתא ולסייחה במדה, ולחזירתא שלא במדה, אמרה חמורתא לסייחה אנו שעושין מלאכה לבעל הבית נותן לנו במדה, ולחזירתא שאין עושה מלאכה נותן לה שלא במדה, אמרה סייחה לחמורתא תבא השעה ותראה, כיון שבא קלנדס נטלו החזירתא ונחרוה, הוי אומר לא המאכל גורם אלא הבטלה, לכך נאמר אחר הדברים האלה גידל, ואחר כך ויתלו את המן על העץ. כתיב אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע כגללו לנצח יאבד (איוב כ ז), מה הגללים הללו מזוהמין כך הוא מזוהם, רואיו יאמרו איו (שם), חמיין ליה ולא חכימין ליה היכן הוא המן והיכן שלותו, מה כתיב למעלה מן הענין, ויתלו שניהם על העץ, אף סופו של אותו האיש לעלות ולצלוב, רבי [פנחס] הוי משתעי הדין עובדא אריא עביד סעודתא לכל חייתא ובעירא, ועבד להון גנונא מן מלכי דאריותא, כיון דאכלו אמרו מאן יימר לן זמירא, תלו עיניהון בתעלא, אמר להו עיינין אתון לי למאן דאימא, אמרו ליה אין, דלי עניה כלפי משכי מעלויהון ואמר מאן דחמין לן מעלאי, יחמי לן מתתאי, כך מי שהראה לן בצלובן של בגתן ותרש יראה לנו בצליבא של המן, ומי שפרע מן הראשונים הוא יפרע מן האחרונים.
Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 3:16 · Sifrei Aggadah on Esther: Midrash Abba Guryon · c. 850–1300 · Medieval · conduit: lost intermediary (medium)

Both open the rehabilitation letter by making Haman an ethnic alien intruded at court ('a stranger... of the seed of Amalek' / 'a Macedonian, stranger to Persian blood... came as a guest'), the identical formula with only the ethnonym swapped; MT gives only 'Agagite.'

Ruled by: flagged by the editor for further study.
Show the witness text (602 words)
[אסתר ג יב] ויקראו סופרי המלך. מה כתיב בהון, כל עממיא אומיא ולשניא [די דארין בכל ארעא] שלמכון יסגא, ידוע לכון כי אדם אחד בא לפנינו, לא מארצנו ולא מאדמתינו, אלא מזרע עמלק, בן גדולים הוא, והמן שמו, ושאל ממני שאלה קטנה וקלה, אמר עם אחד יש בינינו ובזוי מכל העמים, מכשול בכל זמן, ודומים כמשוגעים, וחפצים ברעתינו, ורוחם גסה, וקללת המלך שרויה בפיהם, ומה קללה מקללים, אומרים ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו (תהלים י טז), ועוד אומרים לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאומים (תהלים קמט ז), וכופרים בטובה מימיהם, מה עשו לפרעה העני, כשירדו למצרים קבלן בסבר פנים יפות, והושיבן במיטב הארץ בארץ גושן, וזן אותן בשני רעבון, והאכילן מכל טובה, פלטין היה לו לבנות שם, ולא היה יכול לעמוד כנגדן, ובאו עליו בעלילה, אמרו לו לזבוח לאלהינו אנחנו הולכין ולבסוף ג' ימים אנחנו חוזרין, רצונך להשאילנו כלי כסף וכלי זהב ובגדים ומרגליות ונלך, והשאילום וטענו כל אחד ואחד מהם תשעים חמורים, עד שניצלו אותם, הלכו ונתעכבו ולא חזרו, הלכו אחריהם בשביל ממונם, ומה עשו להם, אדם אחד היה עמהם ושמו משה בן עמרם, ונטל מקלו וליחש עליו, והכה בים ויבש, ואיני יודע במה יבשו והעבירם בתוכו, כיון שראה כן פרעה אף הוא נכנס אחריהם, והיה מבקש לחזור ולא יכול, ואיני יודע במה רדפו, ונשקע הוא וכל חילו ולא זכרו הטובה שעשה עמהם פרעה. עמלק אבי אבא מה עשו לו בשעה שבא עליהם למלחמה, שנאמר ויבא עמלק (שמות יז ח), מהיכן בא, א"ר כרוספדי מאצל בלעם הרשע בא שהלך ליטול עצה ממנו, א"ל אני יודע שבעל עצה ומחשבה אתה, וכל היועץ עמך אינו נכשל, מה אתה יועצנו, אלו המצריים שעשו להם כמה טובות כך עשו להם, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה, א"ל לך עשה עמהם מלחמה, ואם אתה לא תוכל להם, אין כל בריה יכולה להם, לפי שהן תלויין בזכותו של אברהם, אף אתה כן, מיד בא עליהם למלחמה, מה עשה אותו משה, היה לו תלמיד אחד, ושמו יהושע בן נון, אכזרי בלא רחמנות, ואמר לו משה בחר לנו אנשים (שמות יז ט), איני יודע אם בכשפים בא עליהם, מה עשה משה נטל אבן וישב עליה, ואיני יודע מה היה לוחש עד שרפו ידיהם של עם עמלק ונפלו לפניהם הרוגים, שנאמר ויחלוש יהושע את עמלק (שם), באו לארץ סיחון, גבורי עולם היו, ואיני יודע במה הרגום, באו למלכי מדין, אף אותם איבדום, מה עשה תלמיד של משה שהכניסם לארץ ז' עממים, איבדם מן העולם ונטל ארצם מידם, ואיבד ל"א מלכים ולא ריחמן, ועוד באו לסיסרא ואיני יודע מה עשו לנחל קישון וגרפם ושטפם לים הגדול. ושוב היה להם מלך אחד ושמו דוד, והיה יוצא ומשחית ומכלה כל האומות ולא היה מרחם לכל בריה, שנאמר ואיש ואשה לא יחיה דוד (ש"א כז יא), עמד אחריו שלמה בנו ובנה להם בית אחד וקראו בית המקדש, ואיני יודע מה היה להם בתוכו, וכשבאים עליהם למלחמה נכנסים בתוכו ועומדים שם, ואיני יודע מה עושים בו, לשעה קלה יוצאין והורגין הכל, ולא היה מדה טובה שלא נתגאו בה, ומתוך טובה יתרה שהיה להם לא חשבו כל אומה ולשון בעיניהם, עד שבא עליהם אדם אחד נבוכדנצר שמו, והיה ממשלה בידו, וקיבץ עליהם כל העולם כולו ותפשם, ולא הועיל להם כשפיהן, מהם הרג, מהם השליך בקולרין ובשלשלת של ברזל, והביאום בינינו, ואעפ"כ לא שינו מעשיהם המכוערים, ומשחקים עלינו בכל יום, ומתלוצצים ומלעיגים עלינו ועל יראתנו, ותועבה אנו בעיניהם, בנותינו אינם לוקחים, ובנותיהם אינם נותנים לנו, לחמנו אינם אוכלים, ומשקנו אינם שותים, ואפילו מלכנו דומה בעיניהם כאשה נדה, הללו המדות מגונות באומה זו, ועוד מה שאין אנו יכולים לספר, ועכשיו חשבנו והפלנו גורלות על שנים עשר חדשי שנה, ונפל הגורל [על חדש אדר, והפלנו על ימי החודש, ונפל הגורל] על שלשה עשר יום לחדש, ועכשיו בזמן שאיגרות הללו באות לידיכם, השחיתו והשמידו לא תשאירו מהם פליטה.
Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 3:18 · Sifrei Aggadah on Esther: Midrash Abba Guryon · c. 850–1300 · Medieval · conduit: lost intermediary (medium)

The Aramaic recension repeats the alien-guest-at-court formula for Haman verbatim, confirming it as a traditional shared development rather than a copyist's flourish.

Ruled by: flagged by the editor for further study.
Show the witness text (407 words)
[אסתר ג יב] ויקראו סופרי המלך בחדש הראשון. מה כתיב בהון. (כל) [לכל] עממיא אומיא ולשנייא [די דארין בכל ארעא] שלמכון ישגא. ידוע לכון דגוברא חד אתא לוותנא, לא מדילנא ולא מארענא, אילהן מזרעא דעמלק, (בין) [ביר] רברבין עלמא הוא, והמן שמיה, ושאיל מיננא שאלתא זעירתא, ואמר עמא חד אית ביננא, דבזיזא מכל עמא, דזמנין לתקלא ולקלקולא, ומשתנין בגאותא, יודען בבישותנא ואחסורנא, ולטין אינון למלכא, ולטותא דמלכא תדירא בפומהון, וכד לטויתהון אמרין ה' מלכותיא קאים לעלם ולעלמי עלמיא אבדו בני עממיא מאתריה. ותו אינון אמרין למיעבד פורענותא בעממיא, וכפרין אינון בטיבותא כל ימיהון, מה עבדו לפרעה מלכא דמצראי נחתו לארעיה בעדן כפנא ערטלאין אינון נשיהון וטפליהון, וקבלינון בסבר פנים יפות בחדוון, ואותבינון בטוב ארעיה, וזנינון ומרעם לא חסרו פלטורין הוה ליה למיבני, ואמר להון למבנייה, ושרו למיבנייה בתרעמנותא, ועד כאן מתבני ולא שלים, אתו עלוהי כולהון בתסקופי מילין, ואמרו ליה מהלך תלתא יומין נהך ונדבח קדם ה' אלהנא ונהדר וניתוב, במטי מנך הב לן מנין דכסף ומנין דדהב איצטלוון ולבושין, ושאלינון וטענו ית בעיריהון כל אחד תשעים חמורים, ורוקינו ית מצראי, ולא חזרו להון קדל אזל בתריהון פרעה כד חזינון ערקין לשזבא ית נכסיה, כד מטנון על ימא, הוה ביניהם גבר רב (תרשיא) [חרשיא] דאיתרבי בביתיה, ומשה בן עמרם שמיה, ורמא ית חוטרי על ימא ובזייה, ואעבר ית משריתיה בימא ושניק רתיכי פרעה ושפר גברוהי ומשרייתה, ואליהון הוה בסעדהון, כל עדן דאינן קיימין אורייתה לא שבק חד למיקם קדמהון, ואף בלעם נביא חד דהוה ביננא קטלו בחרבא, וכדון עבדו לסיחון ולעוג מלכיא תקיפיא דארעא דכנען וקטלו ותרוכינון מן ארעיהון ואחסינו יתה, ואף מלכא רבא יקירא דעמלק שציאו אינון מלכיהון ונביאהון, ובתר כן קם מלכא אכזראה דוד שמיה, וקטיל בפלישתאי אדומאי עמונאי ומואבאי ולא קם חד קדמוהי, ובתר כן קם שלמה בריה גבר חכים וסוכלתן, ובנא להון ביתא בירושלם דלא אתבדרון לכא ולכא, וכד סגיאו בארעא חבו קדם אלהיהון, ומסרינון ביד נבוכדנצר מלכא, ואזלינון לבבל, ועד כען דאינון תחות ידנא נחנא כלא חשיבן קדמיהון, ודתיהון ונימוסיהון משנין מכל עמא, ולא מתחתנין בנא, וית אלהנא לא סגדין, ולא חשחין ליקרותנא, ולא מיסגד קודמנא, כבני חרי לא עביד עבודתנו, ולפיקודנא לא צייתו, בכן איתכנשו קדמנא רברייא סגנייא פחייתא והתיבנא עיטא וטעם וקיימנא איסר ורשום כדת מדי ופרס דלא תנגדי לשציותהון מדרי עלמא, ושלחנא איגרתא בכל שבע ועשרים ומאה מדינה די במלכותאי לקטלא יתהון בניהון נשיהן וטפליהון, וגבר לא ישתייר מתחות ידכון, ביום תלתא עשר דירחא באדר, כמא דעבדו לאבהתנא, וכמה דחשיבו למיעבד לנא, ונכסיהון יהון למיבז בכן תשכחון רחמין קדמאי דא נשתוון איגרתא די שלח אליכון ארתחששת מלכא דמדי ופרס.
Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 3:13 · Sifrei Aggadah on Esther: Midrash Abba Guryon · c. 850–1300 · Medieval · conduit: lost intermediary (medium)

MT never has the Persian king speak of God; both here and in Addition E's letter the king himself concedes the Jews' God is great and protects them -- a shared non-MT theological move in the same speaker's mouth.

Ruled by: flagged by the editor for further study.
Show the witness text (493 words)
[אסתר ג ט] אם על המלך טוב. אמר ליה [וכמה אינון, א"ל] המן השתא אין אנא יודע מנייניהון כמה אינון, אלא כד נפקו ממצרים הוו להו שית מאה אלפי גברא, על כל חד וחד יהיבנא לך מאה זוזי, לחוד קולמוס את יהיב, א"ל אחשורוש אף אני רוצה לאבדן, אלא מה אעשה שאלהיהם גדול הוא, והוא אוהב אותם ביותר, וכל העומד עליהם הוא מפילו תחת כפות רגליהם, ויש לנו ללמוד מפרעה שמלך מסוף העולם ועד סופו, ובשביל שהעביד בישראל, שפטם בנגעים גדולים, והוציאם ברכוש, וקרע להם את הים, מה שלא עשה לאומה אחרת, ורדף אחריהם בשש מאות אלף, וטבעו בים סוף הוא וכל חילו, בא עמלק זקינך עליהם בארבע מאות אלף איש גבורים, וכלם מסרן אלהיהן ביד יהושע בן נון והרגם, שנאמר ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו (שמות יז יג), בא סיסרא עליהם בארבעים אלף ראשי גייסות, וכל אחד היה עמו מאה אלף איש, וכלם הממם, וצוה לכוכבים ושרפום, שנאמר מן שמים נלחמו הככבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא (שופטים ה כ), ולסיסרא עצמו מה עשו, כמו שספרו לנו אבותינו, לא היה גבור כמוהו, ובן שלשים שנה היה, וכבש כל העולם בכחו, ולא היה כרך שלא הפיל חומותיו בקולו, ואפילו חיה בשדה, כיון שנתן קולו עליה לא זזה ממקומה, אמרו עליו פעם אחד ירד לנחל קישון לשתות מים, ועלו בזקנו כמה דגים, וכשהיה יורד למלחמה, היו נושאין אותו תשע מאות סוסים במרכבה, ובחזירתו לא היה אחד מהם יוצא מתחתיו בשלום, שהיה חותכן כברזל לצמר, ולבסוף מסרו אלהיהם ביד אשה, ועשאוהו חרפה וקלון לכל העולם, ומלכים רבים וגדולים ממנו עמדו עליהם, וכלם הפילם וביטלם מן העולם, והיו חרפה לדורות, ואנו על אחת כמה וכמה, חדל לך מהרעה הזאת, ואעפ"כ היה מטריחו בכל יום, אמר לו אחשורוש הואיל וכן נימלך בחכמים ובחרטומים, מיד קיבץ כל חכמי אומה ולשון, א"ל מה אתם אומרים, רצונכם שנאבד אומה זאת שמעשיה משונים מכל הבריות, אמרו לו מי זה שרוצה להכשילך במכשול גדול כזה, אם ישראל יאבדו, אין העולם יכול להתקיים, אפילו שעה אחת, לפי שאין העולם מתקיים אלא בשביל התורה שהוגין בה יומם ולילה, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה לג כה), ולא עוד אלא שכל אומות העולם קרויין נכרים, שנאמר וגם את הנכרי (מ"א ח מא), וישראל קרויין בנים, שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם (דברים יד א), ויש אדם שנוגע בבניו של הקב"ה שהוא מלך בעליונים ובתחתונים ובידו רוחות ונשמות והוא משפיל ומרומם ממית ומחיה, וינקה מהם, א"ל המן אלהיהם שעשה להם כל הנסים עזבם והסתיר פניו מהם ואינו מסתכל בהם, שהרי נבוכדנצר עלה והחריב ביתו ושרף היכלו, ולא עמד כנגדו, שנאמר ויאמרו לא יראה יה וגו' (תהלים צד ז), כיון שאמר להם כעניין זה, מיד קיבלו ממנו ועמדו והסכימו עמו, אמר להם אחשורוש [נפיל גורלות] אם יעלה הכסף בידי והעם בידך, הרי הם מסורים לך, ואם יעלה העם בידי והכסף בידך אינם מסורים לך, מיד הפילו גורלות, ורוח הקודש צווחת ואומרת ואל עמי ידו גורל (יואל ד ג), ועלו העם בגורלו של המן, מיד צרה לו צרה גדולה על הכסף, ראה אחשורוש ושאירע לו על הכסף, מיד ויסר המלך את טבעתו וגו'.
Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 5:1 · Sifrei Aggadah on Esther: Midrash Abba Guryon · c. 850–1300 · Medieval · conduit: lost intermediary (medium)

Both relocate the cause of rescue from Esther's diplomacy to the outcry of the people/children, matching Addition F's interpretive key 'my nation, this is Israel, who cried out to God and were saved,' against MT.

Ruled by: flagged by the editor for further study.
Show the witness text (453 words)
[אסתר ה יד] ותאמר לו זרש אשתו. אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא שלש מאות וששים בעלי עצה היו לו לאותו רשע, וכולם לא היו יודעים כזרש אשתו, אמרה לו אדם זה שאתה אומר אם מזרע היהודים הוא לא תוכל לו, אלא בחכמה, אם תפילהו לכבשן האש, כבר עלו מתוכו חנניה מישאל ועזריה, ואם לבית האסורים תאסרהו, כבר יצא מתוכו יוסף, ואם במולא תסיק תחתיו, כבר התחנן מנשה ונעתר לו הקב"ה ונפק ממנה, ואם במדברא תגיליניה, כבר פרו ורבו בו, ואם תעויר עיניו, סגיאן דקטל שמשון כד עויר, אלא צלוב יתיה על צליבא דלא אשכחן דשיזיב מניה. מיד וייטב הדבר לפני המן ויעש העץ. נטל ארז מגינת הביתן ארכו חמשים אמה ורחבו שתים עשרה אמה, ויש אומרים פרשנדתא בנו היה הגמון בקרדוניא והביא מתיבתו של נח. והוציאו בהלל וזמר והכינו על פתח ביתו, ואמר למחר בשעת קריאת שמע של שחרית אתלה מרדכי עליו, וכיון שהכינו מדד עצמו עליו, השיבתו בת קול ואמרה נאה לך העץ, מתוקן לך העץ מששת ימי בראשית, מיד הלך לבית המדרש ומצאו לו למרדכי יושב, וראשי התינוקת מפולשין באפר ושקים במתניהם וסופדים ובוכים, וציוה ומנה אותם ומצאם כ"ב אלף, ונתן קולרין בצואריהן ושלשלות ברגליהן, והפקיד עליהם שומרים, ואמר הללו אני שוחט תחלה, ואחר כך אני תולה את מרדכי, ואמותן היו מביאות להם לחם ומים, ואומרות להם בנינו אכלו ושתו קודם שתמותו, ומניחים ידיהם על ספריהם, ונשבעים בחיי מרדכי רבינו, לא נאכל ולא נשתה, אלא בתעניתינו נמות עייפים, והיה כל אחד גולל ספרו ונותנו לרבו, ואומרים סבורים היינו שבזכות התורה נאריך ימים, שנאמר כי היא חייך ואורך ימיך (דברים ל כ), ועכשיו שלא זכינו טול ספרך מידינו, מיד צעקו כולם צעקה גדולה ומרה, ואמותיהן גועות כפרות מבחוץ, ובניהם כעגלים מבפנים, עד שעלתה צעקתם וצעקת אבות העולם למרום, בסוף ג' שעות בלילה נשמעה בכייתם לפני הקב"ה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע קול גדיים וכבשים אנו שומעין, באותה שעה עמד משה רבינו בבכיה לפני הקב"ה ואמר, רבש"ע גלוי וידוע לפניך שלא קול גדיים וכבשים הם, אלא קול קטני עמך ישראל ששרויין בתענית היום ג' ימים, ואסורין בקולרין ובשלשלת של ברזל, ולמחר עומדין בשחיטה כגדיים וכבשים, ולב אויב שמח עליהם, באותה שעה נתגלגלו רחמים של הקב"ה, ושיבר החותמות וקרע האיגרות, וגידע קרן רשע, והשיב מחשבתו הרעה בראשו, והרים קרן ישראל והצמיח להם ישועה. אמר ר' חלבו אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקת של בית רבן, ואף מחשבתו של המן הרשע לא ביטלה אלא בשבילם, שנאמר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז (תהלים ח ג), ועליהם נתנבא שמואל ומה קול הצאן הזה באזני (ש"א טו יד), ואין עוז אלא תורה, שנאמר ה' עוז לעמו יתן (תהלים כט יא), ואומר סורו ממני כל פועלי און כי שמע ה' קול בכיי (שם ו ט), וששו עליונים ושמחו תחתונים, והודו ושבחו למי שאמר והיה העולם, שנאמר יודוך עמים אלהים יודוך עמים כולם (שם סז ו).