Addition D · Esther before the king · Greek replacing 5:1–2 · unit 1
On the third day, Esther exchanges her mourning clothes for royal splendor.
Rahlfs 5:1a · Swete, Esther 4.1b–11b · .txt · .json
Καὶ ἐγενήθη ἐν τῇ ἡμέρᾳ τῇ τρίτῃ ὡς ἐπαύσατο προσευχομένη, ἐξεδύσατο τὰ ἱμάτια τῆς θεραπείας καὶ περιεβάλετο τὴν δόξαν αὐτῆς·
And it came to pass on the third day, when she had finished praying, that she took off the garments of her service and put on her glory.draft English
What the rabbinic bench shows
0 verbatim · 3 motif · 1 flagged · 14 candidates examined and rejected.
- Lost intermediary: an earlier written aggadic source, no longer extant, stands between
- Aramaic: carried by a targum; how the targum came by it is open
- Medieval retranslation: the Additions re-entered Hebrew from Latin (Sefer Yosippon, c. 953; ben Makhir), so this is not ancient reception
Motif — candidate parallels
Unverified at pair level: in a seeded sample of forty motif pairs, 58% failed the study's own test. Read each as a candidate.
Sifrei Aggadah on Esther: Midrash Panim Acherim, Version II · c. 1000–1300 · Medieval · conduit: lost intermediary (medium)
Both texts specify the THIRD DAY as the moment Esther is divinely reclothed in royal splendor after ashes/sackcloth -- a specific shared narrative beat (day-number plus divine reclothing) that MT nowhere supplies.
Ruled by: verification pass.
Show the witness text (206 words)
[אסתר ה, א] ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות. נערה מאפרה והפשיטה השק, והלבישה הקב"ה מעין מלכות של מעלה, שכן הוא אומר מלכותך מלכות כל עולמים (תהלים קמה יג). ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית וגו' ויהי כראות המלך את אסתר המלכה. כיון שראה המלך את אסתר, הפך את פניו שלא יראה אותה והיו מלאכי השרת [תולים את פניו שלא בטובתו], והוא צווח ווי, ויהי כראות המלך שהיה סנווירין על עיניו, כשראה אותה האירו עיניו, והושיט לה את השרביט אשר בידו, ולא היה לאסתר כח ליגע בראש השרביט, ויש אומרים מיכאל משכה והגיעה בראש השרביט, אמר לה המלך, מה שאני רואה גדולה היא שאלתך, ששמת נפשך עליך למות, אם היא עד חצי המלכות ותעש, אמרה לו אסתר אם על המלך טוב לתת את שאלתי ולעשות את בקשתי יבא המלך והמן היום אל המשתה וגו'. מה ראתה אסתר לומר ומחר אעשה כדבר המלך, אלא שכל זרעו של עמלק למודים הם ליפול במחר, וכן הוא אומר מחר אנכי נצב על ראש הגבעה (שמות יז ט), וכן בשאול כעת מחר אשלח לך איש וגו' (ש"א ט טז), וזו כאן ומחר אעשה כדבר המלך, מחר הוא שאעשה כדבר המלך, ויש אומרים שלא היתה שומעת לו, ואותה שעה אמרה לו אני עושה למחר קולווסין של מלך, לכך נאמר ומחר אעשה כדבר המלך.
Targum Sheni on Esther · c. 600–1000 · Geonic · conduit: Aramaic (rule)
'On the third day, when Esther had fasted three fasts, she rose from the dust and ashes... and put on royal apparel' after finishing her prayer reproduces Addition D's specific sequence -- end of prayer, exchange of mourning for glory -- which MT never narrates (the third-day timing itself is MT-derivable, but this narrative frame is not). One of the parallels the scholarly literature already records (control P05).
Ruled by: adversarial review, adopted by the editor.
Show the witness text (112 words)
והוה ביומא תליתאה כד צמת אסתר תלתא צומין צומא בתר צומא קמת מן עפרא ומן קטמא כד כפיפת קומתה ולא פשיטה ואיתקנת בתיקונא כמה דמיתקניין מלכותא לבשת לבושא דמלכותא מטקס בדהבא טבא דאופיר הוא שיראה פרנגאן טבא דמטקס באבנין טבין ומרגלין דאייתו יתיה ממדינת אפריקי ואחתת ברישא כלילא טבא דדהבא וסמת ברגלהא מסאנין דאובריזין ובתר כן אסתר בצלותא מצליא וכן אמרת אנת הוא אלהיה דאברהם יצחק ויעקב ואלהיה דבנימין אבא. לא מן דשפירא אנא קדמך אנא עלא קדם מלכא טפשא הדין אלהן עמך בית ישראל דלא יאבדון מן עלמא הדין. דבדיל ישראל בריתא ית עלמא כוליה דאין ישראל יאבדון מן עלמא מן יימר קדמך קדוש קדוש קדוש בכל יומא ויומא תלתא זימנין.
Esther Rabbah (Esther Rabbah II) · c. 1000–1150 · Medieval · conduit: medieval retranslation (high)
garments of her beauty and jewels of her glory for 'put on her glory'; one clause, and MT 5:1 supplies the donning of royalty.
Ruled by: direct reading against the written verbatim standard.
Show the witness text (179 words)
: בִּגְדֵי יָפְיָהּ וְאֶת עֲדִי תִּפְאַרְתָּהּ, וַתִּקַּח עִמָּהּ אֶת שְׁתֵּי נַעֲרוֹתֶיהָ, וַתָּשֶׂם יַד יְמִינָהּ עַל הַנַּעֲרָה הָאַחַת, וַתִּסָּמֵךְ עָלֶיהָ כְּחֹק הַמַּלְכוּת, וְהַנַּעֲרָה הַשֵּׁנִית הוֹלֶכֶת אַחֲרֵי גְּבִרְתָּהּ וְסוֹמֶכֶת עֶדְיָהּ, לְבִלְתִּי נְגֹעַ הַזָּהָב אַרְצָה אֲשֶׁר עָלֶיהָ, וַתַּצְהִיל פָּנֶיהָ וַתְּכַס הַדְּאָגָה אֲשֶׁר בְּלִבָּהּ, וַתָּבוֹא בֶּחָצֵר הַפְּנִימִית נֹכַח הַמֶּלֶךְ וַתַּעֲמֹד לְפָנָיו, וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בִּלְבוּשׁ זָהָב וְאֶבֶן יְקָרָה, וַיִּשָֹּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶסְתֵּר עוֹמֶדֶת לְמוּל פָּנָיו, וַתִּבְעַר בּוֹ חֲמָתוֹ מְאֹד עַל אֲשֶׁר הֵפֵרָה תּוֹרָתוֹ וַתָּבוֹא לְפָנָיו בְּלֹא קְרִיאָה. וַתִּשָֹּׂא אֶסְתֵּר אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְהִנֵּה עֵינָיו כָּאֵשׁ בּוֹעֲרוֹת מֵרֹב הַחֵמָה אֲשֶׁר בְּלִבּוֹ, וַתַּכֵּר הַמַּלְכָּה אֶת קֶצֶף הַמֶּלֶךְ וַתִּתְבַּהֵל מְאֹד וַתָּפָג רוּחָה, וַתָּשֶׂם רֹאשָׁהּ עַל הַנַּעֲרָה הַסּוֹמֶכֶת יְמִינָהּ, וַיַּרְא אֱלֹהֵינוּ וַיַּחֲמֹל עַל עַמּוֹ, וַיִּפֶן לְצַעַר הַיְתוֹמָה אֲשֶׁר בָּטְחָה בוֹ, וַיִּתֵּן לָהּ חֵן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וַיּוֹסֶף יֹפִי עַל יָפְיָהּ, וְהָדָר עַל הֲדָרָהּ. וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ בְּבֶהָלָה מִכִּסְּאוֹ וַיָּרָץ אֶל אֶסְתֵּר וַיְחַבְּקָהּ וַיְנַשְׁקָהּ וַיַּשְׁלֵךְ זְרוֹעוֹ עַל צַוָּארָהּ, וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה לָמָּה תִּפְחֲדִי, כִּי הַדָּת הַזֹּאת אֲשֶׁר סִדַּרְנוּ אֵינֶנָּה מֻטֶּלֶת עָלַיִךְ, בַּאֲשֶׁר אַתְּ רַעֲיָתִי וַחֲבֶרְתִּי. וַיֹּאמֶר לָהּ מַדּוּעַ כַּאֲשֶׁר רְאִיתִיךְ לֹא תְדַבְּרִי אֵלַי, וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כַּאֲשֶׁר רְאִיתִיךָ נִבְהֲלָה נַפְשִׁי מִפְּנֵי כְּבוֹדֶךָ.
This paragraph reaches the bench through a later anthology's verbatim copy of it; see the colophon.
Flagged for further study (1)
Aramaic Targum to Esther (Targum Rishon) · c. 400–800 · Amoraic–Geonic · conduit: Aramaic (rule)
The targum gives the identical sequence at the identical verse: third day, Esther dons royal garments, stands and prays -- matching Addition D's day-count and garment exchange.
Ruled by: flagged by the editor for further study.
Show the witness text (174 words)
וַהֲוָה בְּיוֹמָא תְלִיתָהָא דְפִסְחָא וּלְבַשֵׁת אֶסְתֵּר לְבוּשֵׁי מַלְכוּתָא וּשְׁרַת עֲלָהּ רוּחַ קוּדְשָׁא וְקָמַת וְצַלִיאַת בְּדָרַת דְבֵית מַלְכָּא גַוָאָה דְמִתְבְּנֵי לְקָבֵל בֵּית מַלְכָּא דִי בִירוּשְׁלֵם וּמַלְכָּא הֲוָה יָתֵיב עַל כּוּרְסֵי מַלְכוּתֵיהּ בְּבֵית מַלְכוּתָא וּמִסְתַּכֵּל כָּל קָבֵל תְּרַע בֵּיתַיָא עֲנָת אֶסְתֵּר וְכֵן אֲמָרַת רִבּוֹן דְעַלְמָא לָא תִמְסְרִנַנִי בְּיַד עֲרֵלָא הָדֵין וְלָא תַעֲבֵד רְעוּת הָמָן רַשִׁיעָא מִנִי הֵיכְמָא דִי עֲבַד מִן וַשְׁתִּי דְשָׂם טְעֵם עַל מַלְכָּא וּפַקֵיד לְמִקְטְלָהּ בְּגִין דַהֲוָה צָבֵי לְמִסַב יַת בְּרַתֵּיהּ וְכַד אִתְכְּנָשׁוּ עוּלֵמָתָא לִידוֹי דְהַגֵי הֲוַת תַּמָן בְּרַתֵּיהּ דְהָמָן וַהֲוַת צָבְיַת מִן שְׁמַיָא דְכָל יוֹמָא וְיוֹמָא הֲוַת מְקַלְקְלָא בְרֵיעָא עֲצוּצָא וּבְמוֹי דְרִגְלָן וּפוּמָהּ הֲוָה סְרִי לַחֲדָא וְאַפִּיקוּ יָתָהּ בִּבְהִילוּ וּמִינָהּ אִסְתְּקַף עֲלַי הָדָא לְאִתְנַסְבָא לֵיהּ וּכְעַן שַׁוֵי יָתִי לְרַחֲמִין בְּעֵינוֹי דְלָא יִקְטְלִינַנִי דְיַעֲבֵיד צָבוּתִי וּבָעוּתִי דִי אֲנָא בָעֲיָא מִנֵיהּ וְאוֹף אַנְתְּ בְּרַחֲמָךְ סַגִיאִין חוּס עַל עַמָךְ וְלָא תִמְסַר בְּנוֹי דְיַעֲקֹב בִּידוֹי דְהָמָן בַּר הַמְדָתָא בַּר עֲדָא בַּר בִּזְנָאִי בַּר אַפְלִיטוּס בַּר דְיוֹסוֹס בַּר פְּרוֹס בַּר חַמְדָן בַּר תַּלְיוֹן בַּר אַתְנִיסוֹמוּס בַּר חָרוּם בַּר חַרְסוּם בַּר שְׁגַר בַּר גְנַר בַּר פַּרְמַשְׁתָּא בַּר וַיְזָתָא בַּר אַגָג בַּר סוּמְקָר בַּר עֲמָלֵק בַּר אֱלִיפַז בַּר עֵשָׂו רַשִׁיעַיָא:
← C 21 · D 2 →