Talmaiתלמי

Witness

Otzar Midrashim: Drash on Purim

Date c. 1000–1500 · Stratum Medieval · Language hebrew · Paragraphs on the bench 10

What it is Derash le-Purim, ed. Jellinek, Bet ha-Midrasch VI 53-58; a small pesikta-like homily; undated

Text sefaria, Otzar Midrashim, New York, 1915 · Licence Public domain

Parallels (2)

MotifB 4 — Haman's charge: a hostile people mixed among the nations, defying royal law.
Otzar Midrashim, Midrashim on Megilat Esther, Drash on Purim 8 · Otzar Midrashim: Drash on Purim · c. 1000–1500 · Medieval · conduit: lost intermediary (medium)

'There is among us one nation, despised and haughty of spirit, and the cursing of the king is in their mouth' escalates beyond MT 3:8's bare charge to active hostility/cursing, matching Addition B's amplified rhetoric of a hostile people defying royal law.

Ruled by: verification pass.
Show the witness text (378 words)
כתיב ויקראו סופרי המלך, כתוב היה באגרותיו: היה אדם בא אצלנו לא ממקומנו הוא ולא מאומתנו, והוא מזרע עמלק והמן שמו, ושאל ממנו ואמר יש בינינו עם אחד בזוי וגסי רוח וקללת המלך בפיהם, כמו שנאמר ה׳ מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו, ונאמר לעשות נקמה בגוים (תהילים י׳:ט״ז), וראה מה עשו לפרעה ששלמו רעה תחת טובה שנצלו את מצרים והלכו להם, וכשרדפו המצריים אחרי ממונם היה להם נביא אחד ובקש רחמים ולחש על מקלו והכה הים והעבירם בתוכו בחרבה, ואיני יודע איך היה, וכשבאו המצריים עשו בכשפים שחזר הים לאיתנו וטבעו המצריים. לכן אם ישר בעיני המלך יכתב לאבדם, והשיב לו אחשורוש אין אנו יכולים להם שאין אלהיהם עוזבם כל עיקר, וכמה מלכים ראשונים עמדו עליהם לאבדם ולא יכלו להם, ונהפך לחרפה ולקלון על ראשם (כמו וחזרו בחרפה וקלון), וכ״ש שאין אנו יכולין להם, חדל מן הדעה הזאת. והיה [המן] יום ולילה מטריח אחשורוש ואומר לאבדם, ואמר לו אחשורוש הואיל וכך שלח אל החכמים והחרטומים, אם יתרצו בדבר הזה עשה עמהם כטוב בעיניך. מיד שלח וקבץ כל מלכי אומות וא״ל רצונכם שנאבד אומה זו מן העולם? ואמרו כולם מי הוא זה ואיזה הוא שרוצה להשליך עלינו מכשול גדול כזה! שאם לא היה ישראל לא היה העולם מתקיים שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיהו ל״ג:כ״ה), ולא עוד אלא שכל האומות נקראות נכרים שנאמר וגם אל הנכרים (מ״א ח׳ מ״א), וישראל נקרא קרוב שנאמר לבני ישראל עם קרובו (תהילים קמ״ח:י״ד), ויש אדם רוצה ליגע בקרובו של הקב"ה! אמר להם המן אלהיהם שטבע המצריים בים ושעשה להם מלחמת עמלק והרבה נסים כבר הזקין ואינו יכול לראות ולשמוע, שהרי עלה נבובדנצר והחריב אולמו ושרף ביתו והגלה ישראל לבבל ולא יכול לעשות לו כלום, שנאמר ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב (תהילים צ״ד:ז׳). והיה אותו רשע מפתה אותם בדברים עד שקבלו דבריו וכתבו וחתמו אגרות כרצון המן ונתנו לו, והיה המן מהלך וכל שרי המלכות אחריו, ומרדכי היה בא לפניהם ופגע בשלשה תינוקות יוצאים מבית רבן ואמר להם, אמרו לי פסוקיכון, פתח הראשון ואמר אל תירא מפחד פתאום, פתח השני ואמר עוצו עצה ותפר, פתח השלישי ואמר עד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אשא ואני אסבול ואמלט. מיד שמח מרדכי, אמר המן למרדכי מה אמרו לך התינוקות הללו ששחקת, אמר לו בשורות טובות בשרוני, וכעס המן ואמר אני שולח תחלה ידי בתינוקות הללו.
MotifE 8 — Haman, a Macedonian foreigner, was raised to second place in the kingdom.
Otzar Midrashim, Midrashim on Megilat Esther, Drash on Purim 8 · Otzar Midrashim: Drash on Purim · c. 1000–1500 · Medieval · conduit: lost intermediary (medium)

'A man came to us, not from our place and not from our nation... of the seed of Amalek, and Haman was his name' -- the same 'arrived as an outsider, then elevated' framing as Addition E's Macedonian stranger, though the specific ethnonym differs.

Ruled by: verification pass.
Show the witness text (378 words)
כתיב ויקראו סופרי המלך, כתוב היה באגרותיו: היה אדם בא אצלנו לא ממקומנו הוא ולא מאומתנו, והוא מזרע עמלק והמן שמו, ושאל ממנו ואמר יש בינינו עם אחד בזוי וגסי רוח וקללת המלך בפיהם, כמו שנאמר ה׳ מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו, ונאמר לעשות נקמה בגוים (תהילים י׳:ט״ז), וראה מה עשו לפרעה ששלמו רעה תחת טובה שנצלו את מצרים והלכו להם, וכשרדפו המצריים אחרי ממונם היה להם נביא אחד ובקש רחמים ולחש על מקלו והכה הים והעבירם בתוכו בחרבה, ואיני יודע איך היה, וכשבאו המצריים עשו בכשפים שחזר הים לאיתנו וטבעו המצריים. לכן אם ישר בעיני המלך יכתב לאבדם, והשיב לו אחשורוש אין אנו יכולים להם שאין אלהיהם עוזבם כל עיקר, וכמה מלכים ראשונים עמדו עליהם לאבדם ולא יכלו להם, ונהפך לחרפה ולקלון על ראשם (כמו וחזרו בחרפה וקלון), וכ״ש שאין אנו יכולין להם, חדל מן הדעה הזאת. והיה [המן] יום ולילה מטריח אחשורוש ואומר לאבדם, ואמר לו אחשורוש הואיל וכך שלח אל החכמים והחרטומים, אם יתרצו בדבר הזה עשה עמהם כטוב בעיניך. מיד שלח וקבץ כל מלכי אומות וא״ל רצונכם שנאבד אומה זו מן העולם? ואמרו כולם מי הוא זה ואיזה הוא שרוצה להשליך עלינו מכשול גדול כזה! שאם לא היה ישראל לא היה העולם מתקיים שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיהו ל״ג:כ״ה), ולא עוד אלא שכל האומות נקראות נכרים שנאמר וגם אל הנכרים (מ״א ח׳ מ״א), וישראל נקרא קרוב שנאמר לבני ישראל עם קרובו (תהילים קמ״ח:י״ד), ויש אדם רוצה ליגע בקרובו של הקב"ה! אמר להם המן אלהיהם שטבע המצריים בים ושעשה להם מלחמת עמלק והרבה נסים כבר הזקין ואינו יכול לראות ולשמוע, שהרי עלה נבובדנצר והחריב אולמו ושרף ביתו והגלה ישראל לבבל ולא יכול לעשות לו כלום, שנאמר ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב (תהילים צ״ד:ז׳). והיה אותו רשע מפתה אותם בדברים עד שקבלו דבריו וכתבו וחתמו אגרות כרצון המן ונתנו לו, והיה המן מהלך וכל שרי המלכות אחריו, ומרדכי היה בא לפניהם ופגע בשלשה תינוקות יוצאים מבית רבן ואמר להם, אמרו לי פסוקיכון, פתח הראשון ואמר אל תירא מפחד פתאום, פתח השני ואמר עוצו עצה ותפר, פתח השלישי ואמר עד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אשא ואני אסבול ואמלט. מיד שמח מרדכי, אמר המן למרדכי מה אמרו לך התינוקות הללו ששחקת, אמר לו בשורות טובות בשרוני, וכעס המן ואמר אני שולח תחלה ידי בתינוקות הללו.
Flagged for further study (2)
FlaggedC 12 — She names the enemies' plan: to erase God's decree, silence his praise, quench his altar.
Otzar Midrashim, Midrashim on Megilat Esther, Drash on Purim 9 · Otzar Midrashim: Drash on Purim · c. 1000–1500 · Medieval · conduit: lost intermediary (medium)

Parallel recension of the same scene: 'what of the Torah?' / 'make do with the upper worlds,' with the angels crying 'if Israel ceases, why are we?' -- the enemies' plan reaching God's own Torah and worship, as in the prayer's charge.

Ruled by: flagged by the editor for further study.
Show the witness text (573 words)
א"ר יצחק בר נפחא בעלילות בא המן על ישראל, שנאמר ובמלאת הימים האלה עשה המלך לכל העם הנמצאים וגו׳ משתה, ואמר המן לאחשורוש, אלהיהם של ישראל שונא זימה, עשה משתה ותדבר שכל מי שירצה לבא יבא שלא יהיה פתחון פה למדת הדין לומר על כרחם באו, ונזמן להם זונות ויקלקלו ונוכל להם, ועשה כן המלך משתה גדול והכריז שמי שירצה יבא, שנאמר לעשות כרצון איש ואיש. כיון שראה מרדכי כך וכך, עמד והכריז שלא ילך איש לאותו משתה שמא יקלקלו ולא שמעו לו. ועמד השטן והשטין אליהם, ואמר לפני הקב"ה עד מתי תדבק באומה זו אם רצונך יאבד אותה, אמר הקב״ה: ותורה מה תהא עליה! ואמר [השטן] תסתפק בעליונים, באותה שעה אמר הקב"ה מה לי באומה זו שבשבילם רבות אנחותי, אשביתה מאנוש זכרם! ואמר הביאו לי אגרות ואכתוב עליהם כליה, הלך השטן להביא מגילה, כיון שראתה תורה כך לבשה בגדי אלמנותה, וצעקו ובכו מלאכי השרת ואמרו אם ישראל יבטלו מן העולם למה אנו, שנאמר הן אראלם צעקו חוצה (ישעיה ל״ג ז׳). כיון ששמעו חמה ולבנה חגרו שקים ונתנו קולם בבכי שנאמר שמש וירח קדרו (יואל ב׳ י׳), שמים וארץ נתאבלו שנאמר אלביש שמים קדרות (ישעיה נ׳ ג׳), ואמרו אם יבטלו ישראל שעוסקים בתורה ובגמילות חסדים ועושים שבת ומצות מילה... מיד רץ אליהו אצל צדיקי עולם וא"ל שמש וירח קדרו, שמים וארץ נתאבלו ושרי מעלה בוכים ואתם יושבים ודומים! אמרו לו למה? א"ל על ישראל שרוצים לאבדם מן העולם שנאמר לכו ונכחידם (תהלים פ״ג), אמר משה לאליהו כלום יש אדם כשר בדור, א״ל כן ושמו מרדכי. א"ל לך והודיעו שיעמוד משם בתפלה ובתשובה ואנחנו מכאן בתפלה, א"ל רועה נאמן כבר נכתב ונחתם כליה על צאנך, אמר משה לאבות העולם אם בטיט החתימה רחמינו נשמעים, ואם בדם החתימה מה שהיה היה ואין להשיב. הלך אליהו וראה שהחותם בטיט והלך והגיד למרדכי כל אשר נעשה. הלך מרדכי וקבץ כל התינוקות של בית רבן והלבישן שק ואפר על ראשם ועינה אותם מלחם ויין שלשה ימים ושלשה לילות והיה צווח ובוכה עמהם. והיה אותו הרשע הולך לביתו בשמחה וקבץ כל אוהביו וסיפר להם כל הכבוד שהיתה אסתר המלכה עושה לו ואמר מה אעשה למרדכי היהודי אשר לא קם ולא זע ממני? ותאמר לו זרש אשתו וכל אוהביו יעשו עץ וגו׳. א״ר אלעזר אריב"ל הרבה חכמים ויועצים היו לו להמן הרשע ולא היו יודעים עצה כאשתו, אמרה לו אם תשליכהו לכבשן האש כבר עלו ממנו חנניה מישאל ועזריה, ואם לגוב אריות כבר עלה דניאל, אם בבית האסורים כבר עלה יוסף, אם תגלהו למדבר כבר פרו ורבו שם [ישראל], ואם תנקר עיניו [כבר שמשון] רבים המית אחריו, אלא תלהו על עץ, שנאמר וייטב הדבר בעיני המן ויעש העץ. ובשעה שהיה מקיף ומדד אותו נפל עליו, השיב גבריאל ואמר: לך נאה העץ, לעצמך בנית. באותה שעה הלך ומצא מרדכי שהיה יושב בראש התינוקות ושקים במתניהם וסופדים ובוכים, ומצאם עשרים אלפים, השליך בצואריהם חבלים ושלשלאות ופקד עליהם שומרים, ואמר בהללו אשלח יד תחלה ואח"כ אתלה מרדכי על העץ, באותה שעה נתגלגלו רחמיו של הקב״ה ונשמע בכייתם למרום ותפלתם של האבות, ואמר הקב"ה למלאכי השרת: בכיית קטנים אני שומע כגדיים וטלאים, אמר משה רע"ה לפני הקב"ה קטני עמך ישראל שיושבים בתענית שלשה ימים ושישה לילות ואסורים בחבלים ושלשלאות של ברזל ולמחר נשחטים כגדיים וטלאים ולב אויב שמח מחרף ומגדף תורתך, נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ושיבר החותם וקרע האגרת והפיר עצתו והשיב מחשבתו על ראשו ותלו המן על העץ אשר הכין למרדכי. א״ר חלבו מיום שחרב ביהמ״ק אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהן של תנוקות, שנאמר מפי עוללים ויונקים וגו׳, ואמר סורו ממני כל פועלי און כי שמע ה׳ קול בכיי (תהלים ו׳ ט׳).
FlaggedE 12 — The king voids Haman's letters; Haman has already been crucified with his household.
Otzar Midrashim, Midrashim on Megilat Esther, Drash on Purim 9 · Otzar Midrashim: Drash on Purim · c. 1000–1500 · Medieval · conduit: lost intermediary (medium)

God breaks the seal, tears the letter, frustrates Haman's plan, and Haman is hanged -- matching the counter-edict's annulment of Haman's letters and the swift judgment rendered on him, a supernatural undoing of the decree MT does not narrate this way.

Ruled by: flagged by the editor for further study.
Show the witness text (573 words)
א"ר יצחק בר נפחא בעלילות בא המן על ישראל, שנאמר ובמלאת הימים האלה עשה המלך לכל העם הנמצאים וגו׳ משתה, ואמר המן לאחשורוש, אלהיהם של ישראל שונא זימה, עשה משתה ותדבר שכל מי שירצה לבא יבא שלא יהיה פתחון פה למדת הדין לומר על כרחם באו, ונזמן להם זונות ויקלקלו ונוכל להם, ועשה כן המלך משתה גדול והכריז שמי שירצה יבא, שנאמר לעשות כרצון איש ואיש. כיון שראה מרדכי כך וכך, עמד והכריז שלא ילך איש לאותו משתה שמא יקלקלו ולא שמעו לו. ועמד השטן והשטין אליהם, ואמר לפני הקב"ה עד מתי תדבק באומה זו אם רצונך יאבד אותה, אמר הקב״ה: ותורה מה תהא עליה! ואמר [השטן] תסתפק בעליונים, באותה שעה אמר הקב"ה מה לי באומה זו שבשבילם רבות אנחותי, אשביתה מאנוש זכרם! ואמר הביאו לי אגרות ואכתוב עליהם כליה, הלך השטן להביא מגילה, כיון שראתה תורה כך לבשה בגדי אלמנותה, וצעקו ובכו מלאכי השרת ואמרו אם ישראל יבטלו מן העולם למה אנו, שנאמר הן אראלם צעקו חוצה (ישעיה ל״ג ז׳). כיון ששמעו חמה ולבנה חגרו שקים ונתנו קולם בבכי שנאמר שמש וירח קדרו (יואל ב׳ י׳), שמים וארץ נתאבלו שנאמר אלביש שמים קדרות (ישעיה נ׳ ג׳), ואמרו אם יבטלו ישראל שעוסקים בתורה ובגמילות חסדים ועושים שבת ומצות מילה... מיד רץ אליהו אצל צדיקי עולם וא"ל שמש וירח קדרו, שמים וארץ נתאבלו ושרי מעלה בוכים ואתם יושבים ודומים! אמרו לו למה? א"ל על ישראל שרוצים לאבדם מן העולם שנאמר לכו ונכחידם (תהלים פ״ג), אמר משה לאליהו כלום יש אדם כשר בדור, א״ל כן ושמו מרדכי. א"ל לך והודיעו שיעמוד משם בתפלה ובתשובה ואנחנו מכאן בתפלה, א"ל רועה נאמן כבר נכתב ונחתם כליה על צאנך, אמר משה לאבות העולם אם בטיט החתימה רחמינו נשמעים, ואם בדם החתימה מה שהיה היה ואין להשיב. הלך אליהו וראה שהחותם בטיט והלך והגיד למרדכי כל אשר נעשה. הלך מרדכי וקבץ כל התינוקות של בית רבן והלבישן שק ואפר על ראשם ועינה אותם מלחם ויין שלשה ימים ושלשה לילות והיה צווח ובוכה עמהם. והיה אותו הרשע הולך לביתו בשמחה וקבץ כל אוהביו וסיפר להם כל הכבוד שהיתה אסתר המלכה עושה לו ואמר מה אעשה למרדכי היהודי אשר לא קם ולא זע ממני? ותאמר לו זרש אשתו וכל אוהביו יעשו עץ וגו׳. א״ר אלעזר אריב"ל הרבה חכמים ויועצים היו לו להמן הרשע ולא היו יודעים עצה כאשתו, אמרה לו אם תשליכהו לכבשן האש כבר עלו ממנו חנניה מישאל ועזריה, ואם לגוב אריות כבר עלה דניאל, אם בבית האסורים כבר עלה יוסף, אם תגלהו למדבר כבר פרו ורבו שם [ישראל], ואם תנקר עיניו [כבר שמשון] רבים המית אחריו, אלא תלהו על עץ, שנאמר וייטב הדבר בעיני המן ויעש העץ. ובשעה שהיה מקיף ומדד אותו נפל עליו, השיב גבריאל ואמר: לך נאה העץ, לעצמך בנית. באותה שעה הלך ומצא מרדכי שהיה יושב בראש התינוקות ושקים במתניהם וסופדים ובוכים, ומצאם עשרים אלפים, השליך בצואריהם חבלים ושלשלאות ופקד עליהם שומרים, ואמר בהללו אשלח יד תחלה ואח"כ אתלה מרדכי על העץ, באותה שעה נתגלגלו רחמיו של הקב״ה ונשמע בכייתם למרום ותפלתם של האבות, ואמר הקב"ה למלאכי השרת: בכיית קטנים אני שומע כגדיים וטלאים, אמר משה רע"ה לפני הקב"ה קטני עמך ישראל שיושבים בתענית שלשה ימים ושישה לילות ואסורים בחבלים ושלשלאות של ברזל ולמחר נשחטים כגדיים וטלאים ולב אויב שמח מחרף ומגדף תורתך, נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ושיבר החותם וקרע האגרת והפיר עצתו והשיב מחשבתו על ראשו ותלו המן על העץ אשר הכין למרדכי. א״ר חלבו מיום שחרב ביהמ״ק אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהן של תנוקות, שנאמר מפי עוללים ויונקים וגו׳, ואמר סורו ממני כל פועלי און כי שמע ה׳ קול בכיי (תהלים ו׳ ט׳).