Haman, honored by the king, seeks revenge on Mordecai for the eunuchs' downfall.

[אסתר ז, ט] ויאמר חרבונה. חרבונה שונאו של מרדכי היה ומחייב להמן, עליו נאמר נפל שור רבו שוחטיו, אמר חרבונא וכי רעה זו בלבד עשה לך, הוא היה עם בגתן ותרש באותו עצה, תדע לך שכן היה שכשהודיעך מרדכי הדבר שטמון היה הנחש בקיטון, מיד שוטמו והכין לו צליב, והרי הוא בביתו של המן, מיד אמר המלך תלוהו עליו, הה"ד ישוב עמלו בראשו ועל קדקדו חמסו ירד (תהלים ז יז), וכתיב וגולל אבן אליו תשוב (משלי כו כז), גולל אבן זה ביתו של יעקב, שנמשל כאבן, שנאמר ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן (בראשית כט ג), אליו תשוב, זה המן, שזעזע את האבן ושבה אליו. אמרו חכמים שהעץ של המן של ארז היה, שהשליך המן גורלות על הגפן ולא השלימה בידו, אמר ישראל נמשלו בו, שנאמר גפן ממצרים תסיע (תהלים פ ט), השליך על הזית ולא עלתה בידו שישראל נמשלו בו, שנאמר זית רענן יפה פרי תואר (ירמיה יא טז), השליך על התפוח ולא עלתה בידו, שסיני נמשלה בו, שנאמר תחת התפוח עוררתיך (שה"ש ח ה), השליך על הרימון ולא עלתה בידו, לפי שהחכמים נמשלו בו, שנאמר הנצו הרימונים (שה"ש ז יג), השליך על התמרה ולא עלתה בידו, שבו נמשלו חנניה מישאל ועזריה, שנאמר אעלה בתמר (שה"ש ז ט), האגוז ולא עלתה בידו, שבו נמשלו כנסת ישראל, שנאמר אל גנת אגוז ירדתי (שה"ש ו יא), השליך על הערבה ועל ההדס ועל האתרוג, ולא עלתה בידו, שהם פרקליטין לישראל, שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים וגו' (ויקרא כג מ), השליך על הקנה, א"ל הקב"ה שוטה נמשלו ישראל כקנה, שהוא עומד במים והולך עם כל רוח ורוח, ואעפ"י שהמים קשים, הקנה עומדת במקומה, כך ישראל הולכין עם כל אומה ואומה, שנאמר כאשר ינוד הקנה במים (מ"א יד טו), והוא במקומו עומד, ובני אשור נמשלו כארז שהרוח שוברתו, שנאמר אשור ארז בלבנון (יחזקאל לא ג), הרי קורה של ארז מוכנת לך ולבניך מששת ימי בראשית, שנאמר ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי, וחמת המלך שככה חמת של מלך מלכי המלכים ואין צריך לומר וחמת המלך שככה.

בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ, וְאוֹתָהּ הַלַּיְלָה נָד כִּסְאוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְנָדְדָה הַמֶּלֶךְ שֶׁבָּאָרֶץ וְעָמַד מִשְּׁנָתוֹ, שֶׁרָאָה בַּחֲלוֹמוֹ לְהָמָן שֶׁנָּטַל אֶת הַסַּיִף לְהָרְגוֹ וְנִבְהַל וְעָמַד מִשְּׁנָתוֹ, וְאָמַר לִבְנֵי הָמָן שַׁמְשַׁי וְסָפְרֵי כּוֹתְבֵי סִפְרֵי הַמֶּלֶךְ: ״לִקְרוֹת בַּסְּפָרִים וְלִרְאוֹת וְלֵידַע מַה שֶּׁעָבְרוּ עָלָיו״. וּפָתְחוּ הַסְּפָרִים וַיִּמְצְאוּ הַדָּבָר שֶׁהִגִּיד מָרְדֳּכַי, וְלֹא הָיוּ רוֹצִים לִקְרוֹת אוֹתָהּ, וְהָיוּ גּוֹלְלִין אֶת הַסְּפָרִים. אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ: ״קִרְאוּ מַה שֶּׁכָּתוּב לִפְנֵיכֶם!״ וְלֹא הָיוּ רוֹצִין לִקְרוֹת, וְהַכְּתוּבִין הֵם נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ מֵאֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ״. וַיִּהְיוּ קוֹרְאִין [אֵין] כָּתוּב כָּאן, אֶלָּא ״וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים״. אָמַר הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו: ״קִרְאוּ לִי לְהָמָן״. אָמְרוּ לוֹ: ״הֲרֵי הוּא עוֹמֵד בַּחוּץ״. אָמַר הַמֶּלֶךְ: ״יָבֹא וְיִכָּנֵס לְפָנַי״. וּבָא הָמָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: ״אֲנִי רוֹצֶה לְגַדֵּל וּלְרוֹמֵם לְאִישׁ אֶחָד שֶׁנָּתַן אֵלַי הַחַיּוֹת, מַה לַּעֲשׂוֹת לוֹ?״ אָמַר הָמָן בְּלִבּוֹ: ״אִי״ן אֵין חֵפֶץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר וּגְדֻלָּה יוֹתֵר מִמֶּנִּי״, וְכָל זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק אֵין מְגַלִּין הַסּוֹד בְּפִיהֶם וְאוֹמְרִים בְּלִבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ״. אָמַר הָמָן: ״אֲדַבֵּר דְּבָרִים שֶׁאֶהְיֶה מֶלֶךְ כְּמוֹהוּ״. אָמַר לוֹ: ״אִם רָצִיתָ לַעֲשׂוֹת יְקָר לְאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ, יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת אֲשֶׁר לָבַשׁ בּוֹ הַמֶּלֶךְ בְּיוֹם שֶׁהִמְלִיכוּךָ, וְסוּס שֶׁרָכַבְתָּ בּוֹ בְּיוֹם שֶׁמָּלַכְתָּ, וְאֶת הַכֶּתֶר שֶׁנָּתַן בְּרֹאשְׁךָ בְּיוֹם שֶׁמָּלַכְתָּ״. וְכָעַס הַמֶּלֶךְ עַל הַכֶּתֶר הַרְבֵּה מְאֹד, אָמַר הַמֶּלֶךְ: ״הָרָשָׁע הַזֶּה לֹא דַּיּוֹ שֶׁאָמַר אֵלַי עַל הַמַּלְבּוּשׁ וְעַל הַסּוּס, אֶלָּא אַף עַל הַכֶּתֶר שֶׁבְּרֹאשִׁי? אִם כֵּן מַה הִנִּיחַ לִי?״ כֵּיוָן שֶׁרָאָה הָמָן שֶׁכָּעַס הַמֶּלֶךְ עַל הַכֶּתֶר, חָזַר וְאָמַר: ״וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס עַל יַד אִישׁ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַפַּרְתְּמִים״. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: ״צֵא וַעֲשֵׂה כֵן לְמָרְדֳּכַי״. שָׁמַע הָמָן וְנִבְהַל וְאָמַר לוֹ: ״אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, הַרְבֵּה מָרְדֳּכַי יֵשׁ!״ אָמַר לוֹ: ״מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי״. אָמַר לוֹ: ״יֵשׁ יְהוּדִים הַרְבֵּה!״ אָמַר לוֹ: ״הַיּוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ״. אָמַר לוֹ: ״אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, לֹא הָיִיתִי סָבוּר כִּי אִם עַל שַׂר גָּדוֹל הָיִיתָ אוֹמֵר, לָזֶה תֵּן לוֹ שָׂדוֹת וּכְרָמִים וְדַיּוֹ, אֲבָל לָזֶה מַה יּוֹעִיל לוֹ?״ אָמַר לוֹ: ״עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, וְגַם אֲנִי יָכוֹל לָתֵת לוֹ כָּל מַה שֶּׁגָּזַרְתָּ״. אָמַר לוֹ: ״אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, אֶתֵּן לְךָ אֶחָד מִבָּנַי הַגְּדוֹלִים וְיַעֲשֶׂה לוֹ כְּכָל מַה שֶּׁגָּזַרְתָּ עָלַי״. אָמַר לוֹ: ״חַיֵּי רֹאשִׁי וּמַלְכוּתִי! לְךָ נָאֶה לַעֲשׂוֹת כֵּן״.

בְּיוֹמַיָא הָאִנוּן וּמָרְדְכַי יָתִיב בְּסַנְהֶדְרִין דְתַקִינַת לֵיהּ אֶסְתֵּר בִּתְרַע מַלְכָּא וְכַד חֲזוּ תְּרֵין רַבְרְבָנַיָא כְּדֵין כְּנַסוּ וּקְצַפוּ וַאֲמָרוּ דֵין לָדֵין הֲלָא מַלְכְּתָא בְּפִתְגָם מַלְכָּא בָּעַיָא לְסַלָקָא יָתָן וּלְאוֹקָמָא יַת מָרְדְכַי לֵית רְבוּתָא לְסַלָקָא תְּרֵין קְלוֹסַנְתַּרִין וּלְאוֹקָמָא חַד בְּכֵן אִתְיַעֲטוּ בְּלִישַׁנְהוֹן בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ טִרְסָאֵי תְּרֵין רַבְרְבָנֵי מַלְכָּא מִנַטְרֵי פַלְטִירָא וַאֲמָרוּ לְאַשְׁקָאָה סַמָא דְמוֹתָא דִמְטוּל לְאֶסְתֵּר מַלְכְּתָא וּלְאוֹשִׁיטָא יְדָא בְמַלְכָּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְמִקְטְלֵיהּ בְּסַיְפָא בְּבֵית דְמוּכֵיהּ:

[אסתר ו א] ויאמר להביא את ספר הזכרונות. אמר ר' יוחנן שמשיי בן המן היה קורא, וכשהיה מגיע לזכות מרדכי היה גולל והדפין נגללין מאליהן. ויש אומרים האותיות זעקו מעצמן ואמרו אשר הגיד מרדכי על בגתנא ותרש, שנאמר ויהיו נקראים לפני המלך. מיד.