Witness
Pirkei DeRabbi Eliezer 49-50
Parallels (0)
No verbatim or motif parallel to the Esther Additions was kept for this work.
Flagged for further study (14)
PDRE 49:2 sets one champion from Agag's seed against one from Saul's seed as a matched pair under divine foreknowledge -- the nearest rabbinic analogue to Addition A's two great dragons 'ready to fight,' the symmetric partner of the accepted link at esth-plus-10.03-04.
Show the witness text (44 words)
רַבִּי פִּנְחָס אוֹמֵר: צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעָתִיד לַעֲמֹד מֵאֲגַג אִישׁ צַר וְאוֹיֵב גָּדוֹל לַיְּהוּדִים, וְאֵי זֶה הוּא? זֶה הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צוֹרֵר כָּל הַיְּהוּדִים. וּמִזֶּרַע שָׁאוּל גּוֹאֵל וְנוֹקֵם לְיִשְׂרָאֵל, וְאֵי זֶה הוּא? זֶה מָרְדְּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי.
'ושמע שני סריסי המלך מדברים בלשון כשדים' -- Mordecai (who knows seventy tongues) overhears the eunuchs' private plot in a foreign tongue, matching the plus's distinctive 'overheard their reasonings and searched out their designs' against MT's passive 'the matter became known.'
Show the witness text (82 words)
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בֹּא וּרְאֵה חָכְמָתוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שִׁבְעִים לָשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר ״הַבָּאִים עִם זְרֻבָּבֶל יֵשׁוּעַ נְחֶמְיָה מָרְדֳּכַי בִּלְשָׁן״. וְהָיָה יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ לִרְאוֹת שֶׁלֹּא תִּטְמָא אֶסְתֵּר וְנַעֲרוֹתֶיהָ בְּכָל מַאֲכָל טָמֵא, וְשָׁמַע שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מְדַבְּרִים בִּלְשׁוֹן כַּשְׂדִּים וְאוֹמְרִים: ״עַכְשָׁו יִשְׁכַּב הַמֶּלֶךְ עַל מִשְׁכַּב הַצָּהֳרַיִם וּכְשֶׁיָּקוּם וְיֹאמַר תְּנוּ לִי מְעַט מַיִם, נִתֵּן בְּקִיתוֹן שֶׁל זָהָב סַם הַמָּוֶת וְהוּא יִשְׁתֶּה וְיָמוּת״. וְשָׁמַע מָרְדְּכַי וְנִכְנַס וְהִגִּיד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, וְאֶסְתֵּר הִגִּידָה לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדְּכָי. מִכָּאן אָמְרוּ: כָּל הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ מֵבִיא גְּאֻלָּה לָעוֹלָם.
PDRE doubles the record exactly as the plus does: the incident is written in the royal archive AND Mordecai's report is separately 'written on a book,' matching Addition A's distinctive double authorship (king writes, Mordecai writes) against MT's single notice.
Show the witness text (112 words)
וּכְשֶׁעָמַד הַמֶּלֶךְ מִשְּׁנָתוֹ אָמַר לִשְׁנֵי סָרִיסָיו הַנְּהוּגִים לְהַשְׁקוֹתוֹ, ״תְּנוּ לִי מְעַט מַיִם״, וְהֵבִיאוּ קִיתוֹן שֶׁל זָהָב וְסַם הַמָּוֶת בְּתוֹכוֹ. אָמַר לָהֶם, ״שִׁפְכוּ הַמַּיִם לְפָנַי״. אָמְרוּ לוֹ, ״אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ הֵם מַיִם בְּרוּרִים טוֹבִים וְיָפִים וְלָמָּה נִשְׁפְּכֵם לְפָנֶיךָ?״ אָמַר לָהֶם, ״כָּךְ עָלְתָה בְלִבִּי לְשָׁפְכָן לְפָנַי״. וְשָׁפְכוּ אֶת הַמַּיִם לְפָנָיו וּמָצָא סַם הַמָּוֶת בְּתוֹכָם וְצִוָּה לִתְלוֹתָן, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל עֵץ״, וְנִתְלוּ שְׁנֵיהֶם עַל עֵץ אֶחָד זֶה אַחַר זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר ״עַל עֵץ״, וְאֵין כָּתוּב ״עַל עֵצִים״. וְכָל דָּבָר שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הָיוּ כּוֹתְבִים לְפָנָיו וּמַנִּיחִים בְּאַחְמְתָא שֶׁל מֶלֶךְ. וּכְשֶׁיִּרְצֶה הַמֶּלֶךְ לִרְאוֹת מַה שֶּׁעָבְרוּ עָלָיו קוֹרְאִין בַּסְּפָרִים וְהוּא יוֹדֵעַ מַה שֶּׁעָבְרוּ עָלָיו, וְכָתְבוּ אֶת הַדָּבָר שֶׁהִגִּיד מָרְדֳּכַי (לְאֶסְתֵּר) עַל סֵפֶר, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים״.
PDRE ties Haman's sons, as the king's scribes, directly to concealing the very record of Mordecai's exposure of the eunuchs -- a specific narrative link between Haman's household and the eunuch affair matching Addition A's stated cause of Haman's enmity.
Show the witness text (330 words)
בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ, וְאוֹתָהּ הַלַּיְלָה נָד כִּסְאוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְנָדְדָה הַמֶּלֶךְ שֶׁבָּאָרֶץ וְעָמַד מִשְּׁנָתוֹ, שֶׁרָאָה בַּחֲלוֹמוֹ לְהָמָן שֶׁנָּטַל אֶת הַסַּיִף לְהָרְגוֹ וְנִבְהַל וְעָמַד מִשְּׁנָתוֹ, וְאָמַר לִבְנֵי הָמָן שַׁמְשַׁי וְסָפְרֵי כּוֹתְבֵי סִפְרֵי הַמֶּלֶךְ: ״לִקְרוֹת בַּסְּפָרִים וְלִרְאוֹת וְלֵידַע מַה שֶּׁעָבְרוּ עָלָיו״. וּפָתְחוּ הַסְּפָרִים וַיִּמְצְאוּ הַדָּבָר שֶׁהִגִּיד מָרְדֳּכַי, וְלֹא הָיוּ רוֹצִים לִקְרוֹת אוֹתָהּ, וְהָיוּ גּוֹלְלִין אֶת הַסְּפָרִים. אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ: ״קִרְאוּ מַה שֶּׁכָּתוּב לִפְנֵיכֶם!״ וְלֹא הָיוּ רוֹצִין לִקְרוֹת, וְהַכְּתוּבִין הֵם נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ מֵאֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ״. וַיִּהְיוּ קוֹרְאִין [אֵין] כָּתוּב כָּאן, אֶלָּא ״וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים״. אָמַר הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו: ״קִרְאוּ לִי לְהָמָן״. אָמְרוּ לוֹ: ״הֲרֵי הוּא עוֹמֵד בַּחוּץ״. אָמַר הַמֶּלֶךְ: ״יָבֹא וְיִכָּנֵס לְפָנַי״. וּבָא הָמָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: ״אֲנִי רוֹצֶה לְגַדֵּל וּלְרוֹמֵם לְאִישׁ אֶחָד שֶׁנָּתַן אֵלַי הַחַיּוֹת, מַה לַּעֲשׂוֹת לוֹ?״ אָמַר הָמָן בְּלִבּוֹ: ״אִי״ן אֵין חֵפֶץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר וּגְדֻלָּה יוֹתֵר מִמֶּנִּי״, וְכָל זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק אֵין מְגַלִּין הַסּוֹד בְּפִיהֶם וְאוֹמְרִים בְּלִבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ״. אָמַר הָמָן: ״אֲדַבֵּר דְּבָרִים שֶׁאֶהְיֶה מֶלֶךְ כְּמוֹהוּ״. אָמַר לוֹ: ״אִם רָצִיתָ לַעֲשׂוֹת יְקָר לְאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ, יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת אֲשֶׁר לָבַשׁ בּוֹ הַמֶּלֶךְ בְּיוֹם שֶׁהִמְלִיכוּךָ, וְסוּס שֶׁרָכַבְתָּ בּוֹ בְּיוֹם שֶׁמָּלַכְתָּ, וְאֶת הַכֶּתֶר שֶׁנָּתַן בְּרֹאשְׁךָ בְּיוֹם שֶׁמָּלַכְתָּ״. וְכָעַס הַמֶּלֶךְ עַל הַכֶּתֶר הַרְבֵּה מְאֹד, אָמַר הַמֶּלֶךְ: ״הָרָשָׁע הַזֶּה לֹא דַּיּוֹ שֶׁאָמַר אֵלַי עַל הַמַּלְבּוּשׁ וְעַל הַסּוּס, אֶלָּא אַף עַל הַכֶּתֶר שֶׁבְּרֹאשִׁי? אִם כֵּן מַה הִנִּיחַ לִי?״ כֵּיוָן שֶׁרָאָה הָמָן שֶׁכָּעַס הַמֶּלֶךְ עַל הַכֶּתֶר, חָזַר וְאָמַר: ״וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס עַל יַד אִישׁ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַפַּרְתְּמִים״. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: ״צֵא וַעֲשֵׂה כֵן לְמָרְדֳּכַי״. שָׁמַע הָמָן וְנִבְהַל וְאָמַר לוֹ: ״אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, הַרְבֵּה מָרְדֳּכַי יֵשׁ!״ אָמַר לוֹ: ״מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי״. אָמַר לוֹ: ״יֵשׁ יְהוּדִים הַרְבֵּה!״ אָמַר לוֹ: ״הַיּוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ״. אָמַר לוֹ: ״אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, לֹא הָיִיתִי סָבוּר כִּי אִם עַל שַׂר גָּדוֹל הָיִיתָ אוֹמֵר, לָזֶה תֵּן לוֹ שָׂדוֹת וּכְרָמִים וְדַיּוֹ, אֲבָל לָזֶה מַה יּוֹעִיל לוֹ?״ אָמַר לוֹ: ״עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, וְגַם אֲנִי יָכוֹל לָתֵת לוֹ כָּל מַה שֶּׁגָּזַרְתָּ״. אָמַר לוֹ: ״אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, אֶתֵּן לְךָ אֶחָד מִבָּנַי הַגְּדוֹלִים וְיַעֲשֶׂה לוֹ כְּכָל מַה שֶּׁגָּזַרְתָּ עָלַי״. אָמַר לוֹ: ״חַיֵּי רֹאשִׁי וּמַלְכוּתִי! לְךָ נָאֶה לַעֲשׂוֹת כֵּן״.
'זכור לאברהם ליצחק וליעקב אשר נשבעת להם' -- Mordecai's prayer pleads the patriarchal oath specifically to spare the people, the same 'God of Abraham, spare your people' invocation and plea-structure as Addition C, material absent from MT's Esther narrative.
Show the witness text (298 words)
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אִיסְטְרַטְלָטוֹס הָיָה הָמָן, וְכָתַב אִגְּרוֹת פִּתְקִין וְהִפִּיל גּוֹרָלוֹת עַל הַמַּזָּלוֹת לֵידַע בֵּין יוֹם לְיוֹם, בֵּין חֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ, בֵּין מַזָּל לְמַזָּל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל״. וְכָתַב אִגְּרוֹת וְשָׁלַח בְּכָל הַמְּדִינוֹת לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר בְּיוֹם שְׁלִישִׁי בְּמַזַּל אַרְיֵה. וְשָׁמַע מָרְדֳּכַי וְקָרַע אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ שַׂק וָאֵפֶר וַיֵּצֵא בִּרְחוֹב הָעִיר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמָרְדֳּכַי יָדַע״. וְהָיָה צוֹעֵק וּבוֹכֶה וְאוֹמֵר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ לְהַרְבּוֹת אֶת זַרְעָם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם, וְעַתָּה נָתַתָּ אוֹתָנוּ כַּצֹּאן לַטִּבְחָה. זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בְּךָ לְהַרְבּוֹת אֶת זַרְעָם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם״. שָׁמְעָה אֶסְתֵּר וְתָשַׁשׁ כֹּחָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד״. שָׁלְחָה וְקָרְאָה לַהֲתָךְ נֶאֱמַן בֵּיתָהּ לֵידַע מַה נַּעֲשָׂה לְמָרְדֳּכָי. וַיֵּצֵא הֲתָךְ לְמָרְדֳּכָי וַיַּגֵּד לוֹ אֶת הַדָּבָר. וְנִכְנַס הֲתָךְ וְהִגִּיד לְאֶסְתֵּר. וְרָאָה הָמָן יוֹצֵא וּבָא לַהֲתָךְ וַהֲרָגוֹ. וְלֹא מָצְאָה אֶסְתֵּר אִישׁ נֶאֱמָן אַחֵר לִשְׁלֹחַ אוֹתוֹ אֶל מָרְדֳּכָי. וְאָמְרָה הִיא בְּנַפְשָׁהּ לָבֹא אֶל מָרְדֳּכָי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לְהָשִׁיב אֶל מָרְדֳּכָי״. אָמְרָה לוֹ: ״לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצָאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם״. וְאֵלּוּ הֵן: י״ג בְּנִיסָן, י״ד בְּנִיסָן, ט״ו בְּנִיסָן. אָמַר לָהּ מָרְדֳּכָי: ״וַהֲלֹא יוֹם שְׁלִישִׁי הוּא יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח?״ אָמְרָה לוֹ: ״זָקֵן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל וְאַתָּה רֹאשׁ לַסַּנְהֶדְרִין וְאַתָּה אוֹמֵר דָּבָר זֶה? וְאִם אֵין יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח, לְמִי הוּא פֶּסַח?״ וְשָׁמַע מָרְדֳּכַי אֶת דְּבָרֶיהָ וְהוֹדָה לָהּ מָרְדֳּכַי וְעָשָׂה לָהּ כָּל אֲשֶׁר צִוְּתָהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּעֲבֹר מָרְדֳּכַי וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר״. מַה הוּא לְשׁוֹן ״וַיַּעֲבֹר מָרְדֳּכַי״? מְלַמֵּד שֶׁעָבַר יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח בְּלֹא אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לָבְשָׁה אֶסְתֵּר בִּגְדֵי מַלְכוּת וְשָׁלְחָה וְקָרְאָה לַמֶּלֶךְ וּלְהָמָן לִסְעוּדָה שֶׁעָשְׂתָה בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן. כֵּיוָן שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ, אָמַר הָמָן בְּלִבּוֹ: ״הַמֶּלֶךְ מְגַדֵּל אוֹתִי וְהַמַּלְכָּה מְרוֹמֶמֶת אוֹתִי וְאֵין גָּדוֹל מִמֶּנִּי בְּכָל מַלְכוּתוֹ״. וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ הַרְבֵּה מְאֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב״.
PDRE cites 'the prayer of Esther and her maidens' as the known cause of Amalek's slaughter -- a fixed tradition of Esther's penitential prayer, material wholly absent from MT and specific to Addition C.
Show the witness text (110 words)
וְשָׁם עָמַד שְׁמוּאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִתְפַּלֵּל וְאוֹמֵר: רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים! אַל תִּשְׁכַּח חֲטָאַת עֵשָׂו שֶׁעָשָׂה לְאָבִיו, שֶׁלָּקַח נָשִׁים נָכְרִיּוֹת מְזַבְּחוֹת וּמְקַטְּרוֹת לַעֲבוֹדָה זָרָה, לְמָרֵר שְׁנֵי חַיֵּי אֲבוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה״. זְכֹר חֲטָאָתוֹ עַל בָּנָיו וְעַל בְּנֵי בָנָיו עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יִזָּכֵר עֲוֹן אֲבֹתָיו אֶל ה' וְחַטַּאת אִמּוֹ אַל תִּמָּח״. וְשָׁמַע שָׁאוּל אֶת קוֹל אֲגָג לוֹחֵשׁ בְּפִיו וְאוֹמֵר: אֶפְשָׁר סָר מִמֶּנִּי מַר הַמָּוֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָכֵן סָר מַר הַמָּוֶת״. אָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל: כְּשֵׁם שֶׁשִּׁכְּלָה חֶרֶב עֲמָלֵק זְקֵנֶיךָ אֶת בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֲחוֹרֵי הֶעָנָן וַיֵּשְׁבוּ נְשֵׁיהֶם שְׁכוּלוֹת וְאַלְמָנוֹת, (וּ)כִתְפִלַּת אֶסְתֵּר וְנַעֲרוֹתֶיהָ נֶהֶרְגוּ כָּל בְּנֵי עֲמָלֵק וַיֵּשְׁבוּ נְשֵׁיהֶם שְׁכוּלוֹת וְאַלְמָנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ״ וְכוּ'.
The idol Haman wears makes homage to him literal idol-worship, matching the plus's charge that the enemies aim to have 'a mortal king marveled at forever' and open the nations' mouths to praise vain things -- a man exalted to divine honors, absent from MT.
Show the witness text (186 words)
רַבִּי פִּנְחָס אוֹמֵר: שְׁנֵי עֲשִׁירִים עָמְדוּ בָּעוֹלָם, אֶחָד בְּיִשְׂרָאֵל וְאֶחָד בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם. קֹרַח בְּיִשְׂרָאֵל וְהָמָן בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם. קֹרַח שֶׁמָּצָא אוֹצָרוֹת שֶׁל זָהָב שֶׁל יוֹסֵף, וְהָמָן שֶׁלָּקַח כָּל אוֹצָרוֹת שֶׁל מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֶת כָּל אוֹצָרוֹת שֶׁל קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. וְרָאָה הַמֶּלֶךְ עָשְׁרוֹ וַעֲשֶׂרֶת בָּנָיו סוֹפְרִים וְכוֹתְבִין נוֹטְרִין לְפָנָיו, וְרָצָה הַמֶּלֶךְ לְגַדְּלוֹ וּלְרוֹמְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא״. וְצִוָּה הַמֶּלֶךְ לִהְיוֹת כָּל עַם וָעַם כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְפָנָיו. מֶה עָשָׂה הָמָן? עָשָׂה לוֹ צֶלֶם מְרֻקָּם עַל בִּגְדוֹ וְעַל לִבּוֹ, וְכָל מִי שֶׁהָיָה מִשְׁתַּחֲוֶה לְהָמָן מִשְׁתַּחֲוֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁעָשָׂה. וְרָאָה מָרְדֳּכַי וְלֹא קִבֵּל לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַעֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה״. וְנִתְמַלֵּא עָלָיו חֵמָה וְאָמַר: ״הַיְּהוּדִים הַלָּלוּ שׂוֹנְאֵי אֲבוֹתַי הָיוּ מֵעוֹלָם, עַכְשָׁו אוֹמַר לַמֶּלֶךְ וִיאַבְּדֵם מִן הָעוֹלָם״. וְנִכְנַס הָמָן לִפְנֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְאָמַר לוֹ: ״אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים וְאֵינָם טוֹבִים לְךָ וְאֵינָם עוֹשִׂים רְצוֹנְךָ, וְלַמֶּלֶךְ אֵין שׁוֹוֶה לְהַנִּיחָם. אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, קַח הַחֲצִי מִמָּמוֹנִי וְתֵן לִי רְשׁוּת עֲלֵיהֶם״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם״. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: ״הֲרֵי הֵם נְתוּנִים לְךָ בְּחִנָּם וְהַמָּמוֹן שֶׁאַתָּה נוֹתֵן אֵלַי בַּעֲבוּרָם יִהְיֶה שֶׁלְּךָ״. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: ״כֹּה אָמַר ה', חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם וְלֹא בְכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ״.
At the banquet the king's wrath is kindled specifically against Haman ('הרשע הזה... הגם לכבוש את המלכה עמי בבית'), the precise narrative fulfillment of the plus's plea to 'turn his heart to hatred of the one making war on us.'
Show the witness text (312 words)
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּאוּ נַעֲרֵי אֶסְתֵּר, לָקְחוּ אֶת הָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשְׂתָה אֶסְתֵּר בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן. כֵּיוָן שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ אָמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ: ״מַה שְּׁאֵלָתֵךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְתִנָּתֵן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ?״ אָמְרָה לוֹ: ״אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, אֵינִי שׁוֹאֶלֶת מִמְּךָ אֶלָּא לָתֵת לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי, שֶׁבָּא אָדָם אֶחָד וְקָנָה אוֹתָנוּ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד. וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי הֶחֱרַשְׁתִּי״. אָמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ: ״וּמִי הוּא הָאָדָם הַזֶּה וְאֵי זֶה הוּא אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן?״ אָמְרָה לוֹ: ״הָמָן הָרָע הַזֶּה״. מִיָּד ״חָפוּ פָנָיו״. ״וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן וְנִכְנַס בְּגִנַּת הַבִּיתָן״, מֶה עָשָׂה מִיכָאֵל? הִתְחִיל מְקַצֵּץ נְטִיעוֹת לְפָנָיו. וְרָאָה הַמֶּלֶךְ כֵּן, אָמַר לוֹ: ״מַה זֶּה?״ אָמַר לוֹ: ״אֲנִי מִבָּנָיו שֶׁל הָמָן שֶׁכָּךְ צִוַּנִי אַבָּא״. מִיָּד ״וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ״, וְנִבְעַר חֵמָה עַל חֵמָה, וְשָׁב מִגִּנַּת הַבִּיתָן. מֶה עָשָׂה מִיכָאֵל הַמַּלְאָךְ? הִגְבִּיהַּ אֶת הָמָן מֵעַל אֶסְתֵּר כְּאִלּוּ רוֹצֶה לָבֹא עָלֶיהָ. אָמַר הַמֶּלֶךְ: ״הָרָשָׁע הַזֶּה לֹא דַיּוֹ שֶׁקָּנָה אֶת אִשְׁתִּי לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד, אֶלָּא רוֹצֶה לָבֹא עָלֶיהָ? הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבַּיִת?״ וְשָׁמַע הָמָן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְנָפְלוּ פָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּפְנֵי הָמָן חָפוּ״. וְצִוָּה הַמֶּלֶךְ לִתְלוֹתוֹ עַל הָעֵץ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מֶה עָשָׂה אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב? נִדְמָה לְחַרְבוֹנָא אֶחָד מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ. אָמַר לוֹ: ״אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, יֵשׁ עֵץ בְּבֵיתוֹ שֶׁל הָמָן מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּבֶן אֶת בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן וַיַּעַשׂ אֶת אוּלָם הָעַמּוּדִים חֲמִשִּׁים אַמָּה אָרְכּוֹ וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת רָחְבּוֹ״. מִיָּד צִוָּה הַמֶּלֶךְ לִתְלוֹתוֹ, וּכְתִיב: ״וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן״. לָקַח הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל אֲשֶׁר לְהָמָן וְנָתַן לְמָרְדֳּכַי וּלְאֶסְתֵּר, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ״וּבֵיתֵהּ נְוָלִי יִתְעֲבֵד עַל דְּנָא״. וְצִוָּה הַמֶּלֶךְ וְאָמַר: ״כִּתְבוּ עַל הַיְּהוּדִים כְּתוֹב בְּעֵינֵיכֶם בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ״. וְכָתְבוּ וְחָתְמוּ אִגְּרוֹת פְּתָקִים וְשָׁלְחוּ בְּכָל הַמְּדִינוֹת לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל שׂוֹנְאֵי הַיְּהוּדִים בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בְּמַזַּל אַרְיֵה. מָה הָאֲרִי הַזֶּה מֶלֶךְ עַל כָּל הַחַיּוֹת וְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא רוֹצֶה הוּא הוֹפֵךְ אֶת פָּנָיו, וְהוּא חָשַׁב וְהָפַךְ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים, נַהֲפוֹךְ הוּא עַל שׂוֹנְאֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשׂוֹנְאֵיהֶם״.
PDRE gives the specific reason Mordecai sat at the gate -- to guard against Esther's defilement by impure food -- corresponding to the plus's distinctive claim that Esther never ate at Haman's table nor drank the libation wine, a dietary detail MT does not supply.
Show the witness text (82 words)
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בֹּא וּרְאֵה חָכְמָתוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שִׁבְעִים לָשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר ״הַבָּאִים עִם זְרֻבָּבֶל יֵשׁוּעַ נְחֶמְיָה מָרְדֳּכַי בִּלְשָׁן״. וְהָיָה יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ לִרְאוֹת שֶׁלֹּא תִּטְמָא אֶסְתֵּר וְנַעֲרוֹתֶיהָ בְּכָל מַאֲכָל טָמֵא, וְשָׁמַע שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מְדַבְּרִים בִּלְשׁוֹן כַּשְׂדִּים וְאוֹמְרִים: ״עַכְשָׁו יִשְׁכַּב הַמֶּלֶךְ עַל מִשְׁכַּב הַצָּהֳרַיִם וּכְשֶׁיָּקוּם וְיֹאמַר תְּנוּ לִי מְעַט מַיִם, נִתֵּן בְּקִיתוֹן שֶׁל זָהָב סַם הַמָּוֶת וְהוּא יִשְׁתֶּה וְיָמוּת״. וְשָׁמַע מָרְדְּכַי וְנִכְנַס וְהִגִּיד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, וְאֶסְתֵּר הִגִּידָה לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדְּכָי. מִכָּאן אָמְרוּ: כָּל הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ מֵבִיא גְּאֻלָּה לָעוֹלָם.
Haman's own boast 'ha-melekh megadel oti ve-ha-malkah meromemet oti ve-ein gadol mimeni' is a specific narrative instance of Addition E's opening reflection that those over-honored by their benefactors' kindness grow arrogant, immediately before his fall.
Show the witness text (298 words)
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אִיסְטְרַטְלָטוֹס הָיָה הָמָן, וְכָתַב אִגְּרוֹת פִּתְקִין וְהִפִּיל גּוֹרָלוֹת עַל הַמַּזָּלוֹת לֵידַע בֵּין יוֹם לְיוֹם, בֵּין חֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ, בֵּין מַזָּל לְמַזָּל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל״. וְכָתַב אִגְּרוֹת וְשָׁלַח בְּכָל הַמְּדִינוֹת לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר בְּיוֹם שְׁלִישִׁי בְּמַזַּל אַרְיֵה. וְשָׁמַע מָרְדֳּכַי וְקָרַע אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ שַׂק וָאֵפֶר וַיֵּצֵא בִּרְחוֹב הָעִיר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמָרְדֳּכַי יָדַע״. וְהָיָה צוֹעֵק וּבוֹכֶה וְאוֹמֵר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ לְהַרְבּוֹת אֶת זַרְעָם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם, וְעַתָּה נָתַתָּ אוֹתָנוּ כַּצֹּאן לַטִּבְחָה. זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בְּךָ לְהַרְבּוֹת אֶת זַרְעָם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם״. שָׁמְעָה אֶסְתֵּר וְתָשַׁשׁ כֹּחָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד״. שָׁלְחָה וְקָרְאָה לַהֲתָךְ נֶאֱמַן בֵּיתָהּ לֵידַע מַה נַּעֲשָׂה לְמָרְדֳּכָי. וַיֵּצֵא הֲתָךְ לְמָרְדֳּכָי וַיַּגֵּד לוֹ אֶת הַדָּבָר. וְנִכְנַס הֲתָךְ וְהִגִּיד לְאֶסְתֵּר. וְרָאָה הָמָן יוֹצֵא וּבָא לַהֲתָךְ וַהֲרָגוֹ. וְלֹא מָצְאָה אֶסְתֵּר אִישׁ נֶאֱמָן אַחֵר לִשְׁלֹחַ אוֹתוֹ אֶל מָרְדֳּכָי. וְאָמְרָה הִיא בְּנַפְשָׁהּ לָבֹא אֶל מָרְדֳּכָי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לְהָשִׁיב אֶל מָרְדֳּכָי״. אָמְרָה לוֹ: ״לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצָאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם״. וְאֵלּוּ הֵן: י״ג בְּנִיסָן, י״ד בְּנִיסָן, ט״ו בְּנִיסָן. אָמַר לָהּ מָרְדֳּכָי: ״וַהֲלֹא יוֹם שְׁלִישִׁי הוּא יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח?״ אָמְרָה לוֹ: ״זָקֵן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל וְאַתָּה רֹאשׁ לַסַּנְהֶדְרִין וְאַתָּה אוֹמֵר דָּבָר זֶה? וְאִם אֵין יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח, לְמִי הוּא פֶּסַח?״ וְשָׁמַע מָרְדֳּכַי אֶת דְּבָרֶיהָ וְהוֹדָה לָהּ מָרְדֳּכַי וְעָשָׂה לָהּ כָּל אֲשֶׁר צִוְּתָהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּעֲבֹר מָרְדֳּכַי וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר״. מַה הוּא לְשׁוֹן ״וַיַּעֲבֹר מָרְדֳּכַי״? מְלַמֵּד שֶׁעָבַר יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח בְּלֹא אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לָבְשָׁה אֶסְתֵּר בִּגְדֵי מַלְכוּת וְשָׁלְחָה וְקָרְאָה לַמֶּלֶךְ וּלְהָמָן לִסְעוּדָה שֶׁעָשְׂתָה בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן. כֵּיוָן שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ, אָמַר הָמָן בְּלִבּוֹ: ״הַמֶּלֶךְ מְגַדֵּל אוֹתִי וְהַמַּלְכָּה מְרוֹמֶמֶת אוֹתִי וְאֵין גָּדוֹל מִמֶּנִּי בְּכָל מַלְכוּתוֹ״. וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ הַרְבֵּה מְאֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב״.
The king's dream of Haman raising a sword against him gives narrative form to the plus's specific charge that Haman 'undertook to deprive us of our power and even our life' -- an assassination-plot detail absent from MT.
Show the witness text (330 words)
בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ, וְאוֹתָהּ הַלַּיְלָה נָד כִּסְאוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְנָדְדָה הַמֶּלֶךְ שֶׁבָּאָרֶץ וְעָמַד מִשְּׁנָתוֹ, שֶׁרָאָה בַּחֲלוֹמוֹ לְהָמָן שֶׁנָּטַל אֶת הַסַּיִף לְהָרְגוֹ וְנִבְהַל וְעָמַד מִשְּׁנָתוֹ, וְאָמַר לִבְנֵי הָמָן שַׁמְשַׁי וְסָפְרֵי כּוֹתְבֵי סִפְרֵי הַמֶּלֶךְ: ״לִקְרוֹת בַּסְּפָרִים וְלִרְאוֹת וְלֵידַע מַה שֶּׁעָבְרוּ עָלָיו״. וּפָתְחוּ הַסְּפָרִים וַיִּמְצְאוּ הַדָּבָר שֶׁהִגִּיד מָרְדֳּכַי, וְלֹא הָיוּ רוֹצִים לִקְרוֹת אוֹתָהּ, וְהָיוּ גּוֹלְלִין אֶת הַסְּפָרִים. אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ: ״קִרְאוּ מַה שֶּׁכָּתוּב לִפְנֵיכֶם!״ וְלֹא הָיוּ רוֹצִין לִקְרוֹת, וְהַכְּתוּבִין הֵם נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ מֵאֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ״. וַיִּהְיוּ קוֹרְאִין [אֵין] כָּתוּב כָּאן, אֶלָּא ״וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים״. אָמַר הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו: ״קִרְאוּ לִי לְהָמָן״. אָמְרוּ לוֹ: ״הֲרֵי הוּא עוֹמֵד בַּחוּץ״. אָמַר הַמֶּלֶךְ: ״יָבֹא וְיִכָּנֵס לְפָנַי״. וּבָא הָמָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: ״אֲנִי רוֹצֶה לְגַדֵּל וּלְרוֹמֵם לְאִישׁ אֶחָד שֶׁנָּתַן אֵלַי הַחַיּוֹת, מַה לַּעֲשׂוֹת לוֹ?״ אָמַר הָמָן בְּלִבּוֹ: ״אִי״ן אֵין חֵפֶץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר וּגְדֻלָּה יוֹתֵר מִמֶּנִּי״, וְכָל זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק אֵין מְגַלִּין הַסּוֹד בְּפִיהֶם וְאוֹמְרִים בְּלִבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ״. אָמַר הָמָן: ״אֲדַבֵּר דְּבָרִים שֶׁאֶהְיֶה מֶלֶךְ כְּמוֹהוּ״. אָמַר לוֹ: ״אִם רָצִיתָ לַעֲשׂוֹת יְקָר לְאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ, יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת אֲשֶׁר לָבַשׁ בּוֹ הַמֶּלֶךְ בְּיוֹם שֶׁהִמְלִיכוּךָ, וְסוּס שֶׁרָכַבְתָּ בּוֹ בְּיוֹם שֶׁמָּלַכְתָּ, וְאֶת הַכֶּתֶר שֶׁנָּתַן בְּרֹאשְׁךָ בְּיוֹם שֶׁמָּלַכְתָּ״. וְכָעַס הַמֶּלֶךְ עַל הַכֶּתֶר הַרְבֵּה מְאֹד, אָמַר הַמֶּלֶךְ: ״הָרָשָׁע הַזֶּה לֹא דַּיּוֹ שֶׁאָמַר אֵלַי עַל הַמַּלְבּוּשׁ וְעַל הַסּוּס, אֶלָּא אַף עַל הַכֶּתֶר שֶׁבְּרֹאשִׁי? אִם כֵּן מַה הִנִּיחַ לִי?״ כֵּיוָן שֶׁרָאָה הָמָן שֶׁכָּעַס הַמֶּלֶךְ עַל הַכֶּתֶר, חָזַר וְאָמַר: ״וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס עַל יַד אִישׁ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַפַּרְתְּמִים״. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: ״צֵא וַעֲשֵׂה כֵן לְמָרְדֳּכַי״. שָׁמַע הָמָן וְנִבְהַל וְאָמַר לוֹ: ״אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, הַרְבֵּה מָרְדֳּכַי יֵשׁ!״ אָמַר לוֹ: ״מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי״. אָמַר לוֹ: ״יֵשׁ יְהוּדִים הַרְבֵּה!״ אָמַר לוֹ: ״הַיּוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ״. אָמַר לוֹ: ״אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, לֹא הָיִיתִי סָבוּר כִּי אִם עַל שַׂר גָּדוֹל הָיִיתָ אוֹמֵר, לָזֶה תֵּן לוֹ שָׂדוֹת וּכְרָמִים וְדַיּוֹ, אֲבָל לָזֶה מַה יּוֹעִיל לוֹ?״ אָמַר לוֹ: ״עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, וְגַם אֲנִי יָכוֹל לָתֵת לוֹ כָּל מַה שֶּׁגָּזַרְתָּ״. אָמַר לוֹ: ״אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, אֶתֵּן לְךָ אֶחָד מִבָּנַי הַגְּדוֹלִים וְיַעֲשֶׂה לוֹ כְּכָל מַה שֶּׁגָּזַרְתָּ עָלַי״. אָמַר לוֹ: ״חַיֵּי רֹאשִׁי וּמַלְכוּתִי! לְךָ נָאֶה לַעֲשׂוֹת כֵּן״.
At the climax the king concludes Haman meant to seize both his wife and his throne, matching the plus's naming of Esther, 'the blameless partner of our kingdom,' as a specific target of the plot alongside Mordecai.
Show the witness text (312 words)
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּאוּ נַעֲרֵי אֶסְתֵּר, לָקְחוּ אֶת הָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשְׂתָה אֶסְתֵּר בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן. כֵּיוָן שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ אָמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ: ״מַה שְּׁאֵלָתֵךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְתִנָּתֵן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ?״ אָמְרָה לוֹ: ״אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, אֵינִי שׁוֹאֶלֶת מִמְּךָ אֶלָּא לָתֵת לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי, שֶׁבָּא אָדָם אֶחָד וְקָנָה אוֹתָנוּ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד. וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי הֶחֱרַשְׁתִּי״. אָמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ: ״וּמִי הוּא הָאָדָם הַזֶּה וְאֵי זֶה הוּא אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן?״ אָמְרָה לוֹ: ״הָמָן הָרָע הַזֶּה״. מִיָּד ״חָפוּ פָנָיו״. ״וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן וְנִכְנַס בְּגִנַּת הַבִּיתָן״, מֶה עָשָׂה מִיכָאֵל? הִתְחִיל מְקַצֵּץ נְטִיעוֹת לְפָנָיו. וְרָאָה הַמֶּלֶךְ כֵּן, אָמַר לוֹ: ״מַה זֶּה?״ אָמַר לוֹ: ״אֲנִי מִבָּנָיו שֶׁל הָמָן שֶׁכָּךְ צִוַּנִי אַבָּא״. מִיָּד ״וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ״, וְנִבְעַר חֵמָה עַל חֵמָה, וְשָׁב מִגִּנַּת הַבִּיתָן. מֶה עָשָׂה מִיכָאֵל הַמַּלְאָךְ? הִגְבִּיהַּ אֶת הָמָן מֵעַל אֶסְתֵּר כְּאִלּוּ רוֹצֶה לָבֹא עָלֶיהָ. אָמַר הַמֶּלֶךְ: ״הָרָשָׁע הַזֶּה לֹא דַיּוֹ שֶׁקָּנָה אֶת אִשְׁתִּי לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד, אֶלָּא רוֹצֶה לָבֹא עָלֶיהָ? הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבַּיִת?״ וְשָׁמַע הָמָן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְנָפְלוּ פָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּפְנֵי הָמָן חָפוּ״. וְצִוָּה הַמֶּלֶךְ לִתְלוֹתוֹ עַל הָעֵץ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מֶה עָשָׂה אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב? נִדְמָה לְחַרְבוֹנָא אֶחָד מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ. אָמַר לוֹ: ״אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, יֵשׁ עֵץ בְּבֵיתוֹ שֶׁל הָמָן מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּבֶן אֶת בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן וַיַּעַשׂ אֶת אוּלָם הָעַמּוּדִים חֲמִשִּׁים אַמָּה אָרְכּוֹ וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת רָחְבּוֹ״. מִיָּד צִוָּה הַמֶּלֶךְ לִתְלוֹתוֹ, וּכְתִיב: ״וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן״. לָקַח הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל אֲשֶׁר לְהָמָן וְנָתַן לְמָרְדֳּכַי וּלְאֶסְתֵּר, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ״וּבֵיתֵהּ נְוָלִי יִתְעֲבֵד עַל דְּנָא״. וְצִוָּה הַמֶּלֶךְ וְאָמַר: ״כִּתְבוּ עַל הַיְּהוּדִים כְּתוֹב בְּעֵינֵיכֶם בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ״. וְכָתְבוּ וְחָתְמוּ אִגְּרוֹת פְּתָקִים וְשָׁלְחוּ בְּכָל הַמְּדִינוֹת לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל שׂוֹנְאֵי הַיְּהוּדִים בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בְּמַזַּל אַרְיֵה. מָה הָאֲרִי הַזֶּה מֶלֶךְ עַל כָּל הַחַיּוֹת וְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא רוֹצֶה הוּא הוֹפֵךְ אֶת פָּנָיו, וְהוּא חָשַׁב וְהָפַךְ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים, נַהֲפוֹךְ הוּא עַל שׂוֹנְאֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשׂוֹנְאֵיהֶם״.
'אדבר דברים שאהיה מלך כמוהו' -- Haman's concealed aim to become king himself matches the plus's charge that he sought to transfer the dominion to himself, a detail beyond MT's bare account of his fall.
Show the witness text (330 words)
בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ, וְאוֹתָהּ הַלַּיְלָה נָד כִּסְאוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְנָדְדָה הַמֶּלֶךְ שֶׁבָּאָרֶץ וְעָמַד מִשְּׁנָתוֹ, שֶׁרָאָה בַּחֲלוֹמוֹ לְהָמָן שֶׁנָּטַל אֶת הַסַּיִף לְהָרְגוֹ וְנִבְהַל וְעָמַד מִשְּׁנָתוֹ, וְאָמַר לִבְנֵי הָמָן שַׁמְשַׁי וְסָפְרֵי כּוֹתְבֵי סִפְרֵי הַמֶּלֶךְ: ״לִקְרוֹת בַּסְּפָרִים וְלִרְאוֹת וְלֵידַע מַה שֶּׁעָבְרוּ עָלָיו״. וּפָתְחוּ הַסְּפָרִים וַיִּמְצְאוּ הַדָּבָר שֶׁהִגִּיד מָרְדֳּכַי, וְלֹא הָיוּ רוֹצִים לִקְרוֹת אוֹתָהּ, וְהָיוּ גּוֹלְלִין אֶת הַסְּפָרִים. אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ: ״קִרְאוּ מַה שֶּׁכָּתוּב לִפְנֵיכֶם!״ וְלֹא הָיוּ רוֹצִין לִקְרוֹת, וְהַכְּתוּבִין הֵם נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ מֵאֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ״. וַיִּהְיוּ קוֹרְאִין [אֵין] כָּתוּב כָּאן, אֶלָּא ״וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים״. אָמַר הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו: ״קִרְאוּ לִי לְהָמָן״. אָמְרוּ לוֹ: ״הֲרֵי הוּא עוֹמֵד בַּחוּץ״. אָמַר הַמֶּלֶךְ: ״יָבֹא וְיִכָּנֵס לְפָנַי״. וּבָא הָמָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: ״אֲנִי רוֹצֶה לְגַדֵּל וּלְרוֹמֵם לְאִישׁ אֶחָד שֶׁנָּתַן אֵלַי הַחַיּוֹת, מַה לַּעֲשׂוֹת לוֹ?״ אָמַר הָמָן בְּלִבּוֹ: ״אִי״ן אֵין חֵפֶץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר וּגְדֻלָּה יוֹתֵר מִמֶּנִּי״, וְכָל זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק אֵין מְגַלִּין הַסּוֹד בְּפִיהֶם וְאוֹמְרִים בְּלִבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ״. אָמַר הָמָן: ״אֲדַבֵּר דְּבָרִים שֶׁאֶהְיֶה מֶלֶךְ כְּמוֹהוּ״. אָמַר לוֹ: ״אִם רָצִיתָ לַעֲשׂוֹת יְקָר לְאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ, יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת אֲשֶׁר לָבַשׁ בּוֹ הַמֶּלֶךְ בְּיוֹם שֶׁהִמְלִיכוּךָ, וְסוּס שֶׁרָכַבְתָּ בּוֹ בְּיוֹם שֶׁמָּלַכְתָּ, וְאֶת הַכֶּתֶר שֶׁנָּתַן בְּרֹאשְׁךָ בְּיוֹם שֶׁמָּלַכְתָּ״. וְכָעַס הַמֶּלֶךְ עַל הַכֶּתֶר הַרְבֵּה מְאֹד, אָמַר הַמֶּלֶךְ: ״הָרָשָׁע הַזֶּה לֹא דַּיּוֹ שֶׁאָמַר אֵלַי עַל הַמַּלְבּוּשׁ וְעַל הַסּוּס, אֶלָּא אַף עַל הַכֶּתֶר שֶׁבְּרֹאשִׁי? אִם כֵּן מַה הִנִּיחַ לִי?״ כֵּיוָן שֶׁרָאָה הָמָן שֶׁכָּעַס הַמֶּלֶךְ עַל הַכֶּתֶר, חָזַר וְאָמַר: ״וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס עַל יַד אִישׁ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַפַּרְתְּמִים״. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: ״צֵא וַעֲשֵׂה כֵן לְמָרְדֳּכַי״. שָׁמַע הָמָן וְנִבְהַל וְאָמַר לוֹ: ״אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, הַרְבֵּה מָרְדֳּכַי יֵשׁ!״ אָמַר לוֹ: ״מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי״. אָמַר לוֹ: ״יֵשׁ יְהוּדִים הַרְבֵּה!״ אָמַר לוֹ: ״הַיּוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ״. אָמַר לוֹ: ״אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, לֹא הָיִיתִי סָבוּר כִּי אִם עַל שַׂר גָּדוֹל הָיִיתָ אוֹמֵר, לָזֶה תֵּן לוֹ שָׂדוֹת וּכְרָמִים וְדַיּוֹ, אֲבָל לָזֶה מַה יּוֹעִיל לוֹ?״ אָמַר לוֹ: ״עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, וְגַם אֲנִי יָכוֹל לָתֵת לוֹ כָּל מַה שֶּׁגָּזַרְתָּ״. אָמַר לוֹ: ״אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, אֶתֵּן לְךָ אֶחָד מִבָּנַי הַגְּדוֹלִים וְיַעֲשֶׂה לוֹ כְּכָל מַה שֶּׁגָּזַרְתָּ עָלַי״. אָמַר לוֹ: ״חַיֵּי רֹאשִׁי וּמַלְכוּתִי! לְךָ נָאֶה לַעֲשׂוֹת כֵּן״.
PDRE pairs one champion from Agag's seed against one from Saul's seed by name (Haman/Mordecai) under divine foresight -- the nearest rabbinic analogue to Addition F's identification of the two combatants as Mordecai and Haman.
Show the witness text (44 words)
רַבִּי פִּנְחָס אוֹמֵר: צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעָתִיד לַעֲמֹד מֵאֲגַג אִישׁ צַר וְאוֹיֵב גָּדוֹל לַיְּהוּדִים, וְאֵי זֶה הוּא? זֶה הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צוֹרֵר כָּל הַיְּהוּדִים. וּמִזֶּרַע שָׁאוּל גּוֹאֵל וְנוֹקֵם לְיִשְׂרָאֵל, וְאֵי זֶה הוּא? זֶה מָרְדְּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי.