He would have kissed Haman's feet for Israel's sake, but will not exalt a man above God.

פרשה ג׳ א׳: אחר הדברים האלה וגו׳, ברוך המקדים רפואה למכה, וכשצוה המלך לכרוע להמן עשה המן צלם מרוקם על בגדיו כנגד לבו, וכל המשתחוה לו משתחוה לע"ז, וע״ז מרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, וכשהגידו להמן כעס וחשב לעקור הכל, וזכר האיבה של תמחה את זכר עמלק ושהרג שמואל את אגג, ויבקש המן להשמיד את כל היהודים. אמר ר׳ ברכיה ארורים הם הרשעים שהם מעקמים עצות רעות על ישראל וכל אחד אומר עצתי טובה, עשו הרשע אמר שוטה היה קין שהרג את אחיו בחיי אביו ולא היה יודע שאביו פרה ורבה, אבל אני איני עושה כן אלא יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי. פרעה הרשע אמר שוטה היה עשו שאמר יקרבו ימי אבל אבי ולא היה יודע שאחיו פרה ורבה אבל אני איני עושה כן כד אינון רקיקין תחות כורסי אמהון אנא מחנק להון, הדא הוא דכתיב כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. המן הרשע אמר שוטה היה פרעה שאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, ולא היה יודע שהבנות פרות ורבות אבל אני איני עושה כן אלא להשמיד להרוג ולאבד מנער ועד זקן טף ונשים, וכשרצה המן להשמידם הסתכל בחדשי השנה איזה חדש אינו טוב לישראל, וכן הסתכל בימי השבוע ובכוכבים, הסתכל בימי השבוע וראה ביום הראשון כי בו נבראו שמים וארץ וכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה ל״ג כ״ה), וראה ביום שני ומצא בו ויבדל בין המים וגו׳ כך ישראל נבדלים מן האומות שנאמר ואבדיל אתכם מן העמים (ויקרא כ׳ כ״ו), וראה ביום שלישי ומצא שברא בו הקב״ה כל עצי פירות ודשאים וישראל נותנים מהם בכורים ומן התבואה מפרישין חלה ומעשרות, וראה ביום הרביעי ומצא שבו נבראו שמש וירח שמונין ישראל בהם ראשי חדשים ומועדים ושמיטות ויובלות, וראה ביום החמישי ומצא שבו נבראו העופות שיקריבו ישראל מהם שתי תורים ושני בני יונה, וראה ביום הששי ומצא שבו נברא אדם ובהמות שמקריבין ישראל מהם קרבן, וראה ביום השביעי ומצא שהוא שבת יום מנוחה וקדושה ואכילה ושתיה לישראל ולא מצא בימים יום שיתגרה עם ישראל לפי שהם מלאים מצות, והסתכל בחדשים ומצא בניסן חג המצות ובאייר פסח שני ובסיון מתן תורה ובתמוז מצא יהושע וכלב שהליצו טוב על ישראל ולולי זכותם נאבדו בעצת מרגלים, באב ראה שמתענין בו ישראל, באלול בו ראש השנה, בתשרי בו המועדים וצום כפור, במרחשון התחילו ישראל לעשות המשכן, בכסליו וטבת עלו ישראל מבבל לירושלם ברשיון כורש מלך פרס לבנות בית שני, בשבט היו כורתים עצים לבית י״י לקרבנות ולעולות, באדר לא מצא בו שום תועלת כי בו נפטר משה רבינו ע״ה, ולא ידע הרשע כי בו נולד משה. ועוד נסתכל המן במזלות וראה מזל טלה לניסן וישראל מקריבין קרבנות מהטלאים שהם כבשים, וראה מזל שור לאייר שהיו מקריבין עולות פרים, וראה מזל תאומים לסיון שהוא נמשל לפרץ וזרח הצדיקים שהיו תאומים ויצא מלכות בית דוד מאחד מהם שהוא פרץ, ראה מזל בתולה בתמוז וראה חסד האמהות וצדקתם של שרה רבקה רחל ולאה, וראה אריה באב וזכר צדקת דניאל שהצילו ה׳ מגובא די אריותא, וראה מזל מאזנים וזכר צדקת איוב שאמר על נפשו ישקלני במאזני צדק (איוב ל״א ו׳), וראה מזל עקרב במרחשון וראה חסד יחזקאל הנביא שנאמר ואל עקרבים אתה יושב (יחזקאל ב׳ ו'), וראה מזל קשת בטבת וראה חסד יוסף שנאמר בו ותשב באיתן קשתו, וראה מזל דלי בשבט וראה חסדו של משה רעייה שנאמר בו וגם דלה דלה לנו, וראה מזל דגים ולא מצא בו שום תועלת לטובה אלא שנאמר בו כדגים שנאחזים במצודה (קהלת ט׳ י״ב) וראה בחדש אדר שחסר גדולתם במיתת משה רבינו והם (ישראל) כדגים שנאחזים במצודה ואין מי יצילם, ולא ראה הרשע כי המזלות והכוכבים אין בידם יכולת להרע או להיטיב כי הכל בידי שמים שברא הכוכבים והמזלות ואמרו חז״ל אין מזל לישראל. ואמר הקב״ה על ידי ירמיהו ע"ה ומאותות השמים אל תחתו (ירמיה י׳ ב׳). וכאשר ראה המן שלא היה מזל לישראל במזל דגים הקדים הדבר לאחשורוש, שנאמר בחדש הראשון הוא חדש ניסן וגו׳ וכאשר יצא הגורל באדר שמח מאד, וביקש להשמיד לישראל ברכילות ולשון הרע כמו שאמרו חז״ל ליכא מאן דידע לאשתעויי לישנא בישא כהמן (מגילה י"ג ע״ב). —ויאמר המן למלך אחשורוש, אם היה רצונך נאביד היהודים מן העולם, אמר לו מתירא אני מאלהיהם שלא יעשה לי כמו שעשה לפרעה ולסיסרא, אמר לו המן ישראל שבאותן דורות היו צדיקים והיה אלהיהם עמם אבל אלו הם רשעים וחטאים וכבר נחרב בית המקדש שלהם. — ישנו עם אחד, ישנו מן המצות, ערומים הם מן המצות, אמר לו אחשורוש שמא יש ביניהם צדיקים, אמר לו המן עם אחד, כלם אומה אחת, אין ביניהם צדיק, ושמא תאמר תפסיד בהם, ת״ל מפוזר ומפורד, כפרדה זו שלא תלד כך אין בהם תועלת. ועוד שמוציאים ממונם בהבלים בשבתות ובימים טובים ועל כן הם עניים ואין מועיל בממונם. ודתיהם שונות מכל עם דלא אכלין בהדן ולא שתי בהדן ולא מינסבי לן מינייהו. ואת דתי המלך אינם עושים שאם תפול זבוב בכוס אחד מהם שותהו ואם אדוני המלך יגע בכוס יינם חובטו בקרקע, ע״כ אין טוב שתניחם. —ואם על המלך טוב וגו׳ ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך, משל למה הדבר דומה לאיש שדר בעיר אחת והיה לו בשדהו פחת גדולה ואחד שדר בעיר אחרת והיה לו בשדהו תל גדול מעפר, אמר בעל התל מי יתן שלא היה זה התל בשדי ובעל הפחת אמר מי יתן וימכור לי פלוני התל שבשדהו, לימים נתחברו שניהם, אמר בעל הפחת לבעל התל מכור לי התל שבשדך אמר לו בעל התל הלואי שתקחנו בחנם, כך היה אחשורוש שונא לישראל מאד וכששמע דבר המן שיתן עשרת אלפים ככר כסף אמר לו הכסף נתון לך (מגילה שם), מיד ויקראו סופרי המלך.

עני מרדכי ואמר להון טפשיא חסרי ליבא שמעו מני מלתא ואמרין לי פחימא מן איתוי בר נשא דהוא מתגאה ומתרברב הוא ילוד מן אינתתא ויומוי זעירין ובתולדותיה ביכיה ואיליה ועקתא ותינהתא וכל יומוי מלי חימתא וסופיה חזיר לעפרא ואנא אסגוד קדמוי.

אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא, מה גדל שגדלו בצלם ועשה לו מלבושים שהיה בהן צורת הצלם שלו כדי שישתחוו לו, לכך נאמר גדל המלך וגו׳, ולמה לא היה מרדכי משתחוה לו? בשביל שני דברים, אחד בשביל שהוא עבדו, ואחד בשביל שהוא לבוש בגדים שיש בהן צורת עבודה זרה, לכך נאמר ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו ובסוף עם מרדכי, ומי הם עם מרדכי, אלו החכמים שהם דומין למרדכי. ובסוף כל היהודים. התחיל להפיל פור וגורלות, בעת שנפל לו פור בירח אדר שמח שמחה גדולה ואמר נפל לי פור בירח שמת בו בן עמרם, והמן הרשע לא היה יודע שבו נולד בן עמרם וצמחה ישועה לישראל. אמר המן למלך אחשורוש, יש אומה אחת בינינו שהן מורדין בדתי המלך, ואם תתן להם בתך או אחותך עם אלף אלפי דינרי זהב אינן מתחתנין בך. ואם תתן להם חצי מלכותך אינן שותין מיינך, ואם אתה נוגע בכוס יין שלהם אינן שותין אותו אלא שופכין אותו, ואם יפול בו זבוב אחד משליכין את הזבוב ושותין את היין, והרבה הן משונין מכל האומות. ועתה אם יישר בעיניך תתן לי רשות לאבדם, שנאמר אם על המלך טוב יכתב לאבדם וגו׳. ואל יאמר אדוני המלך שמא תחסר מלכותך מהם כלום, כי אינן מועילים במלכותך במלחמה, ואפילו אם תמנה מהם אחד דיין שוטר או מושל אינן יכולין לעשות זה הדבר, והם בכל יום מתפללים בתפלתם ומתחננים לפני הקב״ה כדי שיאבד את האומות שבעולם, שנאמר י"י מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו (תהלים י׳ ט״ז), ועוד י״י הפיר עצת גוים וגו׳ (שם ל״ג י׳). מיד אמר המלך אחשורוש הרי הם נתונין לך, שנאמר הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך. אמרו חז״ל (מגילה י״ד.) גדולה היא הסרת הטבעת יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להן לישראל כדי שיעשו תשובה, ולא עשו תשובה אלא בהסרת הטבעת שנאמר ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתנה להמן וגו׳. ובעת ששמעה אסתר נתחלחלה ופירסה נדה, שנאמר ותתחלחל המלכה מאד. ותקרא אסתר להתך, התך זהו דניאל, ולמה נקרא שמו התך? שחתך זכרותו בימי נבוכדנצר הרשע, הוא וחביריו חנניה מישאל ועזריה, בעת שהלשינו עליהן שונאי ישראל ואמרו לנבוכדנצר אלו היהודים שהבאת הם מזנין עם שפחות המלך ועם נשי השרים, מיד שמע דניאל וחביריו חמו"ע וחתכו זכרותם, שנאמר כה אמר י״י לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וגו׳ (ישעיה נ״ו ד׳). מיד נתמלא נבוכדנצר חמה עליהם וצוה להביא אותם כדי שיהרגם, אמרו לו אדונינו המלך חלילה לנו מעשות הדבר הזה שבדין ישראל אסור בניאוף ובזנות, שנאמר לא תנאף, והראו לו זכרותם. מיד שמח נבוכדנצר שמחה גדולה, לכך נאמר התך. ד״א למה נקרא שמו התך, שכל דברי מלכות נחתכין על פיו, שהיו יודעין שהיה נביא מימי נבוכדנצר שפתר חלומו, והיו מאמינין בדבריו, ד״א למה נקרא שמו התך, שבדבריו נחתכו גזירות על ה... לדעת מזה ועל מזה, אמרה אסתר, חס ושלום אפשר שעבר ישראל על דברי תורה שכתוב בה מזה ומזה הם כתובים (מגילה ט״ו.).

אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה איש מלמד שהיה מרדכי שקול בדורו כמשה בדורו דכתיב ביה מה משה עמד בפרץ דכתיב אף מרדכי כן דכתיב מה משה לימד תורה לישראל דכתיב אף מרדכי כן דכתיב וכתיב . וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי הרשעים קודמין לשמן אבל הצדיקים שמן קודם להם וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי לפי שדומין לבוראן דכתיב . יְהוּדִי למה נקרא שמו יהודי והלא ימיני הוא לפי שייחד שמו של הקדוש ברוך הוא כנגד כל באי עולם הה"ד וכי קנתרן היה ועובר על גזירת המלך אלא כשצוה אחשורוש להשתחוות להמן חקק עבודת כוכבים על לבו ונתכוון כדי שישתחוו לעבודת כוכבים וכשהיה רואה המן שאין מרדכי משתחוה לו נתמלא חימה ומרדכי אומר לו יש אדון המתגאה על כל גאים היאך אני מניחו ואשתחוה לעבודת כוכבים ולפי שייחד שמו של הקב"ה נקרא יהודי לומר יהודי יחידי. וי"א שהיה שקול כאברהם בדורו מה אברהם אבינו מסר את עצמו לתוך כבשן האש והחזיר והכיר לבריות גדולתו של הקדוש ברוך הוא הה"ד אף מרדכי בימיו הכירו הבריות גדולתו של הקב"ה הה"ד וייחד שמו של הקדוש ברוך הוא וקדשו ולפיכך נקרא יהודי דכתיב אִישׁ יְהוּדִי אל תקרי יהודי אלא יחידי:

ר' פנחס אמר שני עשירים עמדו בעולם אחד לישראל ואחד לעובדי כוכבים ולא עמד להם ממונם אלא לרעתם, קרח בישראל שמצא אוצרות של כסף וזהב שהטמין יוסף, והמן בעובדי כוכבים לקח אוצרות מלכי יהודה וכיון שראה המלך את עשרו ועשרת בניו לפניו שרים עמד וגדלו ורוממו הה"ד אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא האגגי וינשאהו וצוה המלך שיהו כורעים ומשתחוים לו, מה עשה המן עשה לו צלם מרוקם על בגדיו ועל לבו וכל מי שהיה משתחוה להמן היה משתחוה לעבודת כוכבים.

[אסתר ו, יג] ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו. מה אמרו לו אם מזרע היהודים מרדכי, אמרו חכמים בראשונה אמרו אוהביו, ובאחרונה אמרו חכמיו, שאמרו דברי חכמה, כי נפול תפול לפניו, מפלתן של רשעים אין להם עמידה, שכן כתיב נפלה נפלה בבל (ישעיה כא ט), אבל הצדיקים אע"פ שנופלים הן עומדים, שנאמר כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים (באחת יכשלו) [יכשלו ברעה] (משלי כד טז), וכן כי יפול לא יוטל כי ה' סומך ידו (תהלים לז כד), וכן אל תשמחי אויבתי כי נפלתי קמתי (מיכה ז ח), אבל הרשעים נופלים ואינן עומדים, שנאמר כי נפול תפול לפניו. אחר שאמרו לו הדבר הזה מיד נחטף, שנאמר עודם מדברים עמו וסריסי המלך הגיעו ויהבהילו את המן וגו', לקיים מה שנאמר רואיו יאמרו איו (איוב כ ז), ואע"פ שנתגדל ונתגאה, זכות מרדכי הפילו, לקיים מה שנאמר אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע כגללו לנצח יאבד רואיו יאמרו איו. כתיב אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש וגו' וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחוים להמן, למה היו כורעים ומשתחוים לו, יש אומרים נתן אלהיו על לבו, וכך היה מהלך ומהרהר בלבו לומר אם ישתחוה לו מרדכי נמצא עובד ע"ז, לכך נאמר ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. ד"א ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. אלא אמרו חכמים מרדכי היה משבטו של בנימין, והוא אומר לבנימין אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו (דברים לג יב), הרי שהיתה השכינה שרויה אצלו, אמר מרדכי אני איני יכול להחניף לרשע, שאני טעון סגנום של מלך, ואיפשר לי להשתחוות לו, אלא שלא ייזל השכינה השרויה אצלי על כתפיי, לכך נאמר ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, אמר הקב"ה הכתבתי כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון (ישעיה מה כג), וכן כתיב לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה (תהלים כב ל), ורשע זה רוצה שיהיו כורעין לפניו, לרעתו עושה את החטא הזה, והכתוב אמר חטאים תרדף רעה ואת צדיקים ישלם טוב (משלי יג כא), חטאים תרדף רעה, וכל כך למה, שהקב"ה דן לכל אדם לפי מעשיו, שנאמר אני ה' חוקר לב (ובוחן) [בוחן] כליות (לתת) [ולתת] לאיש כדרכיו (וכפרי) [כפרי] מעלליו (ירמיה יז י), וכן אמר אליהוא לכן אנשי לבב שמעו לי חלילה לאל מרשע ושדי מעול, למה כי פועל אדם ישלם לו (איוב לד יא), ולא להמן בלבד שלם הקב"ה, אלא לכל מסייעיו, שנאמר ביום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא (אסתר ט א), ועליהם נאמר כעל גמולות כעל ישלם וגו' (ישעיה נט יח).

בֵּיהּ בְּלֵילְיָא הַהוּא נָדַת שִׁינְתָא דְמַלְכָּא בֵּיהּ בְּלֵילְיָא הַהוּא נְפַק פּוּרְקָנָא לִיהוּדָאֵי. בֵּיהּ בְּלֵילְיָא אִדַבָּרַת שָׂרָה לְבֵיתֵיהּ דַאֲבִימֶלֶךְ. בֵּיהּ בְּלֵילְיָא אִתְקְטָלוּ כָּל בּוּכְרֵי דְמִצְרָאֵי. בֵּיהּ בְּלֵילְיָא הַהוּא אִתְגַלְיָין נְבוּאָן לִנְבִיאָן וְחֶלְמִין לְחֶלְמֵי חִזְוַיָא בֵּיהּ בְּלֵילְיָא הַהוּא אִתְרְגִישׁ עַלְמָא כוּלֵיהּ מְדִינָן וְכָל דַיָרֵהוֹן אֶבְלָא רַבָּא בְּכָל כְּרַכַּיָא מִסְפְּדָא וִילָלָא בְּכָל מְדִינָתָא עוּלֵמִין אֲסִירִין בְּסַקִין סָבִין וְסָבָן שָׁקְפִין עַל לִבְּהוֹן וְכוּלוֹן צָוְחִין בְּמֶרֶר וּבְקָל רַב מְיַלְלִין וְאָמְרִין וַי דְחָזִינָן עָקָא עַל עָקָא וּתְבִירָא עַל תְּבִירָא וּמִתַּבְרָנָא קַדְמָאָה לָא אִתָּסֵינָן וּמַחֲתָנָא לָא אִתְיְהִיבַת אָסוּ וּמִמַדְוָנָא לָא אִתְנְחַמְנָא וְכֵיבֵי לִבָּנָא לָא עֲבָרוּ מִנָנָא דְקִרְיַת אַבְהָתָנָא רְטִישָׁא עַל אַרְעָא וּמַקְדְשָׁא סְגַר סָנְאָה וַעֲזָרָתָנָא דַשִׁישׁוּ בַּעֲלֵי דְבָבָנָא וּפַרְעֹה וּמִצְרָאֵי לָא עֲצוּ עֲלָנָא כַהֲדָא עֲצָתָא וּמַלְכֵי עַמְמַיָא לָא חֲשִׁיבוּ עֲלָנָא כְּמַחֲשַׁבְתָּא הָדָא לְמֶהֱוֵי עֲתִידִין לְיוֹמָא הָדֵין לְשֵׁצָיוּתָנָא מֵעַל אַפֵּי אַרְעָא גְלֵי רָזִין גְלָא לֵיהּ רָזָא דְנָא לְמָרְדְכַי דִי גְזֵרַת מוֹתָנָא אִתְגַזְרַת עַל דְבֵית יִשְׂרָאֵל וְאוּף לְעַבְדִין וּלְאַמְהָן לָא זַבִּינוּ יָתָנָא. בֵּיהּ בְּלֵילְיָא הַהוּא נָדַת שִׁנְתֵיהּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִמְרוֹמָא וְאִין לָא כְתִיב הָדֵין קְרָא לָא הֲוַת אֶפְשַׁר לְמֵימְרֵיהּ דִכְתִיב עוּרָה לָמָה תִישָׁן יְיָ חַס וְשָׁלוֹם לֵית קֳדָמוֹי שֵׁנָה אֶלָא כַּד חָטְיָן בֵּית יִשְׂרָאֵל עֲבַד גַרְמֵיהּ דִכְוָת דָמִיךְ בְּרַם כַּד עָבְדִין רְעוּתֵיהּ לָא נָאֵם וְלָא דָמִיךְ נְטַר יִשְׂרָאֵל. בֵּיהּ בְּלֵילְיָא הַהוּא נְדַת שִׁנְתֵיהּ דְמָרְדְכַי צַדִיקָא דַהֲוָה שָׁהִיד וְלָא שָׁכִיב וַהֲוָה שָׁכִיב וְלָא דָמִיךְ דַהֲוָן בֵּית יִשְׂרָאֵל מִתְכַּנְשִׁין וְיָתְבִין קֳדָמוֹי וְאָמְרִין לֵיהּ אַתְּ גָרַמְתָּ לָנָא יַת כָּל בִּישְׁתָּא הָדָא וְאִין אַתְּ קַמְתָּא מִן קֳדָם הָמָן רַשִׁיעָא וְכָרַעְתָּ וּסְגִדְתָּא לֵיהּ לָא אֲתַת עֲלָנָא כָל עַקְתָא הָדָא מְתִיב מָרְדְכַי וְאָמַר לוֹן לְבוּשָׁא דִיהֲוָה לָבַשׁ הָמָן רַשִׁיעָא צַיְירִין עֲלוֹי תְּרֵין צַלְמִין חַד מִן קֳדָמוֹי וְחַד מִן בַּתְרוֹי וְאִין קָמִית וּסְגִידִית לֵיהּ אִשְׁתַּכָּחִית דְאֶפְלַח לְטַעֲוָתָא וְאַתּוּן יָדְעִין מַן דְפָלַח לְטַעֲוָתָא יֵאבַד מִן עַלְמָא הָדֵין וּמִטְרַד מִן עַלְמָא דְאָתֵי וּשְׁתַקוּן מִנֵיהּ כּוּלוֹן. בֵּיהּ בְּלֵילְיָא נָדַת שִׁינְתָא דְהָמָן רַשִׁיעָא דַהֲוָה שָׁהִיד וְלָא שָׁכִיב וַהֲוָה שָׁכִיב וְלָא דָמִיךְ מֵחֵימַת דַהֲוָה מְתַקֵן יַת צְלִיבָא לְמִצְלַב יַת מָרְדְכַי עֲלוֹי וְלָא הֲוָה יְדַע דִי לְנַפְשֵׁיהּ הֲוָה מְתַקֵן יָתֵיהּ. בֵּיהּ בְּלֵילְיָא הַהוּא נָדַת שִׁינְתָא דְאֶסְתֵּר צַדִקְתָּא דַהֲוַת עֲבָדַת לַחְמָא לְאַעֲלָא יַת הָמָן בְּשֵׁירוּתָא עִם מַלְכָּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. בֵּיהּ בְּלֵילְיָא הַהוּא נָדַת שִׁנְתֵיהּ דְמַלְכָּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ טִפְּשָׁא דַהֲוָה שָׁהִיד וְלָא שָׁכִיב וַהֲוָה שָׁכִיב וְלָא דָמִיךְ דִי נְקַט יָתֵיהּ רוּחָא דִנְקָטָא לְמַלְכֵּי וְחַבְטַת יָתֵיהּ כּוּלֵי לֵילְיָא עָנֵי וְכֵן אָמַר לְכָל רַבְרְבָנוֹי מַה דַאֲכֵלִית לָא הֲנָאָה לִי וּמַה דְשָׁתִית לָא אִתְקַבֵל עָלַי שְׁמַיָא רַעֲמִין עֲלַי וּשְׁמֵי שְׁמַיָא מְרִימִין בְּקָלֵיהוֹן הֵידָא מַתְּנָן אֲמָרִית לְמִשְׁבַּק לִמְדִינְתָא וְלָא שַׁבְקִית לוֹן אוֹ אֶסְתֵּר וְהָמָן מְכַוְנִין לְמִקְטַל יָתִי דְלָא אָעֲלַת אֶסְתֵּר לְשֵׁירוּתָא עִמִי אֶלָא הָמָן בִּלְחוֹדוֹי. בֵּיהּ בְּלֵילְיָא הַהוּא עָל דָכְרָן אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב קֳדָם אֲֲבוּהוּן דִי בִשְׁמַיָא דְאִשְׁתְּלַח מִן מְרוֹמָא מַלְאָכָא הוּא מִיכָאֵל רַב חַיָלָא דְיִשְׂרָאֵל וִיתֵיב בְּרֵישֵׁיהּ דְמַלְכָּא וּנְדַד יַת שִׁנְתָא מִנֵיהּ כּוּלֵי לֵילְיָא עַד דִי אָמַר לְאָעֲלָא קֳדָמוֹי יַת סֵפֶר דָכְרָנַיָא מִלֵי דְיוֹמָא וַהֲוָן קַרְיָן בֵּיהּ קֳדָם מַלְכָּא עַבְדֵי דִינֵיהוֹן דְמַלְכֵי קַדְמָאֵי דַהֲוָן מִן קֳדָמוֹי וִיתִיב לְעֵיל מִן עֵינוֹי דְמַלְכָּא וַהֲוָה מִסְתַּכֵּל מַלְכָּא וַחֲזֵי כִּדְמוּת גְבַר עָנֵי וְאָמַר לֵיהּ לְמַלְכָּא הָמָן בָּעֵי דְנִקְטְלָךְ וְנַמְלִיךְ יָתֵיהּ חִלוּפָךְ וְהָא מַקְדִים בְּצַפְרָא וּבָעֵי לְמִשְׁאַל מִנָךְ גַבְרָא דְפַרְקָךְ מִן מוֹתָא וּבָעֵי לְמִקְטְלֵיהּ אֶלָא אֱמָר לֵיהּ לְהָמָן מַה לְמֶעְבַּד לְגַבְרָא דְמַלְכָּא צָבֵי בִיקָרֵיהּ וְתֶחֱזֵי דְלָא שָׁאֵל מִנָךְ אֶלָא לְבוּשִׁין דְמַלְכָּא וְכִתְרָא דְמַלְכוּתָא וְסוּסְיָא דִי רָכֵיב עֲלוֹי מַלְכָּא: